שתף קטע נבחר

 

הכבוד האבוד של נבחרת ישראל

פעם השחקנים חלמו על זימון לנבחרת, היום החולצה הלאומית הפכה לנטל. אז מה הפלא שהנבחרת של אלי גוטמן נראתה ככה בקמפיין האחרון?

בעבר, הכדורגלנים הישראלים היו יכולים להציג את עצמם בעיני חו"ל רק במשחקי הנבחרת. זימון לסגל הלאומי היה מבחינתם דרך להתקרב להגשמת הפנטזיה של הגעה לאחת הקבוצות באירופה. היום, הסוכנים עושים עבורם את העבודה, ופלטפורמת הנבחרת הפכה למשנית.

 

עוד ב-ynet ספורט:

 

אחד המאפיינים הבולטים של הקמפיין הנוכחי, תולדה של נהירת השחקנים הישראלים לספסלי הקבוצות באירופה, הוא חוסר המחויבות כלפי הנבחרת. הלהיטות ללבוש את המדים הלאומיים כבר לא קיימת. בסופם של משחקי הנבחרת, השחקנים חוזרים לקבוצות שלהם באירופה כדי לחיות את החלום הפרטי שלהם – לא של עלייה עם הנבחרת למונדיאל או לאליפות אירופה. הפחד הגדול שלהם הוא לאבד את מקומם בקבוצות. מרביתם משחקים בקבוצות קטנות, ולכן עזיבה שלהם לכמה ימי התכנסות, בזמן שחבריהם מתאמנים, מוציאה אותם מהרוטציה.

 

הנבחרת אחרי עוד אכזבה. אין מחויבות (צילום: אורן ארוני) (צילום: אורן ארוני)
הנבחרת אחרי עוד אכזבה. אין מחויבות(צילום: אורן ארוני)

 

וקיים גם נושא הפציעות. רמי גרשון, בירם כיאל, תומר חמד, עדן בן־בסט ואבי ריקן נפצעו ולא שיחקו גם בקבוצותיהם. אבל כשאלירן עטר, למשל, מגיע לקראת משחק מול אוקראינה ומתלונן על כאבי שיניים, ולאחר מכן חוזר לריימס ומשחק, זה כבר בעייתי. עטר מבין שהוא לא האופציה הראשונה בחוד (שכטר, חמד, בן־בסט, ברדה ואחרים לפניו) ומוותר בקלות על הנבחרת.

 

המחשבה הזאת קיימת גם אצל חלק משחקני ליגת העל, שמבינים כי לא יקבלו דקות בנבחרת. בעבר עצם ההשתתפות באימוני הנבחרת היה חלום, עכשיו חלקם אומרים בגלוי כי הם מקווים שלא לקבל בכלל זימון.

 

אלירן עטר. מוותר בקלות (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
אלירן עטר. מוותר בקלות(צילום: אורן אהרוני)

 

דני עמוס, השוער השלישי בנבחרת, שוחרר בסוף השבוע מהסגל בגלל כאבים בגב התחתון, אבל להפתעת אנשי הנבחרת ימים ספורים לאחר מכן הוא השתתף במשחק אימון של הפועל ת"א מול עירוני בת־ים. אייל משומר מעדיף שלא להגיע לאימוני הנבחרת, גם בעידן לואיס פרננדז וגם עתה. גם יובל שפונגין ממונס, שסבל מכאבים בקרסול ומצינון קל, נשאר בבית. בתקופות אחרות, שחקנים היו מקבלים את הקוקטיילים למיניהם ומתאבדים כדי לשחק עבור הסמל.

 

אלי גוטמן עשוי לסיים בעוד חודש, אחרי המשחקים מול פורטוגל וצפון־אירלנד, את העבודה שלו כמאמן הנבחרת. הוא יישב עם יו"ר ההתאחדות אבי לוזון, שהבטיח לו כי מקום שלישי בבית יסדר לו קמפיין נוסף, וישוחח עימו על מצב הכדורגל. בהתאחדות הוציאו אתמול הודעה כי עד לסיום הקמפיין לא ידונו במחליפים לגוטמן, ורק אחרי השיחה עימו יוחלט מה עושים, למרות שדעת הקהל מכרסמת בסיכוייו של המאמן לקבל עוד קמפיין.

