חייבים מנוחה כדי שיתרפא? מיתוסים על בירכיים
אין דבר כזה שחיקת סחוס, הכאב לא מעיד על מידת הנזק לברך, ניתוח זה לא סוף העולם והכי חשוב: אל תיתנו לכאבי הברכיים למנוע מכם ספורט. אורתופד עושה סדר בתפיסות השגויות על כאבי ברכיים ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות"
כואבות לכם הברכיים? אז בטח כבר אמרו לכם שזו שחיקת סחוס ושהיא נגרמה בגלל פעילות גופנית נמרצת מדי ושהכי טוב שתשבו בשקט בבית. מתברר שהאמירה הנפוצה הזו מוטעה - ומטעה רבים.
איפה כואב לכם?
- כאבים בגב התחתון: למה זה קורה ואיך לטפל?
הרפואה מתקדמת בכל התחומים, גם בתחום כאבי ברכיים, שמעסיק כה רבים מאיתנו. המידע שמצטבר עקב המחקר המדעי מטיל צל כבד על האמונות הבסיסיות ביותר לגבי התופעה הכאובה הזו. הנה הזדמנות להפריך את המיתוסים השגויים.
טעות ראשונה: לקרוא לזה "שחיקה"
זה נשמע קטנוני, אבל לכנות את התופעה של הופעת פגמים בסחוס המפרקי בשם "שחיקה" זה לא נכון ואף עלול להשפיע לרעה על ההתנהגות שלנו. מחקרים מראים שהפגמים בסחוס לא מופיעים משפשוף חוזר ונשנה - בדיוק כמו שקרחת לא נגרמת משפשוף מתמשך של הפדחת.
הסיבה לפגמים היא בעיה בתפקוד התאים שבונים את רקמת הסחוס, ושם הבעיה הוא "ניוון סחוס" ולא שחיקת סחוס.
אלו שמאמינים בטעות שהפגיעה בסחוס נובעת מהפעלה "מוגזמת" של הברך עלולים לפחד להשתמש בה, וזה כשלעצמו עלול להיות מסוכן לא פחות מהבעיה עצמה. פעילות גופנית, כולל הליכה מרובה, לא רק שאינה מחמירה את מצב הסחוס אלא משפרת את בריאות הברך!
אז בפעם הבאה שאתם מתלבטים אם לצאת לפעילות גופנית, חשבו על הסחוס כרקמה שצריך להפעיל אותה כדי שלא תתנוון. אל תחשבו עליו כמו על צמיג של רכב שצריך להימנע מלנסוע עליו כדי שלא יישחק.
טעות שנייה: כמה שחוק, ככה כואב
מחקרים רבים מראים שאין קשר בין חומרת הפגיעה בסחוס לחומרת הכאב. מתברר שבין שני שלישים לשלושה רבעים מאלו שיש להם פגמים בסחוס, ושליש מאלו שהסחוס שלהם כבר נעלם לחלוטין, לא חשו מעולם כל כאב.
ייתכן שפגם קטן בסחוס יגרום לכאב שישבית מישהו לגמרי, בזמן שאחר יוכל לרקוד דבקה למרות הרס מוחלט של המפרק.
קצת קשה לקבל את זה אבל מתברר שהכאב בכלל לא נמצא בברך, הוא נמצא במערכת העצבים. רובנו מתייחסים למערכת חישת הכאב כאל מצלמה, שמתעדת את הנעשה בברך ומעבירה מידע דוקומנטרי למוח.
מחקרים עדכניים שבוחנים את תפקוד מערכת העצבים מראים שהיא פועלת יותר כמו תוכנת מחשב משוכללת, שיכולה להוסיף ולהשמיט מידע רב.
ברוב המקרים, כאב כרוני נגרם מכך שמערכת העצבים רגישה מדי, וגירויים שצריכים להיות מתורגמים לתחושות של לחץ או תנועה מתורגמים לכאב. מה הסיבה לכך? ככל הנראה אירוע שמלווה את תהליך הניוון גורם לפעמים (ולפעמים לא) לריגוש מערכת העצבים. מערכת העצבים יכולה "לזכור" את האירוע חודשים ושנים לאחר שחלף. השורה התחתונה היא שברגע נתון הכאב לא נובע ממצב הברך, אלא מרמת הריגוש של מערכת העצבים.
