ניקסון: "אני לא נוכל". 40 שנה לפרשת "ווטרגייט"
רייגן מכר נשק לחו"ל בלי אישור הקונגרס - ושיקר. קלינטון ניהל רומן עם מתמחה - ושיקר. אך היה זה ניקסון שהפך לנשיא המושמץ ביותר בתולדות ארה"ב אחרי שניהל קמפיין מסיבי של ריגול פוליטי, חבלה ופעילויות בלתי חוקיות אחרות נגד יריביו הפוליטיים. ynet שב לפרשה שהשחירה את פני את הבית הלבן
"הציבור חייב לדעת אם הנשיא שלו נוכל או לא. ובכן, אינני נוכל. הרווחתי ביושר את כל מה שיש לי" (ריצ'רד ניקסון, 17 בנובמבר 1973).
"ובכן, אם הנשיא עושה את זה, זה לא בלתי חוקי" (ניקסון בראיון לעיתונאי הבריטי דיוויד פרוסט, 19 במאי 1977).
ב-17 ביוני 1972, בעיצומה של מערכת הבחירות שבה התמודד ריצ'רד מילהאוס ניקסון על תקופת כהונה שנייה, נתפסו במרכז המפלגה הדמוקרטית בוושינגטון הבירה (ששכן בבניין בשם ווֹטֶרגֵייט) חמישה פורצים שניסו "לשתול" בו מצלמות ומכשירי האזנה. המאבטח שתפס את החמישה פתח דלת לא רק לפעולות "פריצה מדרגה שלישית" אלא למה שחושפי פרשת "ווטרגייט", קרל ברנסטיין ובוב וודוורד, כינו "פרויקט פלילי בבית הלבן".
פרשת "ווטרגייט" - כותרות אחרונות:
חושפי ווטרגייט: "ניקסון יותר גרוע ממה שחשבנו"
מת האיש ש"היה מוכן לדרוך על סבתו למען ניקסון"
נשיא ארצות הברית מעורב בפלילים? האוזן מתקשה אולי להאמין, אבל זה בדיוק מה שעשה הנשיא ה-37 של ארה"ב במקום לעסוק בבעיות ארצו והעולם. למי שחשב שניקסון "מעד" בסך הכול פעם אחת, הגיעה הפריצה לווטרגייט וחשפה כיצד שלט ניקסון באופן אישי על קמפיין מסיבי של ריגול פוליטי, חבלה ופעילויות בלתי חוקיות אחרות נגד יריביו הפוליטיים ונגד מתנגדי מלחמת וייטנאם.
רוברט רדפורד ודסטין הופמן בעיבוד הקולנועי ל"אנשי הנשיא"
ייתכן וכל פרשת הפריצה הייתה מסתיימת בלא יותר מכתב אישום על פריצה, אך איתרע מזלו של ניקסון ושני הכתבים הצעירים בזמנו של "וושינגטון פוסט", וודוורד וברנסטיין, גילו כי אחד הפורצים, ג'יימס מק'קורד שמו, עמד בקשרים הדוקים עם איש סוכנות הביון המרכזית (CIA) הווארד הנט, שעמד מצדו בקשר עם פרקליטו של ניקסון, צ'רלס קולסון.
וכך קרה שניקסון הסתבך בשערוריה פוליטית חסרת תקדים שכתוצאה ממנה הוא הודח - הנשיא האמריקני הראשון שהודח באמצע כהונה. משם, הייתה הדרך קצרה להפיכתו לנשיא המושמץ והשנוא ביותר בתולדות ארה"ב - אף על פי שרשם לזכותו הישגים לא רעים כלל וכלל בארה"ב ומחוצה לה.
ביקור היסטורי בסין, סיום מלחמת וייטנאם
בכהונתו הראשונה הוציא ניקסון לפועל מספר רפורמות בתחום מדיניות הרווחה, אכיפת החוק, אפליה מתקנת ואיכות הסביבה, ובחודש פברואר 1972 רשם הישג גדול במדיניות החוץ שלו כשערך ביקור היסטורי בסין לאחר 21 שנים של ניתוק בין שתי המדינות, וסלל את הדרך לחידוש היחסים הדיפלומטיים ביניהן.
במאי של אותה שנה היה ניקסון לנשיא האמריקאי הראשון שביקר במוסקבה, זאת למרות השקפותיו האנטי-קומוניסטיות הקיצוניות.
ההישג הכי גדול אולי של ניקסון היה בינואר 1973, אז חתם על הסכם הפסקת אש עם צפון וייטנאם והביא לסיום המעורבות האמריקנית במלחמת וייטנאם. אולם, כל מעשיו הטובים של ניקסון למען ארצו מתגמדים לעומת הפרשה שהובילה להדחת האיש שנשם, הריח וחי פוליטיקה כמעט כל חייו.
