לימודים פרק ב': סטודנטים בני 40 שבים לקמפוס

החזרה לספסל הלימודים הפכה לדילמה עבור בעלי תואר ראשון, במיוחד לאלה שכבר שקועים עמוק בקריירה ועל הדרך סימנו וי על שנות ה-30. לפעמים הבחירה בתחום הלימודים נעשתה בתום לב וכך רבים מוצאים את עצמם במקצוע שלא מתאים להם או שפשוט לא אוהבים. זאת בהנחה שבכלל מצאו עבודה בתחום בו למדו.

לכתבות נוספות בערוץ הלימודים

בכתבה שפורסמה לאחרונה בגרדיאן הבריטי תחת הכותרת "סטודנטים בפרק ב': בעלי מוטיבציה ובוגרים יותר", נידונה הסוגיה האם ומתי כדאי לחזור לספסל הלימודים. בהקשר זה, נאמר שהרבה מאיתנו מתפשרים על תחום הלימודים שנבחר בגיל צעיר יחסית ולאחר מכן מגיעה ההתפשרות בעבודה. "יכול להיות שעבודת החלומות שלך הפכה לסיוט ממשי? אם גם אתה מרגיש כך, כדאי לך לשקול לעשות תואר ראשון נוסף או להמשיך לתואר שני".

בנוסף לכך, נטען בכתבה שסטודנטים בפרק ב', כלומר כאלה שחוזרים לספסל הלימודים לתארים מתקדמים או פשוט מחליטים ללמוד תואר ראשון בגיל מבוגר יותר מגיעים ללימודים "עם בטחון רב יותר ויודעים לנהל את הזמן והמטלות השונות בצורה יעילה יותר. הם כבר התנסו בשוק העבודה ומודעים לכישורים שלהם ולכן כושר קבלת ההחלטות לגבי תחום הלימודים ומסלול הקריירה ברור יותר עבורם".

שוני בין השוק הישראלי לאמריקאי

לדברי קארין קאופמן, מנהלת המרכז להכוון תעסוקתי במרכז הבינתחומי בהרצליה, השאלה היא כמה רלוונטיים הטיעונים הנ"ל למערכת ההשכלה ושוק העבודה בארץ. "יש דברים בולטים בשוני בין השוק האמריקאי לשוק שלנו, שהם נגזרת של שוק העבודה ותהליכים שקורים בדרך לשוק העבודה.

"צריך להבין שהבחירה מה ללמוד אצלנו נעשית אחרי שהמועמדים ללימודים עשו צבא. אחרי צבא הם גם עבדו והרוויחו קצת כסף. ברמת הבסיס הם קצת יותר בוגרים ובשלים ומכירים את עצמם. כלומר, אתה קצת מכיר ומודע לחוזקות שלך כדי לעשות החלטה מושכלת יותר. לכן הסיכוי שתעשה טעות על סמך מה שעשית היא פחותה".

לשאלת ynet האם זה בא לידי ביטוי גם בשוק העבודה משיבה קאופמן כי "בשוק בארץ קודם כל רוצים שתתחיל לעבוד ישר. בניגוד לשוק האמריקאי ששם יכולים לקנות פוטנציאל. תוך כדי הלימודים בארץ אתה מנסה לצבור ניסיון. כשאתה הולך ללמוד תואר ראשון שהוא מספר שתיים אתה גם תעשה את זה במוסד שנותן כלים פרקטיים ונתפס כפרקטי. מה שקורה בארץ, הוא שכבר במהלך הלימודים אנשים מוצאים עבודה ואם הם לומדים במוסד שהשוק מתמחר אותו כמוסד פרקטי, זה לא בעיה עבורם".

בהקשר זה אפשר לראות סטודנטים רבים, בגילאי 35 ומעלה, שפוקדים את הקמפוסים בלימודים לתארים מתקדמים, תכניות לבכירים בשירות המדינה ואפילו לתואר ראשון, במידה ולא השלימו את הלימודים עד כה.

על פי החלטת המועצה להשכלה גבוהה מחודש ינואר 2001, כל מי שהוא מעל גיל 30 ואין לו תעודת בגרות, יוכל להתקבל ללימודים במוסד להשכלה גבוהה אם עמד בהצלחה בתוכנית קורסי ההכנה ללימודים אקדמיים, שתתקיים במוסד האקדמי עצמו ובאחריותו, בהיקף של 12 שעות סמסטריאליות בהתאם למפרט שנקבע ע"י המל"ג. במקרים בהם מועמד בן 30 ומעלה מבקש להתקבל למכללה ללא ציון פסיכומטרי, תיבחן התאמתו למסלול הלימודים על בסיס נתונים אישיים לרבות תעודת הבגרות או הישגים במכינה קדם אקדמית.

