תופעה: אולפנות וישיבות מעסיקות שדכנית בשכר

באולפנה שבה למדה רוני (שם בדוי), בת 24 מרחובות, הצטרפה לאחרונה לצוות החינוכי בעלת תפקיד מסוג חדש: שדכנית בשכר. לא מזמן היא הציעה לרוני לבוא ולהיפגש איתה. "אני רוצה להתחתן", אומרת רוני, "וגם הייתי שמחה אם היו מציעים לי יותר הצעות, אבל לא נראה לי שאלך לשדכנית מטעם האולפנה. השנים עברו וכיום אני כבר לא המיינסטרים של האולפנה. לא חושבת שלשדכנית מטעמה יהיה מה להציע לי".

• עשו לייק לפייסבוק שלנו - וה-wall שלכם יהיה מבסוט
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• ניפוץ סמארטפון = עבודת אלילים/ דעה
• דרושים: חרדים לעבודה עם סלבס
• התקפות שניות: רבנים נגד סמארטפונים
  

אז רוני אולי תוותר על המפגש, אבל בשטח נכנסות יותר ויותר שדכניות אל המוסדות, כבעלות תפקיד רשמי. הן מדברות עם הבנות, שומעות את אשר על ליבן, מסבירות על חשיבות בניית הבית היהודי, ובעיקר מבטיחות שהן יהיו שם בשבילן, גם שנים אחרי שיסיימו את חוק לימודיהן בבית הספר - ושהבנות יכולות לפנות אליהן בכל עת.

להילחם ברווקות המאוחרת  

אחד המנועים מאחורי הצבת השדכנים במוסדות החינוך הוא הסופר הרב יוסף אליהו, שעוסק בשידוכים כבר 35 שנה, יחד אשתו רותי. "בעיית הרווקות המאוחרת מתרחבת כל הזמן והיא מטרידה מאוד", הוא מסביר בראיון למגזין "נשים", שחשף את התופעה. "לפני כשמונה שנים, לאחר שכתבתי

את הספר 'סוד הנישואין' והוצפתי בפניות רווקים ורווקות, נחשפתי לעומק הבעיה וחיפשתי פתרונות".

מאז ועד היום הרב אליהו מקדם בהתנדבות את רעיון העסקת השדכניות והשדכנים בשכר במוסדות החינוך. המנגנון שמציע הרב אליהו פשוט: בכל מוסד חינוכי תהיה שדכנית או שדכן. בחור או בחורה שיבואו להתראיין אצלם ישלמו סכום כסף חד-פעמי ונמוך, דמי רצינות. אם השידוך יצליח, ישלם כל אחד מבני הזוג למוסד שהיה אחראי על השידוך כ-2,500 שקל. חלק מהכסף יועבר ישירות למשדך ושאר הכסף יועבר לקרן השידוכים של המוסד עבור הפעילות - שבדרך זו מממנת את עצמה.

"מדובר במהפכה של ממש", אומר הרב אליהו, "פונים אליי מאולפנות וישיבות ומבקשים שאמצא להם שדכנית שתעבוד במוסד, אבל אין כיום מספיק שדכנים".

השידוך נכנס ללו"ז

הרב חיים זלינגר, ראש אולפנת קריית ארבע, החליט להעסיק שדכנית בשכר לאחר שחזר מחתונות של בוגרות ופגש שם לא מעט רווקות. "כשאתה רואה שליש כיתה של בנות שעברו את גיל ה-30 ועדיין לא מצאו בן-זוג, זה כואב מאוד", הוא אומר. "חלקן מפסיקות להגיע לאירועים כי לא נעים להן".

ראש אולפנה צריך לשדך בנות? זה תפקידך?

"זה לא תפקיד רשמי. דיינו אם נעביר את הבנות את ארבע השנים של נהר הגיל הסוער, אבל בארבע השנים הללו, אנחנו מניחים יסודות לכל אורחות חייהן - וממילא בניין הבית הוא חלק מהותי

מהמימוש העצמי. זה המגדלור שצריך להאיר, כדי שיידעו לאן יש לשאוף".

לרב זלינגר חשוב להדגיש שהשדכנית אינה עוסקת בשידוכים לבנות שלומדות באולפנה אלא לבוגרות: "שלחנו מכתב לבוגרות שסיימו לפני שנתיים ויותר. אלו שסיימו עכשיו רק התחילו שנת שירות לאומי ורק עכשיו טועמות את טעם העולם. אנחנו לא רוצים לבלבל אותן עם ענייני השידוכים. אבל החל מהשנה השנייה, אני רוצה שייכנס ללו"ז שלהן נושא הקמת בית בישראל".

נורית שכטר, השדכנית שהחלה לעבוד באולפנה קריית ארבע, מדגישה שעבודתה אינה עם בנות האולפנה, אלא עם הבוגרות בלבד. "שדכנית עוסקת בעיקר בקואוצ'ינג לזוגיות", היא מסבירה, "האולפנה מציעה לכל בוגרת חמישה מפגשים של אימון וליווי בנושא".

