שיר חדש לאתי אנקרי: "להיפרד ממה שהיה שלי"
אתי אנקרי מוציאה אלבום חדש לאחר ארבע שנים בהן התלבטה ואספה חומר שלקח לו זמן להיוולד. כעת, רגע לפני ש"הניגון" יוצא לחנויות, היא מפרסמת את שיר הנושא שלו - וכותבת על חבלי הלידה: "הבנתי שאם לא עכשיו, אז אף פעם". האזינו לשיר
עברו כאחת עשרה שנים מאז האלבום 'מליונים'. בדרך כבר נכתבו שירים רבים, היה מספיק חומר לאלבום וחיכיתי שיבוא הרצון וידביק אותם למעשה - והוא לא בא. וקרה מה שקורה כשהפרי בשל ולא קוטפים אותו בזמן: נאלצתי לגנוז את החומר הזה. כי חלף זמנו.
לאט לאט נאספו עוד שירים וגם הם הביטו בי זמן רב כמבקשים שאעטוף אותם באריזה יפה לפני שיחלוף זמנם. נהגתי להיכנס לאולפן, לפתוח את המחשב ולהקשיב להם. ואז בוכה איתם, מתרגשת, מודה לשם - וסוגרת את המחשב.
הבת שלי אומרת: "אמא, את שרה כל כך שקט, למה את לא זועקת?" ניסיתי להסביר לה שפעם זה היה ככה, אבל היום משהו השתנה. אחרי הליכה של שנים בשביל השיחה עם השם אני יותר ויותר מבינה שהמילים מתקבלות, שהתפילות נשמעות והשירה הופכת לפלג מים קטן שזורם דק ומצטרף לנהר הגדול.
חלפו כשבע שנים מאז שנכתב השיר הראשון באלבום הזה. הקלטתי אותו בבית באולפן הקטן והאהוב שלי, שמקליט אותי בשעות הקטנות של הלילה. עם הזמן התגברתי על הפחד ממחשבים ולמדתי להקליט לבד. מדי פעם הזמנתי נגנים שיקשטו את השירים - וככה חלפו להן השנים עד שהבנתי שאם לא עכשיו אז אף פעם.
העברתי את כל החומר לאולפן של ארז לב ארי והסברתי לו בעדינות שמדובר בהריון יקר ועדין שכנראה לא יעמוד בבדיקות רפואיות פולשניות וקרות. רק מילים טובות, עידוד וחיזוק כי התינוק נלחם על חייו. וככה היה. ארז הוסיף מהכישרון המבורך שלו והאלבום התחזק מיום ליום. ובעצם התחזקתי אני. וההסכמה להיפרד ממה שהיה כל כך שלי נתנה לי יד ושחררה לאט לאט את היד שאחזה חזק כל כך. מזל טוב. (אתי אנקרי)
לפנייה לכתב/ת 