הקושי: לשלב בין לימודים למשפחה

"לאחר הצבא התחלתי לעבוד בכל מיני עבודות שונות בתחום הקבלנות, התקנות מיזוג אוויר ועוד", נזכר בוריס גרומן (52), סטודנט שנה א' להנדסת מכונות במכלל האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון. "לא הייתה לי מודעות לחשיבות ההשכלה האקדמאית ורק בגיל 27 למדתי הנדסאים. רציתי ללמוד כבר ממזמן, אבל הילדים, החובות והמשכנתא יצרו בעיה. היום אני עובד באינטל קרוב ל-20 שנה והם מאפשרים לי את הלימודים. גם מבחינת הזמן שפינו לי וגם מבחינת תשלום שכר הלימוד".

למה החלטת להתחיל ללמוד בגיל מאוחר?

"משום שהרגשתי שאני רוצה ללמוד והחוסר בתואר היווה עבורי מגבלה לקידום בעבודה. הלימודים במכללה חשפו אותי לעולם אקדמי שלם ומרתק ובהחלט לאחר שאסיים את התואר הראשון אשקול להמשיך לתואר שני. הקשיים שאני נתקל בהם הם בעיקר בהכלת חומר ברמה גבוה בגיל מבוגר. זה קשה יותר מאשר בגיל צעיר. בנוסף, אני עובד במשרה מלאה ולא נשאר לי תמיד מספיק זמן פנוי לעבודות ותרגולים, מה שאולי יש לסטודנטים צעירים יותר".

האם אתה מרגיש יתרון על סטודנטים צעירים?

"לצערי, אני לא רואה יתרונות ללימודים בגיל מאוחר. אני חושב שחשוב מאוד ללמוד בגיל צעיר וכך גם עודדתי את ילדיי לעשות. יחד עם זאת בהחלט אמליץ בחום לאנשים נוספים ללמוד בגיל מבוגר יותר".

כיום מציעים מוסדות אקדמיים רבים גם הטבות כספיות על מנת לעודד סטודנטים עובדים לחזור לספסל הלימודים ובמיוחד כאלה שנמצאים בעשור ברביעי לחייהם. במסגרת זו, מציעה מכללת ספיר מלגות לבני 35 ומעלה ללימודים אקדמיים לתואר רב-תחומי במדעי הרוח והחברה. מדובר במלגה בגובה 35% מגובה שכר הלימודים לבני 35 ומעלה, ומלגה בגובה 50% משכר הלימוד לבני 50 ומעלה.

באוניברסיטאות קיימות תכניות שונות לרבות תכניות לתואר ראשון ושני לבכירים והאוניברסיטה העברית מפעילה בשיתוף מכון מגיד את תוכנית מעל"ה, מסלול עיוני ללומד המבוגר. מדובר בתוכנית שמיועדת לבני 35 ומעלה המעוניינים ללמוד לתואר ראשון בחוגים השונים של הפקולטה למדעי הרוח, בבית הספר לחינוך ובמרבית החוגים במדעי החברה. למסגרת הלימודים ניתן להתקבל ללא צורך בתעודת בגרות ובבחינה פסיכומטרית. תוכניות אחרות הן לתארים מתקדמים ומיועדות לבעלי משרות במגזר הציבורי.

חברת ידע

"התפיסה של הלימוד וההוראה שונה אצלנו", מסיברה ד"ר גייל טלשיר, ראש המרכז להכשרת בכירים באוניברסיטה העברית. "מדובר בתוכניות שעובדות עם הידע המקצועי שאנשים מביאים ועושות להם שדרוג במנהיגות ולכן התפיסה גם הפדגוגית וגם המחקרית שונה, כי המטרות הן אחרות.

"חלק מתפיסה היא שהאדם לומד כל החיים ולא מפסיק את ההכשרה עם גמר התואר הראשון. אנחנו רואים אותם כבעלי מקצוע ובחלק מהשיעורים הם מביאים את הניסיון המקצועי שלהם לתיאוריות שונות. הגישה היא לכבד את המקום שהם מגיעים ממנו".

