בעלי השאיר אותי ואת הילדים ללא יכולת כלכלית

אלימות כלכלית באה לידי ביטוי במקרים בהם אחד מבני הזוג שולט על הנכסים הכספיים של בני הזוג, ובן זוגו תלוי בו כלכלית בצורה כמעט טוטאלית. במקרים כאלה יכול בן הזוג השולט "לסגור את הברז", ולהעמיד את בן זוגו ואף את ילדיו, במצב של ירידה דרסטית ברמת החיים, עד כדי בעיה קיומית יומיומית שמשפיעה מהלך החיים התקין.

אלימות כלכלית יכולה להופיע במשפחות שבהן הבעל הוא איש עסקים מצליח, בעל כספים ונכסים, בעוד שהאשה, שכלל אינה מעורבת בעסקיו, היא בדרך כלל שכירה שמשתכרת שכר נמוך, או עקרת בית. במשך כל שנות הנישואים היא סומכת עליו שידאג לה כלכלית ואכן, כל זמן שהנישואים עולים יפה אין כל בעיה: הבעל מפקיד לחשבון כספים בסכומים גבוהים, האשה מושכת כספים על פי רצונה, היא והילדים חיים ברמת חיים גבוהה ודבר לא חסר.

אך ברגע שפורץ המשבר בין בני הזוג, ועל מנת להפעיל לחץ על האשה במסגרת הליך הגירושים, יכול הבעל לשנות את כל אורח חייו בהינף יד. הוא יכול להפסיק להפקיד כספים לחשבון, ובכך להשאיר את אשתו ללא יכולת כלכלית כלל. וכך, האשה מוצאת עצמה מהר מאוד מתחננת לכסף, על מנת שתוכל להמשיך להתקיים ולקיים את ילדיה. הדבר גורם לשיבוש מוחלט של החיים להם היתה רגילה. לעיתים הבעל עוזב את הבית, והאשה כמובן, אינה יכולה להחזיק יותר בית גדול מכספים שאין לה.

אז מה אפשר לעשות?

כאשר בני הזוג מתנהלים בחשבון משותף, הרי שבמקרה בו אחד הצדדים נותן לבנק הוראת שתי חתימות ו/או מפסיק להפקיד את משכורתו לחשבון המשותף, לא נותר לצד השני אלא להתמודד עם המצב כמות שהוא. לכן, פעולת מנע אחת שניתן לעשות מראש, הינה לנהל מההתחלה חשבון נוסף ופרטי, בו לבן הזוג אין יד ורגל, וכך אין הוא יכול לחסום אותו. כך, בן הזוג "החלש" יותר יכול לנהל חשבון נוסף ולהפקיד בו כספים מהחשבון המשותף, אשר ישמשו אותו בעת צרה.

כמו כן, על אשה שיודעת או מתכננת להתגרש מבעלה להיערך מראש עם משאבים כלכליים לחודשים הראשונים של ניהול ההליכים המשפטיים. עד שאשה זוכה לקבל החלטה בנוגע למזונותיה ומזונות הילדים הקטינים, עשויים לחלוף חודשים ארוכים. ההצעה העיקרית היא להעביר מחצית מהחסכונות הנזילים בחשבונות הבנק המשותפים של הצדדים לחשבון נפרד על שמה, לנסות להכין גב כלכלי של בני משפחה, הורים או חברים, לנסות לשלם מראש הוצאות שנתיות וכו'.

חשוב להבין כי במציאות הכלכלית של ימינו, מרבית הנשים עובדות ותורמות לפרנסת הבית ולמרות זאת, הן חשופות לאלימות כלכלית בדיוק באותה המידה לה חשופות נשים אשר אינן עובדות. לרוב, זוגות נשואים מנהלים את כל ענייניהם הכלכליים מחשבון אחד משותף, כאשר לכל אחד מבני הזוג יש זכות לפנות לבנק בו מתנהל החשבון וליתן הוראת שתי חתימות.

בפועל, הוראה שכזו "חוסמת" את החשבון המשותף ואינה מאפשרת התנהלות שוטפת עימו. כאשר בן הזוג מפסיק להפקיד את משכורתו לחשבון המשותף, נותר בן הזוג השני ללא חשבון בנק פעיל, שהחריגה בו רק הולכת וגדלה.

מכיוון שאין כל מניעה חוקית מבן זוג לתת הוראת שתי חתימות בחשבון משותף, אי אפשר למנוע נקיטת צעד כזה. אולם, אסור לצד אחד לנסות ולהבריח רכוש אשר משותף לשני הצדדים. ביהמ"ש, שהוגשה בפניו תביעה לחלוקת רכוש של בני זוג, פועל לגילוי מלוא רכושם של הצדדים, על מנת לחלקו באופן שווה ביניהם.

האב לא פטור מתשלום מזונות

כמו כן, קיימת החובה על האב לזון את ילדיו. אם האב חסם את החשבון המשותף והפסיק להפקיד אליו את משכורתו, עדיין חב הוא בתשלום דמי מזונות לילדיו. מכיוון שפסיקת סכום המזונות הסופי עלולה לקחת זמן רב, קיימת האפשרות של פסיקת מזונות זמניים, אשר נפסקים עד למועד פס"ד הסופי. כך, עול פרנסת הילדים אינו נופל רק על האשה.

למרבה הצער, נושא האלימות הכלכלית כמעט ואינו מטופל בבית המשפט. זמני העבודה של בית המשפט, עיכוב בקבלת החלטות וקביעת מועדי דיון נדחים, הם אלו אשר בדרך כלל, מסייעים להתרחבות התופעה. מצבי אלימות כלכלית נחשפים הן בתיקי גירושים, הן בבקשות למזונות אשה, מזונות ילדים, מזונות מן העיזבון ובהרבה מקרים, היא נפוצה בעיקר בסכסוכי גירושים של המעמד הבינוני-עליון.

האם גישור יפתור את הבעיה?

ישנם מקרים בהם נשים הסכימו להתפשר כלכלית, וחתמו על הסכמים שאינם משקפים את זכויותיהן לנוכח האלימות הכלכלית ויכולתו של הבעל לנהל הליכים משפטיים ארוכים מאחר והם אלו שמחזיקים במירב הממון.

במקרים אחרים, נשים הצליחו לשרוד בתקופת הביניים עד קבלת מזונות זמניים, ולאחר קבלת המזונות, הן הצליחו לנהל הליכים משפטיים ארוכים ולקבל בסופו של יום את זכויותיהן. הדבר תלוי בעיקר בתמיכה שיש לנשים אלו מהסביבה הקרובה אליהן.

הליך גישור אינו מתאים לצדדים הנוקטים בטקטיקה של כוח ואלימות מכל סוג שהוא. מובן שעדיף לצדדים הנמצאים בסכסוך לפתור אותו מחוץ לכותלי ביהמ"ש ואולם, ישנם מקרים בהם צד מנצל את הליך הגישור על מנת "להרדים" את הצד השני, ולהבריח את הרכוש המשותף.

כמו כן, יכול צד להשתמש באלימות כלכלית על מנת להפעיל לחץ בלתי הגון על בן הזוג על מנת שייכנע ויחתום על הסכם שאינו מיטיב עימו. לפיכך, מוטלת חובה על המגשר להיות ער למהלכים מסוג זה ולא לאפשר הסכם בתנאים שכאלה.

לכל הכתבות - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים

• הכותבות מתמחות בדיני משפחה וירושה