"לילד בן 3 שעדיין לא גמול מחיתולים נגרם נזק"

גמילה מחיתולים: איך להתחיל כבר בגיל שנה וחצי

גמילה מחיתולים: איך צריך להגיב ל"פספוסים"?

להציע לו פרס על כל פיפי? לומדים לעשות בסיר

מה עושים כשהגן פוגע בתהליך הגמילה מחיתולים?  

האם יש צד צודק בויכוח המתגלע בין הורים לילדים לא גמולים לבין הגנים העירוניים המונעים את קבלתם לגן? דעתי היא ששני הצדדים שוגים והאומללים שמשלמים את המחיר הם הילדים הנופלים בין הכסאות. על כסאות אלו יושבים אנשים מבוגרים – הורים ומחנכים – אשר מועלים באחריותם ובחובתם כלפי הילדים.

העלימו את החיתולים החד פעמיים - וכולם יהיו גמולים

הגישה הרווחת כיום היא שכל ילד נגמל ב"זמן שלו" ואסור ללחוץ עליו להגמל מוקדם, תפיסה המדגישה את הצורך שהגמילה תעשה בהתאם להתפתחותו של הילד "ולבשלותו", אחרת הנזק יהיה חמור מהתועלת. את משנתי הסדורה לגבי התפיסה המופרכת הזו כבר הצגתי בספרי ובמאמריי.

אוסיף ואומר רק זאת: העלימו מן העולם את החיתולים החד פעמיים כך שכולם ייאלצו לחזור ולחתל בחיתולי הבד ובניילונים המטפטפים – והאמינו לי שלא תראו ולו בן שלוש אחד שיסתובב כשהחיתול הדוחה המלא בהפרשותיו כרוך סביבו (גם בני השנתיים המחותלים יהיו מיעוט). אף הורה סביר ואף גננת שפויה לא יהיו מוכנים לסבול זאת. יחד עם העלמות החיתולים החד פעמיים יעלמו כל התיאוריות נטולות הביסוס על בשלות ואי בשלות, על "זרימה" עם הילד ועל נזק שבגמילה בגיל "מוקדם מדי" שהוא בעצם הגיל ההגיוני, הסביר ושמאז ומתמיד גמלו בו (הגיל שבין שנה לשנתיים).

בזכות הטכנולוגיה המודרנית כל עניין ההחתלה נעשה נוח יותר. בעבור הנוחות הזו הילדים משלמים מחיר לא הוגן. שגיאה דומה נעשתה לפני כמה עשרות שנים בעניין אחר: עידוד החלפת הנקת התינוק בהזנתו מבקבוק. בזכות הופעת פורמולות ובקבוקים משוכללים נעשה מאוד נוח להאכיל בעזרתם תינוקות. עודדו אמהות להימנע מהנקה ולתת לתינוק בקבוק (חלב פרה נחשב אז גם הוא כתחליף הולם לחלב אם). יותר מכך: אמהות שהעזו להניק למרות המלצות המומחים לתת בקבוק נחשבו "פרימיטיביות".

מאז זרם חלב רב בנהר, היוצרות התהפכו חזרה וכיום שולט בכיפה עידוד ההנקה הטבעית. אז מה אנו למדים מכך? שהעובדה שהתנהלות הורית מסויימת מתאפשרת בזכות הטכנולוגיה והנוחות שבהישג היד – אינה אומרת בהכרח שזה טוב לילדים. כך גם בעניין ההארכה המיותרת של תקופת ההחתלה. ניתן לגמול בגיל מוקדם בגישה של הורות סמכותית מייטיבה, מתוך עמדה של נחישות הורית לצד רגישות לצרכי הילד. לו כך היה נעשה לא היינו נאלצים להתמודד עם סוגיית בני השלוש שאינם גמולים שבה שוגים, לצערי, הן אנשי החינוך והן ההורים.

מלמדים את ההורים לזרום עם הילד - ואז זועקים "גוועלד"

במציאות ההזויה שלנו יש כאלו המנסים להחזיק בחבל בשני קצותיו. ומי הם המנסים? לא ההורים התמימים וחסרי הנסיון. אלו רק עושים מה שהמומחים אומרים להם שנכון לעשות. המנסים להחזיק את החבל בשני קצותיו, אלו שאני יוצאת חוצץ נגדם, הינם התיאוריטיקנים שלא נותנים לעובדות לבלבל אותם, אלה אנשי האקדמיה ששותים את התאוריות הללו בצמא ופולטים אותן חזרה על ראשי ההדיוטות, ואלה הם אנשי החינוך והטיפול שדואגים שהבלילה הזו תיושם בשטח. כל אלה מלמדים/מבלבלים את ההורים וממליצים להם (למעשה גננות רבות דורשות זאת מההורים שרוצים לגמול) לעכב את גיל הגמילה, ל"זרום" עם הילד ולחכות שהוא יהיה בשל.

