אגדת דשא / על אריק איינשטיין והספורט
הזמר הלאומי של ישראל לא היה רק מחובר למוזיקה, אלא גם לספורט בכל רמ"ח איבריו. החל מימיו כשיאן ישראל לנוער בקפיצה לגובה, דרך מונדיאל 1990 ועד הידענות המופלגת. אבינעם פורת נפרד מאריק איינשטיין
אריק איינשטיין הובהל אמש (ג') לבית החולים איכילוב ברגעים הכי לא נכונים מבחינתו. היה זה בדיוק כאשר עמדו להתחיל שידורי משחקי הצ'מפיונס-ליג שאת שידוריהם לא החמיץ בשני העשורים האחרונים. עכבר ספורט שהיה יכול לצפות לא רק במשחקי השיא, אלא גם בשחקנים זניחים, ובענפים שונים שאותם אפילו לא הכיר. העיקר שהיו כדור, שער, סל, מד זמן, וספורטאים שהיו אהובים עליו.
אריק היה זמר ענק, רבים מכנים אותו הזמר הלאומי. הביצועים שלו מול המיקרופונים הרקיעו לרמות שיא. בדיוק כמו מומחיותו הגדולה בספורט הייתה, ואפשר לומר זאת בביטחון: מהידענים היותר גדולים בארץ לספורט.
כדרכו, כמו בכל תחום אחר, גם את הספורט הוא לקח בהומור בלתי רגיל.
אחד הסיפורים הבלתי נשכחים שאותם סיפר היה על אביו, ותגובתו מיד לאחר שקבע שיא לאומי לנוער בקפיצה לגובה בשנות ה-50, 1.85.5 (אז מדדו עוד בחצאי סנטימטרים).
וכך סיפר: "אבא שאל אותי מדוע אני כל כך שמח. אמרתי לו: אבא, שברתי את השיא הלאומי לנוער בקפיצה לגובה. ואז אבא הגיב: אריק, אם כבר היה שיא, למה היית צריך לשבור אותו?!" על הסיפור הזה הוא חזר פעמים אין ספור, ותמיד סיפר אותו כאילו היתה זו הפעם הראשונה.
כן, אריק היה לא רק ידען, אלא גם אתלט בעצמו. ואתלט מצטיין. כאמור שיאן הנוער בקפיצה לגובה. עד השנים האחרונות התקשה לשכוח עוול, כביכול, שנעשה לו בזמנו כאשר לא נכלל בנבחרת ישראל שיצאה לתחרות בטורקיה ולכן פרש מספורט והפך לאוהד.
ואלה שמות של אריק איינשטיין במונדיאל 1990
הוא הכיר כמעט כל צעד של כמעט כל אתלט גדול בעולם, ידע כל תכונה, כל מבנה גוף. לא אשכח איך תיאר ב"ידיעות אחרונות" ב-2009 את שיא העולם הנהדר של אוסיין בולט ב-100 מ', 9.58: "8...5...9... איזה ספרות" התקשה להאמין אך לא פסק מלהתפעל. הפליג ביאורים ודמיונות. אנציקלופדיה מהלכת לספורט.
גם ממרום שבתו בצמרת הזמרים, אהב להרים טלפונים מתוך עניין מופלג לאתלטים צעירים ולהתעניין בפעילותם. אני, למשל הייתי עד לשיחה שהתקיימה בנוכחותי בקיץ 2006 בין אריק איינשטיין בת"א לניקי פאלי בגטבורג שבדיה. ניקי היה אז בשיאו וסיים במקום השביעי המכובד. איינשטיין התעניין במהלך כל השיחה אצל הילד בן ה-19 ד'אז בפרטי סגנון הקפיצה שלו. היו עוד אתלטים שיספרו על קשר הדוק עם איינשטיין הגדול.
וכיצד אפשר לשכוח את השיר המופלא לפני מונדיאל 1990, שבה הזכיר בהטעמות ניביהם, את שמות חלק גדול מהשחקנים שהופיעו אז באיטליה. להיט המושמע עד היום.
והאהדה הגדולה להפועל ת"א, שלא הייתה שניה לה. השירים על האוהדים המסכנים של הקבוצה המוכה, האנדרדוג שהתגאה להיות שייך אליה. היום גם מורכן הדגל של אוהדי הפועל ת"א.
השירה היתה המקצוע שלו, הספורט היה האהבה האדירה שלו. נתת לו לכתוב טור על אירוע ספורט, והרגשת בהתפעמות. לפני חצי עשור דיברתי אתו באחד מימי ההולדת שלו, ושאלתי אותו מה הוא מאחל לעצמו. ענה: "עוד ארבעה עשורים קטנים של חיים". התכוון גם לעוד ארבעה עשורים של צפיה בתחרויות ספורט.
אהבנו והערצנו אותך הזמר אריק איינשטיין, אהבנו אותך אוהדי הספורט האולטימטיבי אריק איינשטיין. וסליחה, עדיין קשה לומר יהי זכרך ברוך. זה מוקדם מדי, ובלתי נתפס מדי. אריק.
לפנייה לכתב/ת 
