תתחילו לצלם, ביל מאריי כבר יגיע
האישיות ההפכפכה של ביל מאריי לא מפסיקה להפתיע - את הצופים, את הבמאים, אולי גם את עצמו. הוא הבריז לרבים, אך התפתה להצטרף ל"מכסחי השדים", לשמחתנו. מועדון הסרט המופרע מצדיע לקומיקאי הלא צפוי, בעל ההומור השחור והמריר
מידי חודש מועדון הסרט המופרע מזמין אתכם לפגוש מישהו ששינה את העולם עם הקומדיות שלו, והפעם התכנסנו פה כדי לדבר על ביל מאריי. לצורך כך, יוקרן החודש בסינמטקים סרטו "מכסחי השדים" - אבל צחוק הגורל (וצחוק בכלל): מאריי כלל לא רצה להשתתף בקומדיית האימה ההיא. הוא ידע שזה הולך להיות פרויקט יקר משתלם ומשעשע, אבל דווקא זה מה שהרתיע אותו.
עוד ראיונות, כתבות ומבצעים מיוחדים - בעמוד הפייסבוק של ynet
הטריילר של "מכסחי השדים" מ-1984
מאריי נולד ב-1950 למשפחה ענייה באילינוי בת תשעה ילדים. אביו נאבק כל חייו במחלת הסכרת ופיתח חוש הומור מדהים שעזר לו להתמודד עם המציאות הקשה. ארוחות הערב במשפחת מאריי היו יישום של תוכנית האילתורים "של מי השורה הזו". כשהאב היה שואל "איך היה היום שלכם?", הילדים היו ממציאים תשובות מטופשות. כשהאב הלך לעולמו בגיל 46, מצא עצמו מאריי סופג הומור מכל עבר - כולל אחותו הנכה ואמו שהיתה צריכה לעבוד בשלוש עבודות - כולם השפיעו על הבדיחות הקודרות שלו.
הוא רצה להפוך לרופא וכדי להתפרנס עבד כנושא כלים במגרש גולף, ומהצד השלים הכנסה כמבריח מריחואנה. כשנתפס, וגורש מהאוניברסיטה היה צריך לגנוז את חלומותיו התעסוקתיים, ונדד מבולבל מעבודה לעבודה. הוא אפילו נבחן לתיאטרון האילתורים "סקונד סיטי" בשיקגו, והופתע: אחד השחקנים בקבוצת הקומיקאים, ג'ון בלושי, התרשם וביקש שייצטרף.
בית עני, הומור עשיר
על הבמה בשיקגו, פגש מאריי טיפוסים כמו הרולד ראמיס, דן אקרויד, ג'ון קנדי וגילדה רדנר שהיו קומיקאים נהדרים. אבל כשביל עלה לבמה היתה תחושה של סכנה, כי הוא היה בעיקר לא צפוי. לילה אחד קפץ על שיכור שהפריע בקהל והתחיל קטטה בסגנון מערבונים.
ואז, הגיעה ההזדמנות הגדולה של מאריי וחבריו בדמות הזמנה להשתתף באודישנים לתכנית טלוויזיה חדשה, שתקרא בהמשך ל"סאטרדיי נייט לייב". מאריי נבחן, אך הפסיד לבלושי, אולם כשצ'בי צ'ייס הודיע על פרישתו מהתכנית, ביל זומן להחליפו. פריצה של ממש, אבל התגובות של הצוות והקהל היו מעורבות לנוכח ההומור המוזר של ביל, ואופיו התמהוני.
בעקבות זאת, ביל החליט לעשות מעשה לא צפוי נוסף, שלא נעשה קודם בטלוויזיה: באמצע שידור חי פנה לצופים. "מה אתם אומרים? לעזוב את התכנית או להשאר?", קרא לעברם, "אם אתם בעדי, אז תעזרו לי, ותצחקו בכל מחיר מהבדיחות שלי, טוב?". הקהל אהב את זה.
מאריי מזמר את נעימת "מלחמת הכוכבים" בתוכנית "סאטרדיי נייט לייב"
ב-1978 צ'ייס חזר לתכנית ככוכב אורח, ודקה לפני השידור החי התחיל לצחוק על ביל וקרא לו "מחוצ'קן", ונענה בהערה של מאריי על כך שהוא לא מספק מינית את אשתו. השלב הבא היה קרב אגרופים, וכל זה שניות לפני מונולוג הפתיחה של התכנית בשידור חי.
