המשפחה חרדית, החוצפה ישראלית
"הדתיים המשכשכים" הם בסך הכל ישראלים מהזן המכוער שמזלזל באופן קבוע בכל דבר שאינו קדוש לו. אלה אותם אנשים שפותחים שולחן במסעדה בתשעה באב, עושים מנגל ביום הזיכרון, ומשמיעים את השיר האהוב עליהם לכל השכונה, שכולם ייהנו
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >
זו גם הייתה (פחות או יותר) התמונה שעמדה לנגד עיניי כשראיתי את כותרות העיתונים בכיכובה של בריכת האנדרטה בשאר ישוב, זו שבחוסר רגישות עברה "שינוי יעוד" והפכה למקום מפלט מן החום למשפחה ישראלית. שימו לב: ישראלית, לא חרדית, וזאת על אף שמשום מה, היה נוח למתג את האירוע המביש כעוד מעשה חסר מצפון של מגזר ספציפי מאוד. אבל מעשים חצופים, חסרי טעם או טקט הם לחם חוקו של הישראלי באשר הוא.
כמה שעות אחר כך כבר התרוצצה ברשת תמונה מבישה נוספת, הפעם "בכיכובם" של ישראלים לא חרדים כלל, שבחרו להפוך אנדרטה אחרת לפותחן בקבוקי בירה עבור הפיקניק שערכו בצמוד. הלם וזעזוע כן, כותרות ראשיות ספק רב אם יהיו, ואני מקווה מאוד שהאלמנה לא תראה את התמונה.
יש, למרבה הצער, משהו מאוד נוח ביכולת להשליך מעלינו את החספוס הישראלי על "האחר" (במקרה הנוכחי, ככל הנראה חרדי), ולהתעלם מ"הישראליות" שלא מתבטאת רק בחיבוקים וסחבקיות, אלא גם בוולגאריות לא קטנה, וחוסר יכולת בסיסית לכבד אורח חיים שונה. זה אומר להפגין חוסר נימוס בסיסי כלפי מקום, עמדה, אדם או תרבות שלא יקר ללבנו, אלא ללבו של האחר, וזה לא באמת משנה אם מדובר בצמחוני, דוס, נכה או תייר, לצורך העניין.
כולכם מכירים אותם
אי אפשר שלא להיזכר בחוויות "צבריות" דומות: בפמליית הרופאים המתמחים שנכנסה לי ככה בטבעיות אל חדר הלידה. בפקידה עם המסטיק בפה שהשאירה אותי להתייבש שלוש שעות במוסך, לטובת טלפונים עם חברות ומשחקי מחשב. בזה שמדליק לי בסלון סיגריה, ורק אחר כך שואל "אכפת לך?" או המוכר שנשבע לאמא שלי שהחסה אורגנית, ואז קורץ לשותף שלו ומפטיר יציאה על "השטויות של זאתי".
אלה אותם האנשים שמגיעים בכפכפים למשכן הכנסת, מדברים בטלפון בהלוויה, נוגעים במוצגים יקרי ערך במוזיאון, צופרים למי "שמעז" לתת זכות קדימה, או סתם מגבירים את הווליום ברכב בקולי-קולות, כי זה שיר מגניב, אז שכולם ייהנו.
וזה עוד לפני שדיברנו על עניינים מסעירים הרבה יותר כמו מסעדות שפותחות שולחנות עמוסי מזון בתשעה באב, או על הממנגלים ביום הזיכרון לשואה, או ההוא שאפילו מים קרים לא טורח להשאיר לפועל הערבי שלו עם השקיעה, ברמדאן. זה ממש לא כולם, אבל זה חלק בולט ומטריד בהחלט.
דרך ארץ קדמה לתורה
"הדתיים המשכשכים" הם בסך הכל ישראלים לכל דבר ועניין; ישראלים מהזן המוכר והכעור שמתרגל באופן קבוע
זלזול מוחלט בכל דבר שאינו קדוש ויקר לו. תוסיפו לזה את התחושה של מרבית החרדים בישראל, כאילו נפתחה כאן לאחרונה משחטה של פרותיהם הקדושות - וקיבלתם עוד מוטיבציה לדווקאות מרתיחה, מול הצד שלתפיסתם ניצב מנגד.
אין זו האנדרטה היחידה או הקבר הראשון שמבוזים בשימוש מזלזל. אבל המקרה הנוכחי, כמו גם רבים אחרים, תובע צורך חברתי בסיסי, וכן - גם יהודי - להגברת הרגישות והערנות לזולת. המקרה הזה הוא תזכורת מהמתים לחיים קצת יותר הרמוניים, קצת יותר פלורליסטיים וקצת פחות מזלזלים. וזה שצפוף פה ומתוח, זה לא תירוץ להמשיך ולדרוך לזולת על האצבעות.
כשאמרו חז"לינו ברוב חוכמתם כי "דרך ארץ קדמה לתורה", יש מצב שהם התכוונו לחובשי כיפה המשכשכים בבריכת זיכרון לחיילים מתים?
לפנייה לכתב/ת 
