ראש השנה הוא מועד מיוחד עבור החסידות הגדולה, חובקת העולם של קהילת חב"ד. רבים מגיעים בראש השנה לעלות לקברו של הרבי המנוח, הרב מנחם מנדל שניאורסון, שעבור רבים בקהילת חב"ד הוא עדיין חי, עדיין איתנו, הוא ומשנתו. בקרוב גם יתכנסו שלוחי חב"ד מקצווי תבל, מדרום אמריקה ועד מזרח אירופה, או המזרח הרחוק והמזרח התיכון, למפגש של מאות אנשים בחליפות שחורות וניצוץ בעיניים, מונעים מהשליחות של הצבת בית חב"ד בכל מקום בו נמצאים או אליו מגיעים יהודים, כדי להעניק להם סיוע, ארוחה, ואת האפשרות לתפילה. החב"דניקים, כידוע לכל זכר בעל מראה יהודי בעיר הזאת, מאמינים שכל פעולת פולחן – בין אם מדובר בהנחת תפילין או נענוע לולב – מובילה בסופו של דבר לאמונה אמיתית, והם ממהרים לאפשר את הפולחן בכל מקום אפשרי.

עוד בחייו היה הרב שניאורסון, האדמו"ר השביעי בשושלת אדמו"רי ליובאוויטש, אגדה מקומית ובינלאומית. תורים ארוכים השתרכו לפני ביתו שבאיסטרן פארקוויי, ברוקלין, כדי לזכות בעצה, ברכה, כף יד על הראש. הוא עזב את העולם בשנת 1994 ולא הותיר אחריו יורש רשמי. אבל גם בהיעדרו של הרב, וגם ללא אדמו"ר חדש, פעילות חב"ד ממשיכה להתנהל בעוצמה ובדיוק, מן הסתם הודות להנהגתו הלא רשמית של הרב חיים יהודה קרינסקי.

רבים מתגעגעים. הרב מנחם מנדל שניאורסון

יוד'ל, כך הוא מכונה בפי מכריו ובני משפחתו, גדל בדורצ'סטר, מסצ'וסטס, לפני שמונה עשורים, ומתלונן עד היום בחיוך כי ראש העיר של ניו-יורק, מייקל בלומברג, גם הוא יליד מסצ'וסטס, נטש אותו כשזנח את קבוצת הרד סוקס של בוסטון לטובת כוכבי הבייסבול של ניו-יורק. קרינסקי למד ב"בוסטון לטין סקול", בית ספר ציבורי מעורב, שהיה נודע באיכותו הגבוה והכין תלמידים רבים ללימודים בהרווארד ושאר אוניברסיטאות יוקרתיות. אביו היה שוחט ואמו הייתה נצר לשושלת חסידות. "ביתנו היה למעשה הבסיס של חב"ד בבוסטון, ולמעשה בכל ניו אינגלנד", הוא מספר. "זה היה בית דתי מאוד. שבת הייתה שבת וכשרות הייתה כשרות. מאה ועשר אחוז. הייתי הצעיר מבין תשעה ילדים וכולם נשארו דתיים מאוד".

לא היו שום כבשים שחורות?

"שום כלום, וגם לא במשפחות של הורי, חמישה או ששה דורות אחורה. זה כמעט בלתי אפשרי, אני יודע".

במנהטן ביקר לראשונה בגיל 9, כשירד ממעבורת שיצאה מבוסטון ועגנה בעיר על נהר ההדסון. "התרשמתי כל כך מהכל!" הוא נזכר. "אחותי גרה אז בבניין עם מעלית שמתפעלים אותו לבד, עם דורמן וידיות מנחושת ממורקת".

בגיל 12 נשלח קרינסקי ללמוד בישיבת חב"ד בברוקלין. את הרבּה ראה בפעם הראשונה בשמיני עצרת, היום האחרון של חג סוכות. "אגב, אני עדיין עובד בשביל הרבּה. מה עוד יש לי לעשות?" הוא מבהיר. "ראה, אנשים מכל מיני סוגים באו לראות אותו. מאירופה, מישראל, מכל העולם. אנשים יאמרו לך שהברכות שהוא נתן עבדו. הוא היה המופת לאיך יהודי צריך להיראות ולהתנהג. לא היו לו ילדים, אז במשך 24 שעות ביממה הוא היה מחוייב לאנשים. חגים, שבתות וימי חול. הוא היה אדם מבריק בכל כך הרבה תחומים. יכולת מנטלית נשגבת. אפילו את לימודי התורה, דבר שנעשה במשך אלפי שנים, הוא חידש על ידי פירושים והסברים פשוטים והגיוניים".