מאריי, צ'ייס ואקרויד מצדיעים ל"מאש"
אבל מאריי לא רק שר שירים מהסרטים, הוא אף הוזמן לא פעם לשחק בהם. כך ב-1978, כשהבמאי איבן רייטמן הציע לו תפקיד ראשי בסרט "מיטבולס". למרבה ההפתעה, ביל ענה בשלילה: "מצטער, אני מחכה שיציעו לי סרט שקשור לגולף".
רייטמן מתוסכל מהתשובה המוזרה, פנה לראמיס, חברו הטוב של מאריי, בבקשת עזרה. הפתרון של ראמיס היה לכתוב את התסריט מחדש בראש של מאריי, עם המון בדיחות משונות מהולות בהשפלה עצמית.
התסריט המתוקן של ראמיס נשלח, אך לא התקבלה תשובה ממאריי. וזו בוששה להגיע גם בתחילת הצילומים. רייטמן לא ידע אם הכוכב הראשי שלו יופיע או לא, אך התעקש עליו והתחיל לצלם את הסצנות בהן הוא לא אמור להשתתף. ואכן, ברגע האחרון הוא הופיע, עם ההומור המוזר והכל. "מיטבולס" הפך ללהיט, ושינה את חייו:
בואו נכסח
ראמיס רצה לכתוב לביל תסריט נוסף אבל הבין שפניה שגרתית תביא לתשובה שלילית, והחליט להערים עליו. הוא כתב סרט עם תפקיד של נושא כלים במגרש גולף - בהתאם למשלח ידו של מאריי הנער. דיאלוגים לא היו בתסריט, וראמיס הורה לחברו: "תאלתר, תעשה מה שאתה רוצה". כך נולדה הקומדיה "מהומה במועדון" ("Caddyshack"). את סצנת "סינדרלה" הזו למשל, הוא ביצע פעם אחת בלבד - בלי חזרות ובלי טייק נוסף:
ככל שנעשה מפורסם יותר, כך נעשה מאריי בלתי צפוי יותר. באמצע צילומי הסרט "סטרייפס" החליט לנסוע לארוסתו במפתיע, לקח אותה ללאס וגאס ובארבע וחצי לפנות בוקר הם התחתנו. ב-1982 מת ג'ון בלושי ממנת יתר. בהספד מעל הקבר, הוא בחר למנות את כל התכונות הרעות והבלתי נסבלות של חברו לתדהמת הנוכחים, וסיכם: "בגלל כל אלה, לא נתגעגע אליך".
ולמרות זאת, האובדן של בלושי שינה אותו, ובשיא הקריירה החליט לפרוש מעסקי הקומדיה. הוא סירב לתפקידים ראשיים בסרטים כמו "ספלאש" (תפקיד שקיבל טום הנקס), והתחיל לעבוד על סרט לא קומי בשם "The Razor's Edge" שמתרחש בטיבט, ועוסק בחיפוש עצמי. אבל הקהל רצה חזרה את מאריי המצחיק, והוא התקשה להשיג מימון לפרויקט שלו.
מאריי היה במבוי סתום, כשדן אקרויד - מכר ותיק מ"סארדיי נייט לייב", פנה אליו והציע לו לחבור אליו בסרט "מכסחי השדים" עליו עבד - קומדיית אימה ברוח SNL. הפעם מאריי לא הפתיע,
וענה: "לא". בעקבות עצה שקיבל מראמיס, שהצטרף גם הוא לפרויקט, שינה אקרויד את הגישה והציע: "למה שלא תגיד שתעשה את 'מכסחי השדים', בתנאי שיתנו לך לצלם את הסרט על טיבט?". מאריי השתכנע רק אחרי שהובטח לו שהדמות של דוקטור פיטר וונקמן תעוצב מחדש בהתאם אליו. וכך, יצאו שתי ההפקות יצאו לדרך.
"מכסחי השדים" הפך לסרט המצליח בעולם ב-1984 עם הכנסות של רבע מליארד דולר. הסרט הדרמתי, לעומת זאת, נחל כשלון צורב. מדובר ביצירה אישי עד כדי כך שבאחת הסצנות שילב מאריי מונולוג שהיה עיבוד לשרשרת העלבונות שהטיח מול הקבר של בלושי:
כישלון זה היווה טראומה נוספת וביל נמנע מלקחת על עצמו פרויקטים גדולים, כמו הצעה להיות באטמן הבא (בסרט של טים ברטון). הוא נעדר מהמסך למשך ארבע שנים. ולמעט גיחות קטנות כמו הלקוח המזוכיסט בסרט "חנות קטנה ומטריפה", לא שמעו ממנו:
כשחזר לעניינים ב-1993 הוא עשה זאת בדרכו הרוחנית, הפעם במעטה של קומדיה קלילה בבימויו של ראמיס. ב"לקום אתמול בבוקר" גילם חזאי מזג אויר, איש לא כל כך נחמד לבני אדם, שנוסע לסקר אירוע של יום המרמיטה בעיירה בפנסילבניה (הצילומים נערכו בעיירה באילינוי בסמוך למקום הולדתו) ומגלה שהוא נתקע בזמן, מה שמביא אותו להתמודד עם שאלות שקשורות לחיי נצח, ולהחלטות שעושים בחיים.