 

אלי גוטמן. דעת הקהל נגדו (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
אלי גוטמן. דעת הקהל נגדו(צילום: אורן אהרוני)

 

גוטמן עצמו לא מחכה במתח להחלטה של ההתאחדות. הוא מעדיף לשתוק ולא מתרגש מהביקורת בתקשורת. אם יוחלט שהוא לא ממשיך לקדנציה נוספת, הוא יחפש לעצמו ג'וב מעבר לים. שמו של אברם גרנט עלה שוב כמועמד, אבל ספק אם הוא רוצה לאמן את הנבחרת. גורם בכיר בהתאחדות אמר אתמול כי המשחקים הבאים ישפיעו על ההחלטה לגבי גוטמן: "אל תשכחו שהקמפיין הראשון של דרור קשטן עם המקום הרביעי היה גרוע מזה של גוטמן והוא קיבל עוד קדנציה, כך שהכל יכול לקרות. ברור שנתייחס גם לדעת הקהל, שהיא חשובה באימון נבחרת".

 

בשורה התחתונה, גוטמן הביא את הנבחרת למקום השלישי, אליו היא שייכת, אבל אחרי שנבחר כקונצנזוס קיווינו לראות יותר מהגוטמן שלקח את הפועל ת"א למקומות הכי גבוהים. התוספת שלו בקמפיין הזה הם שחקנים כמו טיבי, בן־בסט, ייני, דודזאדה, ואפילו חמד ומליקסון שהפכו אצלו לשחקנים משמעותיים. גוטמן הוא מאמן של תהליכים, ואם בהתאחדות לא תהיה סבלנות, הוא יחזור למתכונת שמתאימה לו יותר בקבוצות.

 

דרור קשטן. התקדים של גוטמן? (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
דרור קשטן. התקדים של גוטמן?(צילום: ראובן שוורץ)

 

המצטיין: איתן טיבי  

הוא אמנם לקח אליפות עם קריית־שמונה, אבל את קפיצת המדרגה המקצועית עשה אחרי שזומן לסגל הלאומי. גוטמן הפך את טיבי לבלם הטוב ביותר בארץ כיום, היחיד אולי שיכול לפנטז על קריירה כמו זו של טל בן־חיים שמשחק לידו. במקביל לנבחרת, הוא הפך לאחד מעמודי התווך באליפות של מכבי ת"א. טיבי שמר על יציבות ב־13 הופעותיו במדים הלאומיים, אחד היחידים בסגל ששווה רמה גבוהה באירופה.

 

איתן טיבי. שמר על יציבות (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
איתן טיבי. שמר על יציבות(צילום: ראובן שוורץ)

 

התגלית: עדן בן־בסט  

עד למשחק הביתי מול רוסיה, עדן בן־בסט מעולם לא שיחק במדי הנבחרת. החלוץ שהגיע מהפועל חיפה לליגה הצרפתית, הפך מאותו רגע לבאנקר בהרכב של גוטמן ובחמשת המשחקים ששותף כבש ארבעה שערים, ועוד מול פורטוגל וצפון־אירלנד. חסרונו בשני המשחקים האחרונים היה בולט. בשני המשחקים האחרונים התגלה מגן הפועל באר־שבע אופיר דודזאדה, שבישל שני שערים.