מדוע הוא לא ביקר בישראל מעולם?

"זו שאלה טובה. אנשים אומרים שמשימתו של הרבה הייתה לדאוג ליהודים באמריקה, שכן כאן הוא חי. השגחה פרטית. אז לפני נסיעה לישראל, הוא רצה לוודא שכל יהודי אמריקה היו שלמים. הקפטן הוא האחרון לעזוב את הספינה!"

אבל היהדות איננה ספינה טובעת.

"ובכן... היה ויש עוד הרבה לאן לשאוף. תראה את אחוזי ההיטמעות. הם גדולים בהרבה מחמישים אחוזים, למרבה הצער. עיתונאי אחד שאל אותי פעם, לפני הרבה שנים, כשניהלתי את מחלקת התקשורת שלנו, למה הרבּה לא ביקר בישראל, אז שאלתי את הרבּה והוא ענה שהוא עדיין לא מצא הלכה שמתירה למי שהגיע לישראל לעזוב אותה. כמובן, מותר לך לעזוב בכדי להתחתן או ללמוד תורה, שני דברים שהרבּה כבר מימש. זו אכן הייתה תעלומה בעבור אנשים רבים, שכן במו ידיו הוא עשה כל כך הרבה בשביל ישראל".

בית הכנסת הקהילתי ב- 770 איסטרן פארקווי

מדוע אנשים עדיין ממשיכים לבקר במרכז בברוקלין, גם לאחר לכתו של הרב?

"הייתי אומר שהקומפלקס פה, ב-770 איסטרן פארקווי, הוא אבן דרך. הפסגה של האירגון היהודי הגדול בעולם. לאף אחד אין כל כך הרבה חיילים בחפירות כמו חב"ד!"

על רב ואמונה

דבורה, רעיתו של קרינסקי ואם ששת ילדיו, נפטרה בליל שישי בחודש נובמבר האחרון, כשהיא בת 74. אחת מבקשותיה האחרונות הייתה שקריסנקי יעלה על הכתב את מיטב זכרונותיו מארבעים השנים בהן עבד לצדו של הרבי מלובאוויטש כעוזר אישי וכנהג. "אני בתהליך של התחלת הכתיבה, ויש לי כמה רשימות, אבל אני מאוד עסוק", הוא אומר. "אני מקווה שאלוהים ייתן לי את הכוח והבריאות הפיזית והרוחנית. אני בטוח שאוכל לכתוב מאות רבות של עמודים, אבל באופן ריאליסטי, אתה הרי רוצה שאנשים יקראו את הכל. בספר אני רוצה להציג מבט מבפנים, דבר שלא רבים מסוגלים לעשות, וכן להפריך דברים שנאמרים אבל שלא באמת קרו. בכל יום אנשים מספרים לי שהם שמעו כך וכך. צריך ליישר את השמועות".

תן לי דוגמה.

"אנשים חושבים שהוא היה אדם קשה מאוד ותמיד רציני, אבל הוא היה הכל. אפשר ללמוד הרבה משיחות חולין של תלמידים חכמים וראיתי אותו באור אנושי. הוא היה בעל רגש, אכפתי לדברים שמעולם לא עלה בדעתך שיהיה אכפת לו מהם. עשיתי כל כך הרבה דברים עבורו והסעתי אותו, רק שנינו, אלפי פעמים. והוא לא חייב לי תודה אחת, למרות שהוא הודה לי. אנחנו מתגעגעים אליו כל כך".