אם מבינים שמדובר בתופעה עצבית שאינה תלויה במצב הסחוס בברך, ברור שאין מקום לפסימיות הרווחת לגבי מגמת ההחמרה של הכאב. מחקרים שנעשו לאורך שנים הראו שלכל היותר שליש מאלו שיש להם כאב ברכיים יסבלו מהחמרה. אצל השאר הכאב יתמיד ללא שינוי או שאפילו יחול שיפור.
כן, החלמה ספונטנית מתרחשת לעיתים קרובות. זה ברור אם מבינים שהכאב לא נובע ממצב הברך אלא משינויים הפיכים במערכת העצבים.
אז למה יש רופאים פסימיים כל כך? ובכן, אנחנו הרופאים נחשפים למדגם מאוד לא מייצג של מקרים. המטופלים שמחלימים לא חוזרים אלינו, וקל לשכוח אותם. את המקרים שבהם הכאב הולך ומחמיר, קשה לרופא לשכוח.
טעות שלישית: אפשר להצמיח סחוס
צריך להודות באמת: אין שום טיפול מוכר שעוזר להצמיח סחוס בברך. אבל זה לא אומר שאין מה לעשות כדי לשפר את בריאות הברך.
המחקר המדעי מתרכז בשלושה אמצעים כאלו: פעילות גופנית, שמירה על משקל תקין ושמירה על אופטימיות, כלומר על אמונה שניתן להתגבר על הכאב ולשמור על איכות חיים טובה.
לצד שמירה על בריאות הברך אפשר וכדאי לטפל בתסמינים (כאב) כדי לשפר את איכות החיים. מומלץ לבצע פעילות גופנית טיפולית בשילוב טיפול פשוט להפחתת כאב, שכולל חימום מקומי (בקבוק חם של סבתות עושה את העבודה הכי טוב,( משחת וולטרן (או נוגד דלקת אחר,( כמה תרגילי חיזוק, ואם צריך - שתי טבליות אקמול.
במקרים מסוימים אפשר לשקול טיפולים מורכבים ויקרים יותר כמו הזרקה של חומצה היאלרונית או טיפול באפוס.
טעות רביעית: רק לא ניתוח
כמומחה לטיפולים לא ניתוחיים בכאב ברכיים אני יכול לקבוע באופן נחרץ: ניתוח החלפת ברך הוא פתרון מצוין לרוב האנשים שסובלים מכאב חמור ומתמשך בנוכחות ניוון הסחוס.
עד כה הדגשנו את הצד האופטימי של בעיות הברכיים. אמרנו שלא תמיד כואב אפילו אם אין סחוס, שהכאב יכול לחלוף גם ללא טיפול, ושטיפול מקיף שמבוסס פעילות גופנית יכול לאפשר לרבים לחיות מצוין עם הבעיה.
ובכל זאת, אצל חלק קטן אבל לא זניח מהסובלים מכאב ברכיים, הסבל הולך ומתגבר ויכול להישאר חמור כל עוד לא ננקטים אמצעים דרסטיים - כמו ניתוח. החשש מפני החלפת ברך, כמו מכל ניתוח, מובן וברור, ואין טעם לבחור בפתרון כזה לפני שהחלופות האחרות מוצו לחלוטין. אבל כשהמצב מצדיק את זה - לפעמים יש לקבל החלטה.
איך מחליטים מתי צריך ניתוח? כל אחד צריך לברר לעצמו עד כמה הכאב והמגבלה מפריעים לו. אחר כך צריך לנסות - בעזרת הסבר מרופא סבלני, או על ידי קריאה באינטרנט - להבין מה הם הסיכויים והסיכונים שבניתוח.
לבסוף צריך לשקול על מאזניים את הציפייה להטבה מצד אחד ואת החשש מסיבוכים ומכישלון מצד אחר. אם התקווה מכריעה את החשש, יש הצדקה לניתוח.
כיום יש חבר'ה צעירים בני ,80 כך שאם בגיל 68 יש כאב שמחרב את הנאות החיים, יכול להיות שהוא יפריע לאורך שנים רבות.
כדאי לקבל החלטות בהתבסס על שיקולים רציונליים ולבחור בטיפול הרצוי והמומלץ לפתרון הבעיה על בסיס בחינה מעמיקה ומודעת.
הכותב הוא מחבר הספר "אקטיב – תרפיה, תוכנית טיפול פעיל בכאבי ברכיים
," מנהל פרויקט אוסטיאוארתריטיס של הברך בשירותי בריאות כללית במחוז ירושלים ומומחה להחלפת מפרקים ולטיפולים לא ניתוחיים בכאבי ברכיים 
לפנייה לכתב/ת 