הסרט הפך ללהיט - אפילו בקרב חובבי מדיטציה, וגורואים למיניהם. אפילו השלולית אליה נכנס ביל מאריי בסרט הפכה לאתר עלייה לרגל ומסומנת בשלט "ביל מאריי דרך כאן". הסרט אף הפך לנכס אמריקני לשימור בספריית הקונגרס, ונכנס לרשימה היוקרתית של הקומדיות הטובות ביותר בכל הזמנים של איגוד הסרטים האמריקני:
"לקום אתמול בבוקר" הביא את מאריי לחשוב שוב על מחר. הוא שוב הפך לשחקן מבוקש יותר, מפורסם יותר, ועוד יותר בלתי צפוי. כך למשל פיטר את הסוכנים שלו והחליפם במספר טלפון חינמי (1-800). מאז, אם אתם רוצים אותו לסרט, השאירו הודעה. אם ביל מתעניין, הוא כבר יתקשר חזרה.
ביג אין ג'פאן
מי שלא זכתה לטלפון היא הבמאית סופיה קופולה, שהשאירה מאות הודעות במשיבון והתחננה שיחזור אליה. היא כתבה את התסריט של "אבודים בטוקיו" במיוחד בשבילו, וקיוותה שהוא יאהב אותו. אחרי חודשים ארוכים של ציפייה היא הלכה להתייעץ עם אביה, הבמאי והמפיק פרנסיס פורד קופולה שנתן לה עצה מטורפת: "תתחילי בהפקה, הוא יופיע".
יש לזכור שמדובר בסרט עצמאי בתקציב צנוע של ארבעה מיליון דולר. העלילה כולה היתה מבוססת על מאריי, אך קופולה התחילה לעבוד בלעדיו. "אני מתחילה לצלם", מסרה לו בהודעות במשיבון, והוא לא בא. כמו רייטמן בזמנו, הבמאית התחילה לצלם את הסצנות שביל לא משתתף בהן. ואז הוא פתאום הופיע באיחור ליום הצילומים הראשון שלו. "רציתי לעשות את זה, אבל לא הייתי בטוח", הסביר. על הופעתו ב"אבודים בטוקיו" זכה אגב בגלובוס הזהב.
על תפקידו בסרטיו של ווס אנדרסון, הופעות אורח מפתיעות כמו ב"זומבילנד", ותשובה ניצחת לשאלה: האם יהיה "מכסחי השדים 3"? על זאת ועוד בשבוע הבא בסינמטקים.
אה, ועוד משהו...
ביל הכריז השנה על מסע "פארטי-קראש", בו הוא עשוי להופיע ללא הזמנה במסיבות של אנשים זרים, מה שהוביל אמריקנים רבים לתלות שלטים שמזמינים את מאריי להיכנס למסיבות שלהם.
גם אנחנו נתלה בשבת שלט כזה בכניסה לסינמטק תל אביב וסינמטק ירושלים, ונחכה שיופיע. אם לא יופיע, נתחיל את הסרט, ונשאיר את הדלת פתוחה, כי ההסטוריה מוכיחה שאם מתחילים, הוא בא.
אלון גור אריה מרצה ב"מועדון הסרט המופרע " ברחבי הארץ. ביום שבת, 20 באפריל, יוקדשו האירועים בסינמטק תל אביב ובסינמטק ירושלים לקומדיה "מכסחי השדים" ולתולדות הקומיקאי ביל מאריי. ביום ראשון, 21 באפריל, יערך בסינמטק שדרות מפגש "קומדיות מוקומנטריות " עם הקרנת קומדיית הפולחן "ספיינל טאפ". ערב "באגס באני " והלוני טונס יערך במזא"ה 9 תל אביב, עם הרצאה ומרתון סרטי הלוני טונס הקלאסיים אל תוך הלילה ביום חמישי, 2 במאי.