רשמית, הרב קרינסקי משמש כמזכיר של שלושת עמודי התווך שהקים הרב: מחנה ישראל, המרכז לענייני חינוך ואגודת חסידי חב"ד העולמית. שני האירגונים הראשונים מהווים את הזרוע לשירותים סוציאלים והזרוע החינוכית של חב"ד, בעוד האירגון השלישי הוא אירגון הגג של חסידות חב"ד בעולם. במהלך ההכרעה מי בעצם שולט על בית הכנסת הקהילתי שב-770 איסטרן פארקוויי, פרץ סכסוך לרגע בין הרבנים השונים שאף הגיע לבתי המשפט. קרינסקי, שצויין בשבועון "ניוזוויק" כרב החשוב ביותר באמריקה כיום", זכה בזמן המשפט לכותרת טיפוסית ב"ניו-יורק פוסט": "הגרינץ' שגנב את יום כיפור", קראו לו שם בפרפרזה על סיפור הילדים המפורסם של ד"ר סוס על הגרינץ' שגנב את כריסמס. קריסנקי מצידו מבטל את רשימת הרבנים החשובים באמריקה מכיוון ש"אי אפשר לדרג אנשים. לכל אחד יש את היכולת לתרום משהו לאדם אחר", הוא אומר, ובינתיים הוא מודאג:

"הכאן והעכשיו חשובים מאוד. הפוליטיקה העולמית במצב נוראי. האביב הערבי יצר כאוס מוחלט במזרח התיכון שמשפיע על על העולם. ההשלכות של אסון התאומים עדיין משפיע על חיי אנשים. לעולם אין תחושת ביטחון מושלמת. כל כך הרבה אנרגיה, זמן וכסף מתבזבזים על זה. אנשים מחוייבים להרוג אנשים וילדים שהם לא פגשו מעולם. אחינו ואחיותינו, מדינת ישראל, היא כבשה אחת בין שבעים זאבים. כולם רואים את זה. עבודת חב"ד גדלה בכל יום, והפוטנציאל עדיין רחב. זו הייתה שנה מוצלחת והשנה הבאה תהיה מוצלחת יותר. המדיה החברתית היא בעלת חסרון מכיוון שאנשים שחולקים דברים באינטרנט לא מבינים שזה יישאר שם לעולם, אבל זהו גם מדיום שניתן לנצל לטובה. אנחנו שומעים מאנשים שבדרך מקרה – למרות שאין מקריות – הם הושפעו מדברי חב"ד ברשת לטובה. נוכל לחדור ליותר מקומות בחיים היהודיים דרך מסרים דיגטליים. העולם הולך וקטן. ניתן להעביר מסר גם בפחות ממאה ארבעים תווים. אני תוהה איך הרבֹּה היה מגיע לכולם כיום עם טוויטר".

זה שופר גדול.

"נהדר! אתה יכול לצטט את עצמך!"

בעוצמה ובדיוק. הרב קרינסקי

כרב, האם האמונה שלך עומדת למבחן או מוטלת בספק לעתים קרובות?

"אמונה לא פותרת אותך משאלות. העולם והמדע אינם סותרים לאמונה. דברים רעים קורים. עדיין לא התאוששתי ממותה של אשתי, אני כואב באופן עמוק ואני לא יודע אם אחלים לעולם. אנשים שואלים לשלומי. מה אומר? שאני בסדר? אני לא בסדר. אבל אנשים נפטרים וכולנו נמות. אין לך ברירה. 'שוב יום אחד לפני מיתתך'. כלומר, צריך לחזור בתשובה יום לפני מותך. אבל כיצד תדע מתי תמות? לכן צריך לעשות תשובה בכל יום. תשובה זה לשוב. תמיד עליך לחשוב על משמעות חייך".

על מה אתה מבקש כפרה וסליחה?

"כל אדם יכול להשתפר. גם אני. בימי הסליחות של 1988, בשנה בה אשתו של הרבה, חיה מושקא, נפטרה, הוא היה נוהג לעזוב את ביתו מהחצר האחורית. החניתי שם את הרכב ולפתע, באחד מימי הסליחות, אני רואה את ארי גולדמן, שהיה הכתב של 'ניו-יורק טיימס'. הוא בא לקבל ציטוט מהרבּה. בתחילה חשבתי לסרב לו, שכן הייתה לי הסמכות להיפטר מנודניקים. אבל תהיתי, אולי לרב יש מסר לקוראים? לכלל ישראל? הטיימס הרי הוא התנ"ך של העיתונות. עם גולדמן הייתה צלמת שחורה בשם רובי וושינגטון, אותה הכרתי. הם שוחחו בפרטיות ולבסוף הרבּה בירך את ארי ואת רובי בברכת שנה טובה. אחרי שנסענו משם הרבּה פנה אלי ביידיש ואמר: 'אתה יודע, אני לא חושב שהם הבינו את כוונתי', הרי זוהי לא השנה החדשה של רובי. אז הוא ביקש שאתקשר לארי ואמסור שבראש השנה העם היהודי מתפלל בעבור כלל העולם ולשלום אוניברסלי. ארי הופתע שלרב הייתה את הרגישות הזו. תפילות הן דבר שלא נגמר".

