צאו לה מהרחם! ההריון של מנכ"לית האוצר החדשה

בזמן שכולם עסוקים בבחירתו של  שר האוצר יאיר לפיד באישה לתפקיד מנכ"ל המשרד ובגישתה הכלכלית הברורה והלא מתפשרת אני בוחרת לעסוק במה שכולנו נתייחס אליו עוד כחודשיים: הרחם של יעל אנדורן, או בעצם הבקשה לצאת לה מהרחם.

יעל אנדורן, מנכ"לית משרד האוצר החדשה החדשה, בהריון. זהו הריון לא חדש, כבר ממש לקראת הסוף, אבל זו הזדמנות מצויינת לכולם להיכנס לה לרחם עמוק עמוק ולבדוק מה היא מתכננת - ותאמינו לי, היא לא תצא טוב משום בחירה שתעשה. מול אנדורן עומדות שלוש אפשרויות להתמודדות עם "הבעיה הגדולה", הנקראת גם הריון בשילוב תפקיד בכיר, וכולן, כאמור, בחירות לא מוצלחות: בחירה בחופשת לידה רגילה, בחירה בהארכת חופשת הלידה או בחירה בקיצור של החופשה.

עוד טורים של אפרת בערוץ הורים :

מקום 7 במתמטיקה? אל תעבדו עלינו

סחוטים מהחופשות? בשנה הבאה יהיה גרוע יותר

חינוך חינם מגיל 3: חוסכים כסף - פוגעים בילדים

כל בחירה היא בלתי אפשרית לכל אישה בהריון או לפני לידה, כיוון שכל מה שתבחרי לא יהיה מספיק טוב לך או לתינוק, אבל כשאת בהריון ונושאת תפקיד בכיר להחלטה שלך יש משמעות גדולה על שוק העבודה - ואמירה ברורה לקהילת האמהות.

שלוש אפשרויות בלתי אפשריות

למרות שלכולנו ברור מה תחליט אנדורן לבסוף, אני טוענת שזה לא משנה: כל בחירה שלה תזכה אותה בתואר מפוקפק אחר ותשאיר אותה או בתפקיד האמא הגרועה או כעובדת חסרת משמעות. למה הפסימיות?

נתחיל בבחירה הרגילה, חופשת לידה של 14 שבועות, כפי שקבוע בחוק. 14 שבועות הם זמן קצר שאינו לא מספיק לשום דבר.

ארגון הבריאות העולמי, ששם את טובת הילד מול עיניו, ממליץ להניק הנקה מלאה שישה חודשים, או 27 שבועות אם אתם מתעקשים. תאוריות פסיכולוגיות שונות טוענות שהשלב הראשוני בגידול הילד משמעותי להתפתחותו וליצירת אמון בעולם ואמהות רבות דורשות את הארכת חופשת הלידה בתשלום או שמירת מקום העבודה לנשים לזמן ארוך יותר. בצד האמירה לשוק העבודה, בהחלטה לקחת חופשת לידה מינימאלית המקובעת בחוק לא תתרום יעל אנדורן דבר למאבקי אמהות למען הילדים וגם לא למען הילד הפרטי שלה.

האפשרות השנייה היא הארכת חופשת הלידה שלה, ללא תשלום, לכחצי שנה. זו אולי אופציה מצויינת עבור התינוק שבדרך, ואפילו האופציה אותה מעודד ארגון הבריאות העולמי ומדינות אירופאיות נאורות נוספות, אבל בינינו, זו לא אופציה אפשרית. היא אפשרית חוקית, כמובן, אבל בעולם גברי נוקשה ובניסיון לבנות קריירה יעל אנדורן תפסיד את התפקיד הנחשק ואת הקידום.

האפשרות האחרונה, שעליה מדברים כולם ומעריכים כי בה היא תבחר, היא ללכת על מהלך מאריסה מאייר ולקצר את חופשת הלידה. רוב הנשים לא בוחרות לקצר את 14 השבועות הקצרים ממילא, אבל רוב הנשים לא מחזיקות בתפקיד כל כך משמעותי ונחשק ולא עובדות בסביבה גברית מובהקת. רוב הנשים בנות ה-42, גילה של אנדורן, מבלות הרבה יותר שעות בבית עם הילדים ומקבלות החלטות פחות משמעותיות מאלו שהיא תצטרך לקבל בשנה הקרובה. כך שלמעשה אם מנכ"לית משרד האוצר החדשה רוצה להצליח בעולם גברי וכלכלי עליה להיות כלכלית - ולהשאיר את גידול הילדים למטפלת נבחרת, ולהתמודד.

