"האחות של אחותך": מה נסגר איתך, אחותי?

מכירים את זה שאתם צופים בסרט והוא בא לכם בול? פוגש אתכם בפינת הרחוב שמצטלבת עם החיים שלכם, מוריד לכם איזה אסימון או שניים, או סתם מצחיק ומעודד אתכם בדיוק כשאתם צריכים קצת חופש מעצמכם? לצערי, אף אחת מהאפשרויות האלו לא התקיימה ב"אחות של אחותך", הפיצ'ר האחרון של בימאית האינדי המוכשרת לין שלטון ("האמפדיי" המבריק מ-2009).

ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:

• ארץ יבשה
• פרנקנוויני
• הורג אותם ברכות
• כמו מישהו מאוהב
  

הטריילר של "האחות של אחותך"

ההתחלה דווקא טובה, אפילו ממש טובה, עם סצנה מקורית ומבטיחה שהעידה על עומק תסריטאי, על הומור שחור ועל הבנה יפה של תהליכים פסיכולוגיים מורכבים.

• ראיון עם מארק דופלאס: "אילת זורר יפהפיה ומוכשרת"
  

ג'ק (מארק דופלאס) הוא "ילדגבר" שדי איבד את זה מאז מותו של אחיו. בהתכנסות חברים לרגל יום השנה לזכרו, ג'ק מתחיל לנאום בכיוון הלא נכון על האח המנוח וממחיש את אחד מאותם רגעים הרסניים בהם אתה דופק את הכל מרוב ייאוש, ומתחרט על מה שיוצא לך מהפה בעודו יוצא משם. אייריס (אמילי בלאנט) המתוקה, שהיא למעשה האקסית של האח שמת וגם חברה טובה של ג'ק, מעמידה אותו במקום.

היי לי חברה, היי לי אחות

כחברה טובה וגם כבחורה, היא יודעת בדיוק איך היא יכולה לעזור לג'ק לצאת מהבוץ שהוא מתפלש בו ומה עליו לעשות. קח את האופניים האדומים שלך, היא אומרת לו, וקום וסע היישר אל בקתה קסומה ביער ששייכת לאביה. מה תעשה שם? כלום. תהיה לבד, תתנתק. לך לאיבוד באמת ואז אולי תמצא. למזלנו, ג'ק בקאנטים, והחלק של הגבר שבו, מוכן להקשיב ולזוז.

מארק דופלאס ב"האחות של אחותך"

כשג'ק מגיע לבקתה הוא מופתע לגלות שהוא לא לבד, אחותה (למחצה) של אייריס, האנה (רוזמרי דה-וויט), שזה עתה סיימה מערכת יחסים לסבית ארוכה ומתישה, הגיעה לשם מסיבות בלגניסטיות דומות.

אחרי סצנת תצפית/סטוקריות משעשעת, שבדומה לסצנות נוספות בסרט מתכתבת עם ז'אנר סרטי האימה מבחינת השימוש במוזיקה והבימוי, נפגשים השניים, ומבינים שהתבודדות כבר לא תהיה פה. נדודי שינה מובילים למטבח, שוט טקילה מוביל לשוט נוסף, ואת ההמשך אתם יכולים לנחש - אה, וגם שאייריס תגיע לבקתה בבוקר שאחרי.

רוזמרי דה-וויט, אמילי בלאנט ומארק דופלאס ב"האחות של אחותך"

עד מחצית הסרט הכל זורם מתוך עצמו באופן די טבעי, הבדיחות מצחיקות ומתבססות על רגעים אמיתיים מהחיים, ההומור הרגיש ספונטני ומודע לעצמו, הסט-אפ של מערכות היחסים שיצרה שלטון מעניין, והבימוי טוב. אבל אז תופס הסרט כיוון לא ברור. המהלכים של הדמויות הופכים למונחתים ולמאולצים וההומור דועך עד שנעלם לגמרי. במקום להישאר במקום הפשוט והמחוספס, העלילה מסתבכת בכיוונים שמרגישים מלאכותיים מדי, והדמויות, שדווקא מאופיינות בצורה טובה ומגולמות על ידי שחקנים מעולים, הולכות לאיבוד בתוך קורי הסיפורים האלו.

מאמבלו את זה

ההפקה הפשוטה, הבקתה כסט (שלטון "סגרה" את השחקנים שלה למשך 12 ימי צילום ביער), ההתמקדות במערכות היחסים, כל אלו אינם מקריים. שלטון משתייכת לתת-זרם בקולנוע האינדי שמכונה "מאמבלקור" (מאמבל - מלמולים) ומתאפיין בהפקה בתקציב נמוך, שחקנים לא מנוסים, בלוק-אנד-פיל טבעי ולא מעובד, באלתורים תסריטאיים, ובבימוי בשיטת האימפרוביזציה. ההתמקדות היא ברגעים הריאליסטים והלא בהכרח זוהרים של החיים והסרטים אף מצולמים לעיתים, במצלמה דיגיטלית.

מארק דופלאס. גבר הולך לאיבוד

"האמפדיי", סרטה הקודם של שלטון, בו כיכב דופלאס גם כן, ושבמרכזו עמדו שני חברים שמחליטים לצלם סרט פורנו בכיכובם, מימש את הלך הרוח המאמבלקורי שלו וסיפק שלל סצנות מצחיקות, מקוריות וחדות אבחנה על החיים ועל מערכות יחסים. סיפור המסגרת, שהיה טוב לכשעצמו כדי לסקרן ולהניע עלילה, התקיים ברקע, אבל עיקר ההנאה היתה מהסצנות עצמן, ומהעומק ומהמורכבות שהתקיימו בהצלחה, לצד ההומור המשובח. על ידו, "האחות של אחותך", על שלל שחקניו המצוינים (שבמקרה זה, דווקא מנוסים), נראה כמו קומדיה רומנטית אינדית שהלכה לאיבוד ביער.

דופלאס, כוכב עולה בשמי האינדי שבהחלט כדאי לשים לב אליו, משתייך גם הוא לזרם יוצרי ה"מאמבלקור" ופרט להיותו שחקן מוצלח, הוא גם במאי ותסריטאי, שיוצר ביחד עם אחיו ג'יי דופלאס.

רוזמרי דה-וויט ואמילי בלאנט. זה מסתבך

רוזמרי דה-וויט שראינו בעבר בתפקידי אחיות נוספים ("רייצ'ל מתחתנת" לצד אן האת'אוויי, ואחותה של טוני קולט בסדרה "טרה") היא שחקנית איכותית שמזכירה קצת את פרקר פוסי ומשדרת משהו אמין ואמיתי, שאפשר רק לקוות שקולנוע הוליוודי לא יחריב. אמילי בלאנט, יפה ומתוקה ברמות, אך מכילה גם רכיב אנושי ופגיע לצד איזו תשוקה ילדותית בוערת, מה שהופך אותה לשחקנית מעניינת.