מדוע להאמין ולהתפלל, לא פשוט לדבוק בערכים ומעשים טובים?

"זו שאלה נהדרת. זה מזכיר לי את הסיפור של אליוט לסקי, מוזיקאי מוכשר וצעיר שלבש ג'ינס וניגן עם 'האבנים המתגלגלות'. על מדרגות 770 הוא שאל את הרבּה 'היכן אלוהים?'. הוא מספר שעיני הרב ננעלו עליו כמו ראדר, כאילו כל העולם לא היה חשוב. הרבּה אמר שאלוהים נמצא בכל מקום וגם בליבו של לסקי. לסקי תהה מה זה אומר עבורו? הרבּה אמר, מה אלוהים אומר עבור אדם אחר? זה אומר שעל האדם להיות האדם הכי טוב שהוא יכול להיות, ולכן על לסקי להיות היהודי הכי טוב שהוא יכול להיות כי הוא מחובר לאלוהים. הוא הבין, הוא הפנים את זה. משם הוא התחיל להניח תפילין, ועד היום הוא מספר על כך. אבל איך הכל התחיל בכלל? זה התחיל בזה ששליח חב"ד בבפאלו, משם לסקי הגיע, אמר לו ללכת ולעצור את הרבּה ברחוב. לא מזמן נפגשתי עם רב רפורמי גדול וחשוב. התנועה הרפורמית מעריצה ואוהבת את חב"ד מאוד... היהדות צריכה את כולם, כמו שלגוף שלך מפריע אם יש לך בעיה בבוהן. בכל אופן, הם ביקשו ללמוד את סוד ההצלחה של חב"ד. והרי אנחנו הולכים אחרי כל אדם ברחוב, שואלים אם הם יהודים, מתדיינים איתם. אנחנו הולכים להיכן שהם נמצאים. אגב, בצורה מצחיקה, הוא חזר על זה בראיון כמה שבועות לאחר מכן. אבל באופן אישי בפגישה בינינו שאלתי אותו: 'אוקיי, תלכו ברחוב להיכן שאנשים נמצאים. ואז מה? לאן תביאו אותם? אין לכם שבת, אין לכם כשרות, אין לכם מקוואות. מה ההבדל בינכם לבין נוצרים או בודהיסטים?' הוא ענה שהם מלמדים אנשים להיות טובים, אכפתיים וליברליים. לא רציתי ללחוץ אותו יותר מדי, כי ידעתי שהוא לא מסוגל לענות על השאלה, ושהוא ידע שאני יודע שאין לו תשובה. התורה מלמדת אותנו שכשאתה עושה מצווה אתה הופך לאדם אחר. העולם נוצר למטרה מסוימת. 'בראשית ברא אלוהים'. תורה ויהדות. העולם נוצר בכדי שיהודים יוכלו לחיות לפי התורה והמצוות. כשאתה מניח תפילין, ידייך הופכות לקדושות. התלמוד אומר שהתכלית, שהכוונה חשובה. הרבּה, שמוחו היה נשגב, היה במובן אחר אדם פרקטי מאוד: מישהו זקוק לעזרה? עזור לו. פעם, משה שרת בא עם נהגו לבקר את הרבּה. איש לא ידע מיהו. ושרת אמר לי על הביקור: ראשו בשמיים, אבל שתי רגליו על הקרקע".

אגב אורחים מפורסמים, ספר לי על ארוחות השבת עם בוב דילן.

"בוב דילן הוא אדם מוזר. הוא טייל הרבה במובן הרוחני ולא ארחיב מעבר לכך, אבל הוא בילה כמה שבתות איתנו. הוא רגיש מאוד ונהג לשבת איתי בחדר הבקרה בדרשות של הרבּה. שוחחנו על דברים רבים. לעתים הוא היה מגיע עם חבריו ורק רצה לדעת על הרבּה, על יהדות, על יחסי דת וממשל. לא ראיתי אותו מזה זמן, אבל אני יודע שהוא ביקר בתי חב"ד אחרים באמריקה".

אתה מקבל דיווחים שוטפים כאלו?

"כיום זה כבר קשה".

