רגע אחד בלתי נשכח: מסע של פעם בחיים

"קשה לבחור רגע ממסע כל כך אינטנסיבי, אבל במסע לאוגנדה היה רגע אחד שפשוט שינה את החיים שלי", מספרת שרה סהלו אלבז, שעלתה מאתיופיה, על רגע מיוחד שהיא זוכרת מתוך מסע שטח לנשים אליו יצאה. "הגענו לבית ספר כפרי שמלמד ילדים איך לא לחלות במלריה, במטרה להתנדב ולהקים שם מגרש ספורט".

• חדשות ועדכונים בעמוד הפייסבוק של ynet
  

"בהתחלה הייתי מוצפת רגשות וכמעט משותקת. המפגש עם הילדים הזכיר לי את עצמי כילדה באתיופיה. הרגשתי כל כך מוצפת שפשוט לא יכולתי לזוז. אבל לאט לאט נרגעתי ופתאום פרצתי בריקוד אפריקאי מטורף, שסחף אחריו לא רק את תלמידי בית הספר אלא גם את החברות שלי מהמסע. בשבילי, זה הרגע הכי קדוש ומעורר השראה במסע. רגע שבו הבנתי שאני יכולה לשמח אנשים, הבנתי שאני צריכה ליצור חיבור והשראה, ממש כמו שהילדים הללו עוררו בי. ושאני צריכה לחבר בין אנשים. בעקבות ההבנה הזאת עשיתי שינוי בחיי והקמתי עסק להפקת אירועים - פשוט כי אני רוצה לעסוק בשמחה".

• רוצה לחוות רגע מיוחד בחיים? הירשמי למאגמה צ'אלנג' 
  

להיות חלק ממשהו מיוחד(צילום: אריק אמיתי)

גם תמי, ממושב גבע כרמל, זוכרת את המסע כחוויה בלתי רגילה."באחד הימים במסע באוגנדה, הגענו לביקור בכפר קטן. נכנסנו לבית בוץ קטן שבתוכו גרה משפחה שלמה עם המון ילדים וסבתא אחת. הצניעות והפשטות הזכירו לי את הילדות שלי, את הבית שבו גרתי: תשע נפשות בדירת חדר וחצי, בלי מים זורמים, עם מקלחת בגיגית ושירותי "בול קליעה". באותו רגע היה לי ברור שהאנשים האלה, שהזמינו אותנו לבקר בביתם הצנוע, שמחים במה שיש, ולגמרי מאושרים".

דליה מספרת שהחוויה המשמעותית מבחינתה, היא עצם הכניסה למשפחת מאגמה: "פגשתי צוות של נשים עצומות ומעצימות, עם שפע של רעיונות יצירתיים ובעיקר, עם אוצר של שמחה ואהבה ששפכו אור על כל משתתפות המסע. מבחינתי זה נכס לחיים, ואני שמחה להמשיך ולהיות שותפה בפעילויות שמאגמה מקיימת אחרי המסע".

לגלות אוצר בעל ערך יקר(צילום: צילה כהן)

"מכל הרגעים המופלאים במסע", מספרת לינה, שהשתתפה במסע מאגמה צ'אלנג' לארמניה, "אני זוכרת רגע קסום במיוחד, שהרגיש כמו חלום: בסוף יום של נהיגת שטח, הגענו לנקודת הלינה שהייתה באזור מיוער. סידרנו את הג'יפים במעגל רחב ויצאנו

לקור כלבים וגשם אלוהים. התכנסנו כולנו תחת מחסה שהקים צוות המנהלה, מתוח כמו מפרש לבן, ותחתיו שולחן עמוס כל טוב עם אוכל מהביל וחם שהמנהלה הכינה עבורנו. הצטופפנו כולנו יחד, מזגנו אוכל אחת לשנייה, צחקנו, התחבקנו, רקדנו, והיה פשוט חם ומואר".

יהודית מילר מטבעון, מספרת שבטיולים היא רגילה להיות בשליטה. תמיד לדעת לאן נוסעים, לסמן במפה. "ופתאום, במסע הזה, הרשיתי לעצמי להיות מובלת. פשוט שחררתי. כי הרגשתי שאני יכולה לסמוך על הצוות. ראיתי צוות שעובד ביחד בצורה מופלאה, ראיתי שהכל מתוכנן ומתוקתק, שכל הזמן דואגים לנו, מפנקים ומפתיעים אותנו. ופשוט שחררתי. כל מה שנותר לי היה ליהנות. מהחברות המקסימות ומהנופים המופלאים".

חני, בעלת משק חקלאי ממושב קדרון, כבר השתתפה בכמה מסעות של מאגמה וממש ברגעים אלה נמצאת במסע הפורץ לפורטוגל (מסע אליו יוצאות נשים שכבר השתתפו במסעות קודמים על מנת לבנות את המסלולים במסע החדש) "אחד הרגעים המכוננים בחיי", מספרת חני, "היה לגלות שאני יכולה להיות אני. בלי לחשוב ובלי עכבות. פשוט לזרום, להנות ולהיות נורא מצחיקה".

איריס, יועצת ארגונית ממודיעין מספרת גם היא "זה היה בארמניה, במקום שנקרא "עץ המשאלות". אל מול הנוף המהמם של ההרים מסביב, כולן נעלמו לרגע בין העצים כדי לקשור סרטי משאלות על ענפיהם. זה היה רגע מאוד פרטי של כל אחת ואחת מאיתנו. כל אחת עם משאלות הלב שלה. ואז, לאט לאט, הבנות התחילו להתקבץ ולדבר על המשאלות שהן ביקשו והמדהים היה, שהן ביקשו לא רק אחת בשביל עצמה, אלא גם אחת בשביל השנייה. בין נשים שהכירו רק לפני מספר ימים נרקם קשר מרגש ועמוק כזה, שעבר כחוט השני בין משאלותיהן אפילו מבלי שמישהו דיבר על זה. הן פשוט רצו את הטוב ביותר אחת בשביל השנייה."

מול נוף אלוהי

אז כן, בכל מסע יש את הרגע הזה. שאחר כך תזכרי להרבה זמן. הרגע שבו התרגשת במיוחד, הרגע שבו עמדת מול הנוף ונשמת עמוק, הרגע שבו מישהי חיבקה אותך בלי להגיד אף מילה או הפעם ההיא שבה צחקת כמו שכבר הרבה זמן לא הרשת לעצמך. וכל הרגעים האלה, ישמרו אצלך בנשמה וילוו אותך אחר כך, במסע המופלא של החיים שלך.

• רוצה להתרגש? הירשמי למאגמה צ'אלנג'