סיקריקים? אלה השוליים של כולנו
לכולם נוח שיש חצר אחורית שאליה אפשר להשליך את האשפה מהבית, ולהטיל עליה את האחריות. מה היינו עושים בלי השוליים האלה? הגיע הזמן שכל מגזר יפסיק להאשים את הקיצוניים שלו, ויתחיל לעשות חשבון נפש אמיתי
כמה טוב שיש לנו קיצוניים. ככה תמיד נוכל להיות מתונים ונאורים. כך תמיד יש לנו על מי להפיל את התיק, וכך נוכל תמיד לנקות את מצפוננו ולומר שאין לנו קשר איתם. לכל קבוצה יש את הקיצוניים שלה, ולכל ערוגה - העשבים השוטים שלה. לכולם נוח שיש חצר אחורית שאליה אפשר להשליך את האשפה מהבית, ולהטיל את כל האחריות. מה היינו עושים בלי השוליים האלה? על מי היינו מפילים את כל תחלואינו?
עוד בערוץ היהדות - קראו:
לחרדים יש את הסיקריקים; למתנחלים יש את נוער "תג מחיר"; לנאמני תורה ועבודה יש את החרד"לניקים; לש"סניקים יש את השבאבניקים; לחרדיות יש את נשות הטליבאן; לרבנים יש את הרפורמים; לשמאל יש את מפגיני בילעין; לחילוניים יש את אוכלי החזירים והשפנים; לשחקני התיאטרון יש את מחרימי אריאל; לעיתונאים יש את גדעון לוי; לפוליטיקאים יש את חנין זועבי, ולדורשי הצדק החברתי יש את דפני ליף.
המציאות הזו עושה חיים קלים לכולם. ברגע שעולה לאוויר פרשייה רעננה, כל שנותר לעשות זה לימין (או לשמאל) שור - לצקצק בלשון, ולומר: זה לא אנחנו, זה הקיצוניים. אל תכלילו.
עם אחד - או אוסף של מגזרים?
יש בזה משהו. וכי כל חרדי מייצג את הסיקריקים? וכי כל רב אחראי על הספר "תורת המלך"? האם כל מתנחל
דעה
התקף חרדה
הרב חיים נבון
ב"הדרת נשים" אין כל חדש. התופעות האלו - חלקן פסולות - היו קיימות במשך שנים, אז למה הן הפכו למוקד סכסוך? הציבור החילוני נלחץ מהגידול באוכלוסייה החרדית, והציבור החרדי - מהמפגש הבלתי-נמנע עם העולם שבחוץ
אחראי על נוער הגבעות - וכל חילוני על האלימות במועדונים? האמת היא שכן. כולם אחראים על כולם. לאף אחד אין פטור. כולנו מחויבים בדיוק באותו חשבון הנפש, ללא שום תירוצים.
או שאנחנו עם אחד עם ערבות הדדית, או שאנחנו אוסף של מגזרים שדבר לא מחבר ביניהם, מלבד העובדה הטכנית שכולם מתגוררים באותה הטריטוריה ומשלמים מיסים לאותו שלטון. אם זה המצב, ובטעות נקלענו יחד לאותה חלקת אדמה במזרח התיכון - באמת שחבל על הזמן. אפשר לחזור לוורשה ולגליציה, למרוקו ולטריפולי, ולשאר הגלויות. הרי כך בדיוק נראית הגלות: אוסף של קהילות שכל אחת חיה את חייה, ללא מדינה שלקחה אחריות, וללא ריבון שאיחד את כולם.
אך אם נבין חפצי חיים אנחנו, ונבין שאם לא נהיה ערבים זה לזה, ותלויים זה בזה - נהיה תלויים, חלילה, זה לצד זה - אזי המסקנה היא פשוטה: חלוקת האחריות היא לא מגזרית. השמאל אחראי על נוער הגבעות בדיוק כמו שהמתנחלים אחראים על מפגיני בילעין. החרדים אחראים על האלימות במועדונים, בדיוק כפי שהחילונים אחראים על הסיקריקים. הבעיה היא לא "שלהם", של הקיצוניים ושל העשבים השוטים, אלא של וכולנו.
ירידה לתהום לצורך עלייה
אולי העלייה במפלס השנאה, הניכור והאלימות הכללית, תביא את כולנו להשתחרר מתירוצי הקיצוניים ומהשיטה של הטלת האחריות על מישהו אחר. אולי נתחיל כולנו להתמודד באמת עם הבעיות. אלו בדיוק הגדרותיהן של ערבות הדדית ושל מדינה, שבה אף אחד לא יכול לטעון ש"ידיו לא שפכו את הדם הזה", בין אם באופן אקטיבי, ובין אם בהתעלמות או בהבלגה.
כדאי שכל קבוצה תפסיק להאשים את הקיצוניים שלה, ובכך להתנער מאחריות. שכל קבוצה תבין שכל מה שקורה במדינה זה באחריות כל מי שחי כאן, ללא יוצא מהכלל. כאשר הרופאים מבינים שגידול ממאיר של שנאה שולח גרורות והגוף בסכנה - עוד יש סיכוי להציל. אבל אם החולה יתעלם מכל סימני האזהרה, ולא יבין שהוא זקוק לטיפול דחוף - הוא בבעיה.
אם יעשה חשבון נפש אמיתי, ובירור פנימי נוקב של כל אדם לעצמו וכל קבוצה למגזר שלה - יש סיכוי לצאת מהמשברים הללו מבחינה חברתית, ערכית ומוסרית, חזקים יותר ומאוחדים יותר. אך אם נבחר בדרך הקלה של חיפוש הקיצוני-התורן והפלת כל התיק עליו, לא נרחץ בניקיון כפינו אפילו עד היריקה הבאה.
זה חבל, כואב ועצוב, אבל כנראה שלפעמים צריך לרדת כל כך נמוך, רק כדי לגלות עד כמה גבוה אנחנו מסוגלים להגיע כפרטים וכחברה שיש בה ערבות הדדית, אחריות, חוסן, וגם יכולת הכלה והתמודדות עם הקיצוניים.
לפנייה לכתב/ת 
קחו אחריות אחד על השני. ההפגנה בבית שמש
צילום: AFP
מומלצים