 

עדן בן בסט. ארבעה שערים (צילום: AFP) (צילום: AFP)
עדן בן בסט. ארבעה שערים(צילום: AFP)

 

הכובש: תומר חמד  

תמיד קל לדבר על אלה שלא נמצאים, אבל החלוץ ששיחק רק לפני כמה שנים באחי נצרת, הוביל את מכבי חיפה לאליפות והפך לכובש הישראלי המצטיין בספרד. בנבחרת הוא הפך לשחקן היציב ביותר של גוטמן, הגלדיאטור שלו. עד לקמפיין הנוכחי היה לו שער אחד, במשחק חסר חשיבות בקרואטיה בקמפיין הקודם, אבל חמד הפך במקביל להצטיינות שלו בספרד למכונת שערים בנבחרת: שישה שערים בארבעה משחקים בלבד, כולל אחד נגד פורטוגל. הפציעה שלו בגיד האכילס, שלאחריה ירדה מאיורקה ליגה, פגעה גם בנבחרת.

 

תומר חמד. חסרונו הורגש (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
תומר חמד. חסרונו הורגש(צילום: עוז מועלם)

 

האכזבה: ביברס נאתכו  

הוא קיבל מגוטמן לא רק את המפתחות, אלא את הצרור לכספת של הנבחרת הלאומית – אבל נראה גרוע. הוא שיחק בכל אחד מהמשחקים בקמפיין ולא שיחזר את היכולות שלו מקאזאן, שעשויות להוביל אותו בינואר לשטוטגרט. נאתכו כבש שער במשחק הפתיחה של הקמפיין בבאקו, אבל בהמשך נראה כבד, מסורבל, לא מדויק בלשון המעטה, ובעיקר לא מנהיג.

 

ביברס נאתכו. לא מנהיג (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
ביברס נאתכו. לא מנהיג(צילום: אורן אהרוני)

 

שקיעת הוותיקים  

הקפטן יוסי בניון, שעדיין לא מצא קבוצה, ייזכר מהקמפיין הזה בעיקר בזכות השוואת שיא ההופעות במדים הלאומיים מול אוקראינה, אבל מעמדו המקצועי ירד בצורה ניכרת. הוא פתח רק פעם אחת (רוסיה בבית) ושותף בארבעה משחקים בלבד.

 

דודו אוואט חתום על איבוד 6 נקודות: הדרדל'ה בבאקו, תפיסת האוויר נגד פורטוגל והתגובה האיטית מול האזרים בר"ג. הוא נשאר השוער הבכיר רק בגלל היעדר אלטרנטיבות טובות יותר.

 

דודו אוואט. שש נקודות (צילום: AFP) (צילום: AFP)
דודו אוואט. שש נקודות(צילום: AFP)

 

המשחק: נגד פורטוגל  

זה יכול היה להיות אחד המשחקים הגדולים בהיסטוריה של נבחרת ישראל. לעיני 40 אלף צופים באצטדיון ר"ג, נגד נבחרת עם כוכבים כמו רונאלדו, קואנטראו, פפה ופושטיגה, הנבחרת כבר הובילה 1:3 בדקה ה־70. זה נגמר ביציאה מביכה של דודו אוואט ושוויון 3:3 בתוספת הזמן. ניצחון על הפורטוגלים היה הופך את הקמפיין הזה למוצלח, הפעם הראשונה מאז ההצטרפות לאירופה שישראל מנצחת במאני־טיים נבחרת איכותית ממנה, אבל התיקו פגע בסיכויי העלייה למונדיאל.

 

 

רונאלדו מול גרשון. פספוס (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
רונאלדו מול גרשון. פספוס(צילום: עוז מועלם)

 

הכישלון: התיקו נגד האזרים  

גוטמן עצמו קבע כי הכישלון שלו בקמפיין היה שתי תוצאות התיקו 1:1 מול האזרים. בבאקו הנבחרת הישראלית הובילה וספגה שער מרגיז. בר"ג הכישלון היה גדול עוד יותר מול נבחרת שקיימה 49 משחקים רשמיים בחוץ, הפסידה 43 מהם, סיימה 4 בתיקו וניצחה רק משחק אחד, נגד לוקסמבורג, לפני שלוש שנים וחצי. תוסיפו את ארבע הנקודות האבודות, והקמפיין הזה היה אפילו מוצלח.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים