מהים לכומתה החומה: "צה"ל צריך את כולם"

הדיו עדיין לא יבש על מבחן הבגרות האחרון, עונת הרחצה עדיין לא הסתיימה, אך המתגייסים הראשונים כבר עמדו עם בוקר (יום א') בפתח בסיס הקליטה והמיון, בואכה בסיס הטירונים של חטיבת גולני. יוהד חכים מגן יבנה, ראשון המתגייסים מבין חבריו, העיד על עצמו שהוא אינו יודע מה צופנת בחובה שרשרת החיול, אך באשר לאלמנטים אחרים ביום המרגש - הוא נשמע די בטוח. "יקראו לי בשם ואני אכנס לאוטובוס. אמא שלי בטוח תבכה וגם אבא שלי, אבל לי יהיה דווקא חיוך גדול על הפנים. אני רוצה כבר להתגייס ולשרת את המדינה", אמר ל-ynet.

חיבוק אמהי לפני גיוס(צילום: אבי רוקח)

סולי, אמו של יוהד כבר מכירה את התחושות ביום זה מבנה הגדול, שעדיין משרת בצה"ל, אך היא עדיין מתקשה להתרגל לרעיון של בית ריק מילדים. "אני מאוד גאה, אבל פוחדת. זה לא פשוט לשלוח בן לקרבי. אני לא רוצה לחשוב אפילו מה יכול להיות, אני רוצה לחשוב חיובי. עוד לא בכיתי, אבל ככל שמתקרב הגיוס, אני יותר מתרגשת. קשה לי לעכל שיהיו לי שני בנים בצבא".

"אני מורעל", הצהיר המתגייס הטרי בסלנג צבאי שעוד לא ממש מוכר לו. לאחר גיבושים, מיונים ואכזבה רגעית, הוא נכון "להתחיל קריירה צבאית" בגולני וכבר מתעצבן על המאבק הפוליטי שנסוב סביב החלופה לחוק טל. "זה מעצבן אותי. אנחנו חיים במדינה סובבת אויבים, אז למה רק החילונים צריכים להתגייס? צה"ל צריך את כולם".

ואותך האיום הביטחוני לא מפחיד?

"כואב לי לשמוע על חיילים שנפגעים, אבל זה רק מדרבן אותי. אני לא אומר שהדברים הנוראיים האלה שקורים לפעמים בצבא לא יכולים לקרות לי, אבל גם אם יקרה לי משהו, זה לא יהיה סתם. זה יהיה עבור משהו גדול וחשוב כמו המדינה".

אמו, שעובדת כמורה ומחנכת בבית ספר תיכון באשדוד, דחפה לא מעט תלמידים לבחור בשירות צבאי משמעותי. "יוהד חי בבית עם מודעות לצבא, אבל הרצון העז שלו להתגייס הוא שלו בלבד. אפילו בגיל גן, כשהוא היה רואה חדשות בטלוויזיה, היה שואל למה לא הביאו טנקים לפה ולמה לא עשו אחרת שם".

אמש, בלילה הביתי האחרון לפני המעבר למדים, לא הרפו המחשבות. "אני רק רוצה להתגייס ושהחוויה תתחיל, אני לוקח את זה כחוויה שיכולה להיות אתי כל החיים. אני בטוח שההשקעה תשתלם לי בסוף, אם מישהו רוצה, הוא יכול להגיע הכי רחוק. הצבא זה תהליך מחשל ואני שמח שאני הולך לעבור אותו".