נשים יהפכו למובטלות - בגלל החוקים להגנתן

ביום 30 באוקטובר 2013 קיבלה הכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק לאפשר חופשת לידה לא רק לאם, אלא גם לאב של הרך או הרכה הנולדים. לכאורה, חקיקה ראויה לכל הדעות. בפועל, מתגנב החשש ללבי שחקיקה כזו ודומיה, דווקא יגבירו את אי העסקתם של אנשים צעירים שממילא משוועים כיום לעבודה ואינם מוצאים.

• לקריאת טורים נוספים של יוסף פריצקי
  

עוד בשנת 2005, בכהונתי בכנסת, תהיתי אם אין בשפע החקיקה בישראל שנועד להגן על האישה העובדת – משום מכשול. אין הכוונה חלילה להגנה מפני הטרדה מינית (הגנה המשותפת לשני המינים) או להגנה כללית על זכויותיהם של עובדים, בלא הבדל דת גזע או מין. מדובר בחקיקה שנועדה להגן אך ורק על נשים עובדות ובמיוחד על נשים בגיל הפריון – קרי: נשים צעירות. פניתי אל מרכז המידע והמחקר של הכנסת והתוצאות שקיבלתי אישרו, בחלקן, את חששותי. את המימצאים דאז, עדכנתי להיום והנה הם לפניכם.

חוק עבודת נשים - המעסיק משלם 

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2011 שיעור הנשים בכוח העבודה היה כ 53%. זהו שיעור השתתפות נמוך ביחס לרוב מדינות המערב. גם שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של גברים הוא נמוך ביחס למדינות המערב אולם הוא עומד על כ 62%. כלומר: בעוד שאצל גברים רק כל גבר שלישי – אינו מועסק, הרי שכמעט כל אשה שנייה אינה מועסקת.

עוד מגלה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי ככל שעולה רמת ההשכלה - כך קטן הפער המגדרי בין העסקת נשים לגברים. בקרב אלה שלמדו 16 שנים ויותר (קרי: בעלות ובעלי תואר ראשון באקדמיה) שיעור ההשתתפות בכוח העבודה הוא כמעט זהה והוא מעל 75%.

נתונים נוספים: בישראל קיים חוק מיוחד, עוד משנת 1954 הנקרא: "חוק עבודת נשים". הוא אוסר, בין היתר, על העסקת נשים בגיל הפריון, או בהריון או בהנקה, בעבודות העלולות לסכן את בריאותן. הוא אוסר על העסקת עובדת בהריון בשעות נוספות ובימי המנוחה השבועית.

הוא מעניק לאישה חופשת לידה ואוסר על המעביד להעסיק את האשה בזמן חופשת הלידה, הוא מעניק לאישה זכות להיעדר מן העבודה לצורך טיפולי פוריות, שמירת הריון ואף לאחר הלידה – לצרכי הנקה. החוק גם מחיל איסור לפגוע בהיקף המשרה של עובדת בהריון והוא אף מגביל פיטורין בחופשת הלידה ולאחריה. בנוסף לחוק זה – קובע חוק פיצויי פיטורין כי עובדת שהתפטרה, תוך תשעה חדשים מיום שילדה, תהא זכאית לקבל פיצויי פיטורין, כמו גם עובדת שהתפטרה בגין שהייתה במעון לנשים מוכות.

כדאי לשים לב לכך שרוב הזכויות הסוציאליות הללו משולמות מכיסו של המעביד ולא מן הכיס הציבורי של המוסד לביטוח לאומי. עוד ברור מן הנתונים כי למרות (ולטענתי, בגלל) חוקי ההגנה על האישה העובדת, שאמורים היו, לכאורה, להבטיח העסקתן של נשים, הרי ששיעור השתתפות הנשים בכוח העבודה הוא נמוך יותר משיעור השתתפות הגברים ורק ההשכלה הגבוהה מביאה לשוויון ההעסקה בין המינים.

מערכת חוקים פטרנליסטית

הבה נודה שאפלייה כזו, בנתונים הללו, ברורה מאליה. מעביד הזקוק לעובד שיבחר באשה בגיל הפריון – מסתכן גם בהעסקה כפויה שלה וגם בתשלומי יתר מכיסו, עבורה. מנגד – אם יבחר בגבר צעיר – הוא אמנם מסתכן בכך שעובד זה יצא לשירות מילואים אך רוב הפיצוי בגין השירות הזה מן הכיס הציבורי הוא בא ולא מן המעביד.

יתרה מזאת. למעביד קל יותר להתארגן עם היעדרות רצופה וארוכה של עובד (כמו למשל בשירות מילואים או בחופשה שנתית) מאשר עם היעדרויות ספורדיות, בלתי מתוכננות, מחמת הנקה, טיפולי פריון וכיוצא באלה. ולבסוף – אין איסור הכופה על המעביד שלא להעסיק עובד בשירות מילואים, אם הדבר אפשרי. מנגד – חל איסור על המעביד להעסיק, במקרים מסוימים, אשה עובדת – אפילו אם היא והמעביד חפצים בכך.

כלומר: לפנינו מערכת חוקים פטרנליסטית. לא זו בלבד שמערכת זו מטילה הגבלות והוצאות על מעסיק המבקש להעסיק אשה, אלא גם שהיא מטילה מגבלות על האשה עצמה, שבמקרים מסויימים מבקשת ויכולה לעבוד בחופשת הלידה שלה - אך אינה יכולה לעשות כן.

איזה עובד יעדיף המעסיק? ברור שהעדפתו תהיה להעסיק גבר ולא אשה, ולמרות החוק האוסר על העדפה מגדרית בין עובדים – נקל בידיו יהיה לעשות כן. כך יוצא שחקיקה שהתכוונה להיטיב – מרעה, ויעיד על כך הנתון הראשון שציינתי.

שיעור השתתפות הנשים בכוח העבודה בישראל הוא נמוך משיעור העבודה של הגברים ואף נמוך ממדינות המערב. אם אנו רוצים לעודד שוויון מגדרי ולהרחיב את העסקת הנשים – יש להסיר את המגבלות הפטרנליסטיות האלה ולאפשר לנשים להתמודד בתנאים שווים מול הגברים בשוק העבודה.

ולבסוף – שאלה אחת, במישור הערכי. עובד אינו זכאי לחופשה בגין טיפול באביו או באמו החולים, ואם הוא נעדר מן העבודה למשך זמן רב בגין כך – הוא עלול להיות מפוטר. אדם אינו זכאי להיעדר מן העבודה בגין, חלילה, טיפולים כימותרפיים שהוא עובר (למעט ימי מחלה הנקובים בחוק).

החוקים בישראל מגנים רק על האישה הפורה, המביאה ילדים. הרחם הוא האבר הזוכה להעדפה המתקנת. אולי כדאי לחשוב על אברים אחרים הראויים יותר להגנה - המוח או הלב, למשל?

הכותב הוא יזם בתחום האנרגיה והתשתיות לשעבר שר התשתיות והאנרגיה של מדינת ישראל, חבר הנהלת לשכת המסחר טקסס-ישראל, אורח קבוע ומרצה בוועידות ואירועים בינלאומיים בתחומי האנרגיה והתשתיות