כמעט כל גיבורי העל, המזוהים כל כך עם התרבות והערכים האמריקאיים, הם למעשה פרי המצאתם של מהגרים יהודים ממזרח אירופה שחיו בלואר איסט סייד והברונקס בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת. כאלו היו גם יוצריו של סופרמן, ג'רי סיגל וג'ו שוסטר. אני לא הראשון שהבחין ברבדים היהודים של איש הפלדה, וגם לא היחיד שדן בהם, אבל אני הראשון לחקור את הנושא ברמה אקדמאית. ככל שניתחתי את סופרמן ואת חוברות הקומיקס הראשונות שלו, גיליתי יותר ויותר הקבלות בין המיתולוגיה שלו לפולקלור היהודי".

"דמיון בין סיפור המקור של סופרמן וזה של משה"

האם נראה לך שההקבלות האלו מכוונות, או שהן משהו מקרי?

"הקבלה אחת יכולה להיות מקרית, שתי הקבלות צירוף מקרים, אבל יש כל כך הרבה הקבלות, גם כאנקדוטה וגם כתימה, שקשה שלא לראות בהן דפוס מכוון. הדמיון בין סיפור המקור של סופרמן וזה של משה, למשל: התינוק הזכר, שמושם בכלי שיט ונשלח לגורל לא ידוע, מאומץ וגדל ללא ידע על מקורו, עד שהוא מקבל על עצמו את יעודו וחוזר כמושיע גדול. שם המשפחה של סופרמן בכוכב קריפטון, אל, הוא בעל הקשר יהודי ברור, החל משם הקודש ועד סיומת שמות הנביאים והמלאכים בתנ"ך. ניתן לטעון שהוא למעשה היגר לארה"ב עם שם יהודי ושינה אותו לקלארק קנט בכדי להיטמע, כפי שעשו מהגרים יהודים רבים. ניתן לראות אפילו בכוחו של הקריפטונייט כמשל יהודי: רסיסי כוכב הלידה שלו, המקור החייזרי המקנה לו את כוחו האדיר, הם גם הדבר הקטלני ביותר עבורו על כדור הארץ. במקביל, תרבות 'העולם הישן' היהודי של מהגרים רבים היוותה בזמנו מקור לעוצמה ולגאווה, אך בו-בזמן גם כגורם מזהה, מנכר ומגביל".

"מאז ומעולם התעניינתי בספרות וסיפורת, החל ממורשת עברית וכלה בקומיקס אמריקאי, אבל הדברים התחברו לי בראש רק כשעברתי לגור בניו-יורק. כשהפכתי למהגר בעצמי, וחוויתי על בשרי את קשיי ההטמעות, את בדידות הכרך הגדול, את החיכוך התרבותי, התחלתי לא רק לאהוב את סופרמן אלא גם להזדהות איתו. ברגע שהנושאים הנבדלים לכאורה הצטלבו במוחי, ההחלטה להעמידם למחקר אקדמאי נראתה מתבקשת".

"הגעתי לכאן בגיל 24 למטרת לימודים. לפחות אז, לא הייתה תוכנית לימוד בישראל שהתמקדה בתחום העניין שלי. סיימתי תואר ראשון בספרות אנגלית באוניברסיטת ניו סקול עם התמחות בספרות ילדים ונוער, תוך התעמקות בפנטזיה, בידיון, אגדות, וכדומה".

"זכיתי לסיים בהצטיינות והדבר פתח בפני אפשרויות תעסוקה שרק הייתי יכול לחלום עליהן בארץ, כמו התמחות בחברת מארוול קומיקס, הגדולה והמצליחה בעולם. דברים התגלגלו והמשכתי לתואר שני משולב בספרות אנגלית ותיאוריה חברתית ב-NYU ומשם לעבודה כמרצה בקולג'ים של CUNY וכקופירייטר עצמאי. אבל אני לא רואה את עצמי כשמישהו שירד מישראל, אלא כמישהו שיש לו שני בתים ביניהם הוא חולק את זמנו".

"מעבר לבדידות בעיר הגדולה, שנמשכה שנים היות וחברויות קרובות נרקמות פה מאוד לאיטן, המפל הכלכלי של 2009 העמיד אותי למבחן קשה. תחום ההוצאה לאור, בעיקר של ספרות צעירה, ממוקם רובו ככולו בניו-יורק והוא קרס בכמעט 50% בין לילה. הירחונים, חברות הקומיקס ומשרדי השיווק שעבדתי עבורם נסגרו או צמצמו ועבר זמן רב עד שחזרתי להתפרנס בכבוד. גם הוריקן סנדי, באוקטובר האחרון, הכה בי קשה. אוסף הקומיקס שלי, שמאז גיל 12 השקעתי בו אלפי שעות וכלל מעל 10.000 חוברות, רבות מהן נדירות ויקרות, נמחק כולו כשיחידת האיכסון שבה שמרתי אותו הוצפה במימי ההדסון".

"כשהתיזה שלי זכתה במקום שני בתחרות התיזות השנתית של NYU מתוך 500 מועמדים. טקס הסיום נערך בלינקולן סנטר ועליתי על הבמה כאחד מ-11 מצטייני המחזור. ושם, בין מועמדים שחקרו תרופות לסרטן, באחד מהאולמות המפוארים בעולם, למול קהל של 3,000 איש, הקריאה הדיקנית את כותרת התיזה שלי, 'האם סופרמן נימול?' והקהל כולו פרץ בצחוק. עברו כמה דקות עד שהיא יכלה להמשיך בטקס. אבל הגאווה המקצועית הגדולה שלי עד כה היא תרומתי הצנועה לסרט החדש של סופרמן, 'איש הפלדה': אני כתבתי את הטקסט לאריזות הצעצועים ולאתר האינטרנט הנלווה".