"הפנו לי גב, לא דיברו". חרדיות גרושות מספרות

גירושים הם תמיד תהליך כואב, אבל כשעוברים אותו ללא סביבה תומכת - זה אפילו עוד יותר קשה. נשים חרדיות שמתגרשות נאלצות לעתים להתמודד עם סטיגמות ובעיות שלא קיימות בחברה הכללית - ועבורן נפתחה לאחרונה קבוצת תמיכה ייעודית.

"האמפתיה של הקהילה מאוד טבעית כשמדובר במוות, אבל צריך להבין שגם פרידה היא סוג של מוות", מספר גילה, שמשתתפת במפגשים של ארגון "אם הבנים". לדבריה, לאחר הגירושים היא חוותה תקופה לא-קלה כלל, כאשר נתקלה באנשים שהפנו לה גב, לא דיברו איתה או לא חייכו. "לא פשוט להישאר בחברה החרדית, אבל האמנתי שזה החינוך הכי טוב, וששם אקבל את התמיכה לרמה הרוחנית שבה אני רוצה להיות", היא מסבירה את התעקשותה לחיות את חייה בקהילה.

שולמית, גרושה נוספת המשתתפת במפגשים, מספרת כי כשהיא משתפת את חברות הקבוצה בחוויותיה, לעתים קרובות היא נתקלת בחיוכים מרירים של הסכמה והזדהות. ויענטא מוסיפה כי הסטיגמה הרווחת היא שהאישה אשמה בפרידה. הצפו בשיח הכואב, מהלב.