משמרת את הצלילים: התזמורת האנדלוסית
במופע המשובח של התזמורת האנדלוסית, הסולן ליאור אלמליח והזמרת הצרפתייה-מרוקנית פרנסואז אטלן הזכירו מדוע חשוב לזכור את המוזיקה של יהדות צפון אפריקה. ואיפה הצעירים?
קשה שלא להתפעל מהתזמורת האנדלוסית אשדוד, זוכת פרס ישראל לשנת 2006 על מפעל חיים, שלמרות שידעה אינספור מאבקים ואיומי סגירה, ממשיכה להנציח את המוזיקה של יהדות ספרד בישראל של שנת 2012. זו לא תעשייה שמגלגלת רווחים רבים אם בכלל, וגם לא הרכב שמוכר בכל בית בישראל. אבל זה כן מפעל מרגש לשימור הצלילים של יהדות צפון אפריקה, גם עשרות שנים מאז עלייתם לארץ ישראל.
רואים את חשיבות התזמורת דווקא באמצעות הקהל הרב שהגיע אמש (א') להיכל התרבות נתניה למופע הנעילה של קונצרט מספר 2 של התזמורת לעונת מינויים זו. לא היו שם יותר מדי צעירים או דורות ביניים של אנשים שגדלו על ברכי מוזיקה זו, מאלג'יר ועד למרקש - אלא ההורים והסבים של אותו דור. אנשים שיצאו בקור העז ובגשם השוטף כדי לצלול לנעימות ולקולות של ילדותם, אי שם בהרי המגרב.
זהו דור הולך ונעלם. אנשים בני למעלה מ-60 שעלו לישראל עוד בימיה הצעירים של המדינה, משום שבחרו לנטוש את צרפת ולהשתקע בארץ אבותיהם. המופע הזה היה בשבילם, והם לראיה התרגשו, מחאו כף ואף שרו לא מעט מהשירים שסולן התזמורת ליאור אלמליח ביצע יחד עם הזמרת הבינלאומית והכוכבת האורחת פרנסואז אטלן. השירים הפליגו אל תוך הקולות הנשכחים של סמטאות קזבלנקה והשווקים של העיר הראן האלג'יראית. בין השירים: "שחרחורת", "שלום עליכם", "זכרונות" (תושיא זיקריאני), "אדיו קרידה", "לה חביבי" ועוד.
בין אתני לקלאסי
זה היה ערב מושקע עד מאוד וניכר כי ההפקה לא חסכה ולו פרט אחד עבור הצופים. עשרות נגנים מילאו את האקוסטיקה של האולם בפיוטים מרגשים של אלמליח הנפלא (שהיה יכול להיות בקלות אחד הקולות הגדולים בעולם המוזיקה הישראלי) לצד ביצועיה של אטלן, תושבת מרקש שהגיעה במיוחד למופע ושרה לפני עמה שלה בלי להסתיר את התרגשותה הרבה. אך ההרמוניה בין שני אלו לא יכלה להתקיים ללא המנצחת המרשימה אתי תבל, בחורה צעירה ומלאה בכישרון נדיר, שהצליחה במשימה הלא פשוטה למזג בין הצלילים האתנים לקלאסים.
זה היה קונצרט שהחזיר לבמה את המוזיקה של יהדות ספרד, שהתקיימה במשך מאות שנים
עד לגירוש המפורסם. אותם צלילים כללו תמהיל של שפות כמו עברית וערבית, לדינו וצרפתית. ההיסטוריה טוענת שדרך המוזיקה הצליחו היהודים לחיות בפיוס והרמוניה בגולה, ולטענת התזמורת, הבחירה להעלות את המופע הזה מראה שאפשר גם אחרת ושניתן לחיות בשלום ואחווה - על אחת כמה וכמה בישראל.
מדובר במפעל חיים שלא ברור באם בכלל ישרוד את העשורים הקרובים, וזה עצוב. הדור הצעיר מדיר את רגליו מהצלילים של בית סבא וסבתא שעם הזמן חולפים מהעולם. מדינת ישראל כבר הוקירה את התזמורת על מפעלה המבורך, אך כעת זה הזמן שלנו: הבנים והנכדים ששמעו את המוזיקה הזו בבית של סבתא כששרה במטבח בזמן ההכנות לשבת, ושל הילדים שגדלו על הפיוטים היפים בהילולות הצדיקים של בני העדה. חשוב לזכור אלו הם השורשים שלנו, וחבל יהיה אם נשכח את ההיסטוריה המפוארת של יהדות צפון אפריקה דווקא כאן, בארץ הבחירה.
