החדש של סאונדגרדן: מוכּר, לא ממוחזר
"King Animal", אלבום הקאמבק של חלוצי הגראנג' מסיאטל אחרי הפסקה ארוכה מדי בת 16 שנה, נשמע כאילו יכול היה באותה מידה לצאת באמצע הניינטיז. ואין בזה שום דבר רע
אלבום קאמבק שנפתח עם שיר הנושא את השם "Been Away Too Long", מה יותר סימבולי מזה? וכן, גם אם זה נשמע שחוק, קשה לחשוב על כותרת הולמת יותר לאיחוד הלא מספיק מתוקשר של סאונדגרדן, חלוצי הגראנג' מסיאטל, שמוציאים כעת אלבום אולפן ראשון מאז "Down on The Upside", שיצא ב-1996 וגרר בעקבותיו את התפזרותם של חברי הלהקה.
השיר הזה לא סימבולי רק מבחינת שמו. גם הלחן מגיע עם הצהרה מסוימת, במודע או שלא במודע: משחקי הקצב הרועשים של הגיטריסט קים ת'אייל מזכירים יותר מכל את "My Wave" מתוך האלבום הפופולרי ביותר שלהם, "Superunknown" מ-1994. כלומר, מהרגע הראשון מבהירים לנו כריס קורנל ושות' שהם לא מבקשים להפתיע אותנו עם אפיקים מוזיקליים חדשים, אלא יוצאים לטיול שורשים. סביר להניח שלזה בדיוק ייחלו המעריצים שליוו אותם בסיבוב הופעות האיחוד שקדם ליציאת האלבום.
ככה זה נשמע: טעימה קצרה מ-"King Animal" של סאונדגרדן
טיול השורשים הזה נע לאורך שנות פעילותה המשמעותיות של הלהקה - או ליתר דיוק, מזכיר את שלושת האלבומים והפרקים המשמעותיים בתולדותיה: "BadMotorFinger" שיצא ב-1991, ושני האלבומים שהגיעו בעקבותיו (והוזכרו לעיל). זהו לא אלבום אוסף - ואין לטעות, הוא גם רחוק מלהיות אלבום שממחזר חומרים מוכרים - הוא חדש מחד ומוכר מאידך. תמהיל אידיאלי עבור חזרה חגיגית מן המתים.
שלא כמו שותפתה לדרך ולמקורות "פרל ג'אם" (שגם חולקת איתה מתופף כעת), סאונדגרדן של "King Animal" לא באמת עברה אבולוציה משמעותית מאז שנפרדנו ממנה. היא מנסה להשאיר רגע בצד את הפרויקטים של כריס קורנל (קריירת הסולו והעבודה עם "אודיוסלייב"), ולחזור לראות מה היה קורה אילו לא היתה מתפרקת. מין טיול לעולם מקביל שבו הלהקה לא התפוגגה על רקע דעיכת הגראנג'.
הסינגל הראשון: "Been Away Too Long". כמה סימבולי
זה בולט במיוחד בשירים כבדים ועמוסי דיסטורשן כמו "Been Away Too Long" שכבר הוזכר, "By Crooked Steps" (שכולו צועק "באדמוטורפינגר") ו-"Blood On The Valley Floor". לעומתם, שירים אחרים כמו "Black Saturday" או "Bones Of Birds" מזכירים את הצד האחר של הלהקה ושל קורנל, זה המלודי יותר.
בשני המקרים, חברי הלהקה לא מאכזבים: חטיבת הקצב של בן שפרד (בס) ומאט קמרון (תופים) לא איבדה מהטירוף ומהדיוק שלה, קים ת'אייל שומר על הצליל הייחודי של הריפים שלו וקורנל - ובכן, גם אם הוא לא נשמע אותו דבר כשהוא עולה לקצה המנעד שלו, עדיין מצויד באחד הקולות מדהימים ביותר של עולם הרוק (כפי שהוכיח גם פה, במסגרת סיבוב ההופעות האקוסטי שלו).
זהו לא אלבום מופת, בטח לא אלבום פורץ דרך: השירים שבו, רובם ככולם, יכולים היו לצאת בקלות גם באמצע שנות ה-90 ולהישמע לגמרי במקום (כלומר, באותה מידה שסאונדגרדן החריגה נשמעה שייכת לאותה התקופה בזמן אמת). ספק גדול גם אם יצאו מהם המנונים משמעותיים. אבל זה לא הופך אותם לפחות טובים: בשביל מי שגדל על סצינת הגראנג', אלבום אולפן חדש של סאונדגרדן הוא לא פחות מיום חג. ו-"King Animal" הוא בהחלט חג שמח.