או אז נוכל כולנו לחגוג כולנו על הבחירה שלה (לא שעל הבחירות האחרות לא היינו חוגגים) ולקטול את האישה שמוותרת על האמהות ובעיקר מסרבת לשאת את נס הדגל והמלחמה של כולנו למען חיים שפויים יותר בשוק העבודה הישראלי המטורף.

אישה קרייריסטית: צריכה להיות יותר גבר מגבר?

למה החלטה כזו מאכזבת אותנו, הנשים? כיוון ששוק העבודה קשה ולא מאפשר התקדמות. מלבד שכר נמוך יותר לנשים יש קושי עצום בתמרון בין ילדים משפחה וקריירה. ימי החופשה המועטים במשק הישראלי, לעומת ימי החופשה הרבים לתלמידי מערכת החינוך, הופכים את התמרון למעשה בלתי אפשרי. אלפי שקלים נחוצים כדי לעבור את החופשה הגדולה בשלום יחסי והרבה תמיכה של סבתות כדי להצליח להתמודד עם ימי חופשה במהלך שנת הלימודים. לא פשוט לתמרן ורובו של התמרון נופל על כתפיהן למודות הג'ינגול של אמהות.

אישה צעירה, יותר או פחות, המתמודדת עם אותם קשיים ומגיעה לתפקיד בכיר גורמת לקהילת האמהות לציפייה שהנה יגיע השינוי ופרספקטיבה חדשה על אמהות תציף את שוק העבודה ותפרוץ דרך לשאר הנשים העובדות והמתמודדות עם הצורך לתמרן ולוותר על גידול הילדים תמורת איזשהו סוג של קריירה. הציפייה שאישה דומיננטית בתפקיד מרכזי ובהריון, שטופת הורמונים, תצליח לשנות או לצאת באמירה משמעותית גורמת להיכנס לה לרחם ולדרוש או טובתנו באמתלת טובת התינוק.

נשים רבותי עומדות במלכוד שאף גבר לא עומד בו. ילד לא מערער קריירה של אף גבר והוא ממשיך בזינוק הדרגות שלו במהירות. אישה צריכה לבחור בין השקעה בילדים או בקריירה, וכשעומדת מולה בחירה בזינוק משמעותי קרייריסטי - זוהי בחירה לא פשוטה כלל. הישארות בבית, אפילו רק ל-14 השבועות המתאפשרים בחוק, ישאיר אותה מאחור ויאפשר לאחר (סביר להניח גבר) לקבל את התפקיד.

מאייר בחרה בקריירה. היא התאוששה פיזית מהלידה והתייצבה לעבודה מחוייטת ומחוייכת.

התינוק נשאר בבית עם מטפלת ועם מיליוני זוגות עיניים רושפות וכועסות.

ואולי מאייר ואנדורן צודקות. הן מנפצות את תקרת הזכוכית בשביל כולנו ומוכנות לספוג את הזכוכיות הדוקרות. אולי הן צודקות שבמערכת גברית הדרך היחידה לשרוד היא להיות יותר גבר מגבר ולהראות לכולם שהריון ולידה הם עוד ציון דרך לא משמעותי וחסר פרץ הורמונים ושניתן להמשיך לחיות ולתפקד גם כשיש תינוק בבית. אבל במקביל הן מעבירות מסר בעייתי לשוק העבודה ולהורים עובדים, שהם הרוב.

לי הסביר פעם מרצה לסוציולוגיה כי אישה בסביבה גברית הופכת להיות יותר גבר מגבר ומאמצת דפוסי חשיבה גבריים כדי לשרוד, להצליח ולהיות מוערכת. מאייר עשתה זאת בגדול גם בהחלטה שקיבלה בהמשך, על ביטול מערך העבודה מהבית של יאהו.

לנו נשאר לעקוב אחרי יעל אנדורן ולקוות שהיא תצליח לתמרן בין הקריירה האישית שלה לבין ההבנה שאישה בתפקיד בכיר כל כך אמורה למלא את תפקידה אבל גם לתת תקווה לנשים אחרות ולעזור בביצוע שינויים בשוק העבודה לטובת כולנו.

 הכותבת היא מנהלת פורום ייעוץ הורים, מנחת הורים ואמא לארבעה. לאתר של אפרת . לדף הפייסבוק שלה