ואיך הבוגרות מגיבות כשאת פונה אליהן?

"הן שמחות לשתף פעולה ולעזור זו לזו בצורה כל כך פשוטה והן שמחות גם על הליווי. אני חושבת שעיקר הבעיה אינה היעדר הצעות אלא היעדר ליווי נכון שגורם לקשרים ולהסתיים מהר מדי ומהסיבות הלא נכונות".

שש חתונות בשנה

אם העסקת שדכנית באולפנה עלולה להיראות קצת מוקדמת מדי, הרי שבישיבות הגבוהות ובמדרשות נראה העניין כמעט מתבקש.

חיים קורץ, שדכן בישיבת "מרכז הרב", הגיע למקום לאחר שצבר מוניטין בקרב הציבור החרד"לי. "פעם בשבוע אני מגיע לישיבה וימי חמישי-שישי מוקדשים לשידוכים", הוא מספר. את התשלום על עבודתו הוא מקבל ישירות מהישיבה. "אם שידוך מצליח, כל צד משלם 2,000 שקלים".

גם מדרשת הרובע מעסיקה שדכנית כחלק מהצוות החינוכי. "נושא בניין הבית ומציאת בן-זוג הוא אחת השאלות הגדולות של הדור", אומרת הרבנית דנה סליי, "כיוון שתקופת המדרשה מאוד משמעותית לבנות, חשבנו שיש מקום שאנחנו נעזור בסוגיית בניין הבית"

ניסיונות העבר הבהירו לסליי שעשייה בהתנדבות אינה מקדמת באופן הרצוי את נושא השידוכים. לפני כשנה הגיעה הבשורה: אביה של אחת הבוגרות הנשואות החליט לתרום סכום כסף לשנתיים פעילות לזכר אשתו. "אנחנו בסיומה של השנה הראשונה, וכדי להמשיך את הפרויקט אנחנו אומרים מראש שכאשר שידוך מצליח, כל צד משלם 2,500 שקלים", אומרת סליי.

ויש הצלחות?

"ברוך ה', אנחנו בסיעתא דשמיא גדולה. השדכנית שלנו התחילה באלול שנה שעברה ועד כה כבר זכינו לחגוג שש חתונות"

"דפוסים חרדיים"

אך כצפוי, לא כולם מתלהבים מהרעיון. "להכניס באופן יזום שדכנית למערכת החינוך זה מסר מאוד בעייתי, שמכניס ללחץ מיותר ולחרדה", אומרת יו"ר "קולך", איילת וידר-כהן, "למעשה, יש כאן העתקה של דפוסים חרדיים. אני רואה הרבה בנות חרדיות, בנות 16-17, שמפתחות סימפטומים של חרדה סביב הצורך להיכנס למעגל השידוכים בגיל צעיר. אנחנו גם יודעים שכשאישה נישאת בגיל צעיר, זה פוגע באפשרות שלה לרכוש השכלה גבוהה, דבר שתמיד ישאיר אותה בעמדת נחיתות.

"בחברה הדתית קיימת הליכה לקצוות: מול התופעה המתעצמת של רווקות מאוחרת, מתפתחת תופעה של נישואים בגיל צעיר. אנחנו כבר יודעים שבנישואי בוסר אחוז הגירושים גבוה ובסך הכל זאת מגמה שפוגעת בבנות צעירות. למה בנות צריכות שדכניות? למה זה מטרה ותפקיד של בית הספר?"

אבל האולפנות שמכניסות שדכניות לא מייעדות אותן לבנות שלומדות עכשיו בבית הספר אלא לבנות הבוגרות יותר.

"זה המסר הגלוי, אבל אי-אפשר להתעלם מכך שלאקט כל-כך דרמטי יש סאב-טקסט מעורר חרדה, שמטמיע

מסר חד- משמעי: תתחתני מוקדם ככל יכולתך, כדי שלא תישארי רווקה זקנה".

ראש מדרשת מגדל עוז, אסתי רוזנברג, נחרצת פחות בגישתה, אף שגם היא אינה מעודדת את בנות המדרשה להינשא לפני גיל 22. "כולם מבינים את עומק הבעיה ומחפשים פתרונות", היא אומרת. "אם מוסד מוכן לקחת אחריות על בוגרות בנות 26 זה מאוד יפה, השאלה היא מה המסרים התת-קרקעיים שהם מעבירים בדרך. האם במוסד החינוכי מעודדים לעשות שירות לאומי? האם מעודדים להתפתח בלימודים במדרשה? ללמוד לקראת תואר? או שהמסר הוא להתחתן כמה שיותר מהר? ההתפתחות האישית צריכה לקרות לפני החתונה".

• הכתבה המלאה תפורסם במגזין "נשים" מבית מקור ראשון.