מנהרת הזמן: תנו לעבר לעבור

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים".

וישב יעקב... וישראל אהב... והרי ראוי היה לומר: וישב יעקב בארץ מגורי אביו וכו׳ ויאהב את יוסף מכל בניו. ומדוע אמר פעם אחת יעקב ופעם אחת ישראל? לחזק מה שאמרנו קודם לכן, שיעקב הוא שם ילדותו ונגרר אחרי נסיבות לידתו, ולכן נאמר מיד "בארץ מגורי אביו", להראותנו שכל זה שייך לעבר.

>> כניסה מהירה לפייסבוק שלנו - כאן! <<

• זמני כניסת שבת ועוד על פרשת וישב
  

ואילו ישראל הוא שם שקנה לעצמו בכוחו שלו ואחרי מאבק אכזרי, ולכן מה שהוא מעביר לבניו הוא שמו החדש ולא את שם ילדותו. ובני עמנו לא נקראו בני יעקב אלא בני ישראל. המעבר הזה ממחשבה על העבר למחשבה על העתיד, יובן מהסיפור הבא, המופיע בספר יהודי ישן נושן.

הציפור כמשל

מעשה בציפור, ששכנה על אחד מעצי היער ולה שלושה גוזלים. יום אחד פרצה שריפה גדולה שכילתה את כל עצי היער והתקרבה במהירות אל הקן. לקחה הציפור בטפריה את אחד הגוזלים, והעבירה אותו אל מקום מבטחים מעבר לנהר הגדול.

סוחרים ללא גבולות

בהמשך מספרת לנו התורה על שנאת האחים ליוסף, ועל הדרך שבה מכרו אותו לסוחרים עוברי אורח. וכך כתוב: "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף; וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף, מִצְרָיְמָה".

לא הממציאים הגדולים, לא הפילוסופים ולא המתקנים החברתיים הם שעיצבו את פניו של העולם אלא דווקא הסוחרים, שמכרו את החידושים והרעיונות לארצות רחוקות. בפני הסוחרים לא ניצבו גבולות. גם כאשר מדינות לחמו זו בזו, מצאו הסוחרים דרכים להמשיך בעבודתם הקדושה להפצת התרבות האנושית. ואמתיק זאת בסיפור בן למעלה מאלף שנה על נאמנות הסוחרים:

מעשה בשני חברים טובים

מעשה בשני אנשים שהיו אוהבים זה את זה אהבה נפלאה, וכל אחד מהם היתה נפשו קשורה בנפש חברו, ומפני רוב המלחמות הוכרחו וייפרדו איש מעל אחיו ויישבו בשתי מלכויות. ויהי היום ויבוא האחד בעיר חברו, ויוגד למלך ההוא ויחשבהו מרגל, לפי שבא מעיר אויבו, ויצו להרגו.

האם גם היום קיימת הנאמנות הזאת בין הסוחרים? שמעתי שבין סוחרי היהלומים עדין נסגרות עיסקאות בלחיצת יד. אך יש מקומות בעולם שאותה לחיצת יד נקראת רחיצת יד. אחד מידידי, שהיה כל חייו סוחר מצליח, סיפר לי איך למשל מתנהל המסחר במזרח התיכון של ימינו. וכך אמר:

דרכי המסחר באגן הים התיכון

אתה נכנס למשרד שאליו הוזמנת, אתה בודק אם יש שם שולחן. אם יש שולחן אתה בודק אם יש לו ארבע רגליים. אם יש לו ארבע רגליים אתה בודק אם יש לידו כיסא. אם יש כיסא אתה מוודא שגם לו יש ארבע רגלים. אם יש לו ארבע רגליים אתה בודק אם יושב עליו אדם. אם יושב עליו אדם אתה בודק אם יש לו שתי ידיים. אם יש לו שתי ידיים הוא לוקח שוחד (מפי ידידי ד.ז.).

• טור זה מוקדש לזכרו של המגיד מדובנא, ר׳ יעקב קרנץ (1806-1740), אהוב ליבו של הגאון מווילנה, שידע לתבל את הפירושים שלו לפרשת השבוע בסיפורים ומשלים מלאי הומור, שנלקחו מחיי היומיום של אבות אבותיי בליטא.
  

שבת שלום, יורם טהרלב