זאת אומרת שיש יתרון בתהליך למידה שלא מסתיים?

"עד לפני דור הלימודים היו חלק מהכשרה; קיבלת את התואר ואז המשכת למצוא עבודה. אנחנו בעידן של חברת הידע: הידע כל הזמן משתנה, ועובדה שצריך להשתנות כדי להיות יצירתי. במובן הזה - חיוני להמשיך להיות תלמיד כל החיים. חל שינוי בקשר שבין תעסוקה ללימודים במובן הזה. לכן הייתי ממליצה להמשיך וללמוד גם בגיל מבוגר יותר".

ועדיין יש קשיים ללומדים מבוגרים יותר.

"לאנשים בשנות ה-40 וה-50 מדובר בסוג אחר של למידה. רוב הקורסים הם עם עבודות ולא עם בחינות. חלק חשוב זה הייחוד האישי של העבודות; הם כותבים ניירות מדיניות שהולכים ליישום במשרדי ממשלה. זה נכון שבגלל שהם עובדים במשרות מלאות זה הרבה יותר קשה. הם משקיעים שעות על שעות בלילות, הם נפגשים תוך כדי העבודה. זה לא תואר קל וזאת לא משימה קלה. זה מסע תובעני אבל הם יוצאים מאוד מרוצים".

מבוגרים: מפנימים חומר חדש מהר יותר

הילה גצוב, 40, נשואה ואם לשניים החלה השנה ללמוד לקראת תואר ראשון במדעי ההתנהגות בשילוב אמנויות במכללה האקדמית לחברה ואמנויות. ההחלטה הגיעה בעקבות הפסקת לימודי הוראת אמנות לפני 12 שנה במדרשה לאמנות.

"לא סיימתי את כל עבודותיי, כי חשבתי שלא יהיה לי מה לעשות עם הלימודים הללו", היא משחזרת, "בשנים האלו עסקתי בחינוך בלתי פורמלי. החלטתי לחזור ללימודים אקדמאיים משום שאני מבינה את משמעות התואר. כדי להתקדם ולבנות את עצמך צריך תואר אקדמאי. מגיעים לנקודה מסוימת בחיים שאי אפשר בלי תואר וחייבים את הבסיס".

ואחרי התנסות בשוק העבודה לא חשבת ללמוד משהו פרקטי יותר?

"היה לי חשוב ללמוד משהו שיעניין אותי וישלב בין היכולות, הרצונות והאופק שאני בונה לעצמי. אין ספק שהיום, בגיל 40, אני יותר בשלה ויודעת מה אני רוצה מעצמי. זה אחד היתרונות בללמוד בגיל מאוחר יותר. יש מוכנות ללמידה אמיתית. אני מאוד מחויבת ללימודים ולא עושה את זה על הדרך אלא במלוא הכוונה. הקשיים הם בעיקר לשלב בין כל המקומות בחיים אבל אני מאוד אוהבת ללמוד וכל הזמן למדתי תוך כדי בכל מיני נושאים. אני חושבת שאין גיל שהוא מבוגר מידי ללימודים".

"החוויה של הלימודים אצל מבוגרים יותר עצומה", מסכמת קארין קאופמן מהמרכז להכוון תעסוקתי במרכז הבינתחומי, "כשאתה לומד משהו הוא נכנס ברמה מסוימת, אבל היכולת לקחת את זה לפרקטיקה אצל אנשים מבוגרים יותר מהירה. לתארים מתקדמים למשל במנהל עסקים, אנחנו מקבלים אנשים שצברו שנות ניסיון בתחום שלהם. למה? כי אם אתה רוצה להפיק את המקסימום מהתואר השני שלך, אתה צריך לדעת לנהל משברים, למשל. מדובר בלימוד דרך חוויה.

"באופן כללי מדובר בקריירה כאסטרטגיה. אין ספק שהנושא של תארים נוספים זה משהו שנלך ונראה יותר. ככל שתוחלת החיים עולה וגיל הפנסיה נדחה, הדור הצעיר שממצה דברים מאוד מהר מחפש לעשות שינויים. היכולת להימנע מטעויות בבחירת מסלול קריירה היא נגזרת מכך שאני פוזל כל הזמן החוצה ומנסה לקדם את עצמי. היום לעשות הסבה של תשעים מעלות זה מאוד קשה. יותר קל לעשות את זה בצורה עגולה ופחות חדה".