"אינני נוכל. הרווחתי ביושר את כל מה שיש לי". ניקסון ב-1973
ניקסון מדבר על "ווטרגייט" בראיון לעיתונאי הבריטי דיוויד פרוסט
עד כמה גדול הכתם השחור שהטיל ניקסון על הבית הלבן והאם הצליחו הנשיאים שבאו אחריו לשקם את שמו הטוב של מוסד הנשיאות? "זה חזר על עצמו, אבל לא ברמות דומות", אמר ל-ynet פרופ' ארנון גוטפלד, מומחה להיסטוריה אמריקנית מאוניברסיטת תל אביב. הוא הסביר כי הנשיאים שהצליחו להתקרב לרמת המבוכה הנשיאותית של ניקסון היו רונלד רייגן וביל קלינטון.
"קלינטון שיקר לחבר מושבעים גדול, אבל היה לו מזל מאוד גדול משום שזה מעולם לא הגיע לידי משפט בגידה. הרי היה ידוע לכולם כי המשפט הידוע לשמצה "I have never had sex with this woman, Miss Lewinsky" הוא כמובן שקר", הסביר פרופ' גוטפלד.
רייגן שיקר בפרשת "איראן-קונטרס"
בחודש נובמבר 1986 התפוצצה "פרשת איראן-קונטרס", במסגרתה פעל ממשל רייגן בניגוד לחוקי ארה"ב, ללא אישור הקונגרס ובהטעייה מכוונת של העם האמריקני לתמיכה באיראן מצד אחד ובתנועת הגרילה "הקונטרס" בניקרגואה מצד שני. "רייגן שיקר בפרשת 'איראן-קונטרס', הידועה גם בשם 'איראנגייט', כשסייע לניקרגואה", אמר פרופ' גוטפלד.
לדבריו של ההיסטוריון הישראלי, אין זה מקובל שנשיא אמריקני משקר לקונגרס. "ב-1987, כשהתמוטטה הבורסה, היו הרבה קולות שקראו להביא את רייגן למשפט בגידה בגלל שקריו - בעיקר בנושא 'איראן-קונטרס', וגם בנושאים כלכליים שאמר שעשה אותם, אך לא באמת עשה", אמר פרופ' גוטפלד.
"החטא הגדול של ניקסון, קלינטון ורייגן לא הייתה העובדה שהם עשו את מה שעשו אלא שהם שיקרו - דבר חמור ביותר מבחינת הציבור האמריקני, שרואה בסיפור האמת ערך חשוב ביותר". פרופ' גוטפלד מחזק את דבריו באמצעות דוגמה ממחוזותינו: "אריאל שרון שיקר לאמריקנים במלחמת לבנון הראשונה והם יזכרו לו את זה לעד. לכן, החטא הקדמון עבור האמריקנים הוא השקרים שמספרים האנשים שמחזיקים במשרה ציבורית ולא העבירה עצמה".
אך לעומת ניקסון, לרייגן ולקלינטון היה מזל יחסית משום שרייגן היה בסוף השנה השביעית לכהונתו, לאחר שבע שנים נפלאות מבחינה כלכלית ולכן לא העמידו אותו ואת קלינטון למשפט בגידה."you can't kick winner in his ass", הסביר פרופ' גוטפלד את אחת הסיבות הגדולות להישארותם של רייגן וקלינטון בתפקידם.
היסטוריון ישראלי: "ניקסון פגע בהילה הנשיאותית"
לפי פרופ' גוטפלד, השקרים של ניקסון באו בעיתוי לא טוב עבורו - הכלכלה האמריקנית הייתה במצב לא טוב, ההפסדים בווייטנאם גבו חיי חיילים ואזרחים רבים וגם הקרע הגדול בעם האמריקני רק הרע את מצבו. "החשש הגדול של ניקסון היה שימצאו אותו אשם במשפט הבגידה ושהוא יאבד את הפנסיה הנשיאותית שלו. מאחר והוא לא היה אדם עשיר, הוא התפטר מיד מתפקידו."חשוב להבין", אומר פרופ' גוטפלד, כי המחזה של נשיא שמובל באזיקים לבית סוהר לא היה דבר שבארה"ב רצו שיזכרו - בעיקר בתקופה שבה כל ילד אמריקני חלם להיות נשיא. במובן הזה, ניקסון פגע בהילה הנשיאותית, אבל הנשיא ג'רלד פורד עשה דבר גדול כשחנן את ניקסון. חנינה זו הצילה למעשה את ניקסון ממשפט אזרחי".
הנשיא האמריקני ה-1 שהודח באמצע כהונה. צפו בהתפטרות ניקסון
עד נפילתו של ניקסון היה בארה"ב קונצנזוס סביב ההחלטות של הנשיא במדיניות חוץ, מסביר פרופ' גוטפלד. "כלומר ברגע שהנשיא החליט משהו, לא היה מקובל לתקוף אותו על החלטתו שלו משום שבאותה עת היה מקובל לחשוב שהנשיא מקבל את ההחלטות הטובות ביותר לצד כל היועצים והגופים שהוא נתמך בהם".
ג'ורג' וושינגטון לא ידע לשקר?
"הנשיא בארה"ב הוא ה'Big White Father", והדבר היחיד שמכוון אותו הוא האינטרס הלאומי וכך באמת היו או לפחות נתפשו כל האבות המייסדים של ארה"ב - כמו באתוס הפרוטסטנטי על ג'ורג' וושינגטון ועץ הדובדבן", מסביר פרופ' גוטפלד.
