יש משהו בבחור הזה / על אמיר וינטרוב
"הוא הספורטאי הישראלי היחיד שאני מכיר שמתעלה על עצמו. ולא פעם אחת, אלא בכל פעם שצריך". יאיר קטן על המנצח הגדול של נבחרת הדייויס הישראלית
כשהסתיימה האולימפיאדה, כעסתי נורא. הביטוי שהשתמשתי בו בנוגע לספורטאים הישראלים היה "אף פעם לא מתעלים על עצמם". וזו בדיוק ההגדרה. הם בדרך כלל נשארים בבינוניות, מסתפקים במועט.
בגלל זה אני פשוט נלהב מאמיר וינטרוב. אני משתאה ממה שהבחור הזה מסוגל לעשות. בחיים לא שמעתי ממנו על פציעה, על עייפות, על נחיתות מול היריב. תירוצים זה לא במילון שלו. ואני יודע שקשה לו. אין כסף, הדירוג נמוך. קשה נורא להתקדם בצורה הזו.
אבל כשהוא מגיע לדייויס, הוא שווה מול שווים. פעם עוד אפשר היה לחשוב שזה מקרה. זו טעות. זה קרה פעם וזהו. התצוגה שלו בטוקיו, בשקט בשקט, בזמן
שהכנתם את ארוחת החג, הייתה תצוגת על שאני לא זוכר אצל ספורטאי ישראלי.
משחק עלייה, מגרש חוץ, יריבים עדיפים מכל עבר. כרגיל, לאמיר זה לא הזיז. כיום, הוא הספורטאי הישראלי היחיד שאני מכיר שמתעלה על עצמו. ולא פעם אחת, אלא בכל פעם שצריך.
יש משהו מיוחד בבחור הזה. ווינריות. יכולת. עזבו, אל תסתכלו בדירוג אלא במה שיש בו.
אמיר, יום הולדת שמח. שנה טובה. אני גאה שאתה בנבחרת שלנו, כי אתה מייצג את ההפך המוחלט מכל ספורטאי שלובש כחול ולבן. אתה דורש מעצמך יותר. אתה מביא כבוד. תודה. אתה החזרת למדינה שלמה את הצבע לפנים.
לפנייה לכתב/ת 