אבל הם עושים זאת רק כל עוד זה נוח להם. בנקודת זמן שרירותית הם לפתע מתעוררים וזועקים "גוועלד!" כשהם פוגשים את בני השלוש (וגם את בני הארבע) שאינם גמולים, מגלגלים עיניים ומעמדה משתוממת עושים "נו-נו-נו" להורים שלא מילאו עד כה את חובתם לגמול את ילדם. וראה זה פלא: באחת נעלמות מהשיח התיאוריות שמדברות על "תחכו שזה יבוא מהילד", ה"התפתחות" ו"הבשלות" של הילד מעניינות את אתם יודעים מי ו-"יאללה, מה נסגר אתכם? תיגמלו כבר את הילד הזה שלכם! רק עוד משהו קטן: בבקשה תגמלו בחופש. בפסח, באוגוסט, בסוכות. ואם אין חופשה באופק – קחו כמה ימים מהעבודה, קחו אותו מהגן, שבו איתו בבית ותגמלו אותו. רק 'לא בבית ספרנו' ולא על גבינו. אלינו תביאו אותו גמול. תודה".

ככה לא בונים גישה חינוכית. לא ייתכן שיד אחת מכוונת את ההורים לעכב את הגמילה של ילדיהם בעוד היד השנייה עוצרת מבעד הילדים הללו להשתלב במערכת בשל היותם לא גמולים.

הורים, החובה לגמול את הילד מוטלת עליכם

"זאת ממש חוצפה שהעיריה קובעת לנו מתי לגמול את הילד מחיתולים. זה עניין מורכב ואין לי שום כוונה לכפות על הילד שלי גמילה כשהוא לא בשל לכך..." – כך צוטט אחד ההורים. "לעירייה אין שום זכות למנוע מהילד את הזכאות לחינוך חינם בגלל שהוא עדיין עושה פיפי בחיתול" – צוטט הורה אחר.

הורים יקרים, מה לכם כי תלינו? כשנוח לכם אתם בוחרים להשען על המלצות המערכת, להאמין שהילד שלכם לא בשל ולדחות את גמילתו, אך כשלא נוח לכם עם דרישת המערכת פתאום זו חוצפה מצידה להתערב לכם בחיים? מן הסתם יהיה זה לא נעים להתמודד עם האמת, אך אני מאמינה שהיא צריכה להאמר גם אם היא תקומם נגדה חלק מהקוראים: כשהורים לא ממלאים את חובתם להעביר את ילדם תהליך חינוך וחיברות (סוציאליזציה) בסיסי והכרחי

של השגת שליטה בצרכים – למערכת יש גם יש זכות למנוע מהם את יתרונותיה.

לא על מערכת החינוך מוטלת החובה הזו, אלא עליכם, ההורים. המערכת שם כדי לעזור, לתמוך ולקחת חלק בתהליך, אך הגמילה היא תהליך חינוכי שבאחריות ההורים, גם אם לפעמים נוח להתנער מכך ולהטיל את האחריות על כתפי אחרים. בגנים של שלושים וחמישה ילדים הנתונים להשגחת שני מבוגרים בלבד הציפייה שהגננת או המטפלת יעסקו בגמילה היא ציפייה מאוד לא סבירה ואף לא הוגנת.

"מומחים מתריעים: גמילה מוקדמת עלולה לגרום נזק" – זועקת הכותרת. ואני מעזה ומתריסה בכותרת הפוכה: לילד בן שלוש שעדיין לא גמול כבר נגרם נזק. הוא נמצא בעיכוב התפתחותי של חודשים רבים, ולשווא. הילד הזה כבר יכול היה לשלוט בצרכיו לפחות שנה אם לא יותר. ללא סיבה הגיונית הוא עדיין מסתובב 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, חודש אחר חודש, כשלגופו חיתול ספוג בהפרשותיו. הוריו, בניגוד לשאיפתם הטבעית עבור ילדם, מונעים ממנו לממש את פוטנציאל ההתפתחות האמיתי שלו: לפתח יכולת של דחיית סיפוקים, של ויסות עצמי, של עצמאות, של דימוי עצמי גבוה ותחושת מסוגלות. הפסיקו להתבכיין מול דרישה נכונה, במקרה זה, של מערכת החינוך וגלו את האחריות המתבקשת מכם: פשוט גימלו את ילדכם.

אני בעד ילדים גמולים ובעד חינוך חינם. שניהם טובים לילדינו. שניהם ניתנים להשגה. את שניהם רצוי להקדים. שניהם ראויים, כל אחד מהם בפני עצמו ובלי קשר לשני.

הכותבת היא יועצת חינוכית-התפתחותית M.A, עוסקת בהדרכת הורים, טיפול CBT ואימון. מחברת הספר "היענות לצרכים - גמילה (מוקדמת) מחיתולים ". לעמוד הפייסבוק של דפנה לחצו כאן