למי שלא זוכר, דורות של ילדים אמריקנים גדלו על המעשייה לפיה ג'ורג' וושינגטון, בצעירותו, כרת את עץ הדובדבן של אביו. כאשר נשאל אם הוא האחראי למעשה, השיב וושינגטון העולל: "אני לא מסוגל לשקר אבא, אני עשיתי את זה". כיום אנו יודעים שאין אמת במעשייה. אנו יודעים גם שנשיאים אמריקנים נוהגים (וינהגו) לשקר בשורה ארוכה של נושאים - סקס, אלכוהול והסיבות ליציאה למלחמה.
פרופ' גוטפלד חושב כי אחרי ניקסון, אין יותר קונצנזוס בארה"ב אלא להיפך. "תוצאת מעשיו של ניקסון (בעיקר ב'ווטרגייט') נקראת One Issue Politics, כלומר גמרנו עם הקונצנזוס הפוליטי. בנוסף, ההשפעה של מה שקורה בארה"ב מאוד גבוהה כי מה שקורה בארה"ב קורה אחר כך בכל העולם המערבי".
אז מה הותיר אחריו ניקסון בבית הלבן? לדברי פרופ' גוטפלד, "המורשת של ניקסון היא שהוא שבר את הקונצנזוס הלאומי לטווח ארוך ויש הרבה מאוד אמריקנים שמטילים מאז ספקות מאוד גדולים בשיטה הדמוקרטית".
בחזרה לווטרגייט. הפורצים למטה המפלגה הדמוקרטית בוושינגטון נשפטו והורשעו, ובאפריל 1973 התפטרו מתפקידיהם שניים מעוזריו הקרובים ביותר של הנשיא ניקסון, רוברט הולדמן וג'ון ארליכמן, וכן שר המשפטים ריצ'רד קליינדינסט. יועץ משפטי בבית הלבן, ג'ון דין, שחשף את מעורבותם של רבים מבכירי הממשל ולאחר מכן התפטר מתפקידו, סיפר בזמנו כי שוחח עם ניקסון על "טיוח" פרשת "ווטרגייט" פעמים רבות. באחת משיחותיהם בשנת 1973, אמר דין לנשיא: "יש לנו סרטן, כאן, קרוב לנשיאות. הוא גדל, הוא גדל מדי יום".
"אחרי שיחת הטלפון הבנתי שאנחנו בבעיה גדולה"
השבוע נפגש דין עם גיבורי פרשת "ווטרגייט" ונזכר שקיבל שיחת טלפון על חמישה גברים בחליפות עסקים שפרצו לקומה השישית של בניין ווטרגייט ונעצרו. הם חבשו כפפות גומי וכיסיהם היו מלאים בכסף. כאשר סיפרו לדין את שמות העצורים בפריצה, הוא ידע ש"באותו רגע, אנחנו הולכים להתמודד עם בעיות מאוד גדולות".
בעקבות התפטרותו של ניקסון ב-1974 פרסמו וודוורד וברנסטיין את ספרם המשותף "כל אנשי הנשיא" וכעבור שנתיים הם פרסמו ספר משותף נוסף על הפרשה בשם "הימים האחרונים". מאז נפרדו דרכיהם המקצועיות של השניים.
וודוורד, בן 69, נשאר לעבוד ב"וושינגטון פוסט" וכיום הוא העורך המשותף של העיתון. מנגד, קרל ברנסטיין, בן 68, נדד בין כלי תקשורת רבים וכיום הוא כתב מיוחד של המגזין "ואניטי פייר". בשבוע החולף, לראשונה זה 36 שבים, שניהם שוב משתפים פעולה. פרט למאמר המשותף שהם כתבו יחד ל"וושינגטון פוסט", שניהם ישתתפו מחר (יום א') בשידור משותף באתר האינטרנט של העיתון, לצד דמויות מרכזיות אחרות בפרשת "ווטרגייט".
הספר "כל אנשי הנשיא" שכתבו וודוורד וברנסטיין זכה לעיבוד קולנועי ב-1976 בהשתתפות רוברט רדפורד ודסטין הופמן ששיחקו את שני העיתונאים מ"וושינגטון פוסט".
עד יומו האחרון לא הודה ניקסון כי הורה באופן אישי לפרוץ לבניין ווטרגייט בוושינגטון, ובמידה מסוימת הותיר את שאלת האחריות לפריצה פתוחה. "הצורך לעזוב את התפקיד לפני תום הכהונה מנוגד לכל אינסטינקט בגופי. אבל כנשיא אני צריך לעשות את מה שטוב לאומה", אמר הנשיא ה-37 של ארה"ב בהודעת התפטרותו מהתפקיד ב-8 באוגוסט 1974.
ניקסון הלך לעולמו באפריל 1994 בגיל 81 כתוצאה מסיבוך של שבץ שבו לקה. הוא נקבר בעיר הולדתו יורבה לינדה בקליפורניה לצד אשתו פט.
לפנייה לכתב/ת 