זה טוב להרגיש טוב

כרגע פעילים כ-3,300 בתי חב"ד ב-84 מדינות בעולם. התקציב השנתי לפעילות העניפה הזו עומד על למעלה ממיליארד דולר, כשרוב הכסף מגיע מתרומות והשאר ממקורות שונים, כמו תמיכות ממשלתיות במוסדות חינוך. קרינסקי מתנער מפרסומים אחרונים בעיתונות המקומית הטוענים כי הקהילה האורתודוכסית ביקשה להנחיל מנהגי הפרדה גם באיזורים מסוימים בניו-יורק. בין היתר דובר על מקומות ישיבה נפרדים באוטובוסים לגברים ונשים, איסור על מצילות בבריכה ועוד. "אצלנו בקראון הייטס לא עושים דברים כאלו", הוא מבהיר. "קראתי את הכתבות כמוך. ראה, אם גברים רוחצים זה אבסרוד להעסיק מצילה שם. וגם להיפך. למרות שהתלמוד אומר שאם אדם רואה אשה טובעת אך הוא מסרב לעזור לה כי היא אשה והוא לא יכול לגעת בה, הוא חסיד שוטה. אידיוט. חייב להיות איזון בין הדברים".

האם הכוח הפוליטי של חב"ד ישפיע על הבחירות לראשות העיר?

"עוד מזמן, כשמנהיגים פוליטיים בכירים כמו בובי קנדי באו לבקר את הרבּה לדון בנושאים כמו פשיעה וחינוך, מעולם לא הייתה אפילו רמיזה איך אנשים צריכים להצביע. הכל היה א-פוליטי לחלוטין. ביטחון הוא נושא שחשוב לנו. אנחנו רוצים לאבטח את השלוחים שלנו בכל העולם. ממשלות בעולם צריכות למגר אנטישמיות".

קרינסקי ידוע כמי שדאג לשידור דבריו של הרבּה בלווין מסביב לעולם, היה הדובר הרשמי של התנועה, ואף ארגן את כנס השלוחים השנתי המפורסם. אבל הוא עצמו מדקדק: "אם עשיתי דבר אחד בחיי, זה היה להקליט את דברי הרב כבר בשנות השבעים".

אני שואל אותו באופן כללי יותר על המשימה של חב"ד בעולם ותרומתה לאנושות.

"אנשים צריכים לעזור לאנשים, לנחם אותם בעת צרה. כך צריך להיות. דיכאון, למשל, משפיע לא רק על האדם עצמו, אלא גם על המשפחה והסביבה והחברה. האם האלטרנטיבה של לעזור לאנשים עדיפה מלא לעזור? כן, זה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך, אבל מה רע בכך? מי אמר שאסור להרגיש טוב עם עצמך? זה חשוב, קריטי. ההיפך הוא להרגיש רע. דיכאון זו מחלה קשה שיכולה להביא לאבדון. התורה אומרת שהעולם נברא בשביל האינדיבידואל. זה נותן לך את הביטחון לנצל כל הזדמנות לעשות משהו טוב. ההערכה העצמית היא דבר חשוב, כל עוד היא בשליטה ולא בבחינת 'אני ואפסי עוד'. פרעה חשב שהוא אלוהים, שהוא יצר את הנילוס. אדם לא צריך להרגיש רע כי יש לו רגשות מסוימים או תאוות אכזריות, שכן יש לו את היכולת לכבוש את היצרים".

אתה מאמין שיצר האדם רע מנעוריו?

"בוודאי, זהו הטבע ואתה צריך לשנות אותו. לימודי חסידות אינם על רגל אחת, אבל זה טוב להרגיש טוב. זה הדבר הנכון".

אם כך, כיצד תמנע מאבקי כוח בחב"ד לאחר לכתך?

"הצוואה של הרבּה כבר טופלה. ולגבי המחליפים שלי, אותיר לרבּה לדאוג לכך...".

מה הלאה?

"היו לי את החיים הטובים והמושלמים ביותר שניתן לחיות, עד למותה של אשתי. ודאי לעולם לא אתגבר על כך. ילדיי, נכדיי, עבודתי. אני אדם בר מזל מאוד. ילד מבוסטון, עדיין ילד, אני מסופק מאוד. שמחה היא רכיב חשוב מאוד בחיים, וכן מה שאתה עושה ביום יום. הוצאתי את ימיי היטב".