מאמינים באלוהים? אז למה לא בשדים?
בתור יהודי מאמין, שעולמו מאוכלס באלוקים, מלאכים ונשמות - יש מקום גם לשדים ככל הנדרש. ואם חז"ל אמרו כי יש שדים, הרי שהתמיהה היא על אותם דתיים שאינם מאמינים בהם. נראה שהשאיפה להתרחק מאמונות תפלות, הופכת לפעמים לסוג של אמונה תפלה מצד עצמה בכוחו הכל-יכול של המדע
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
מבלי לנסות לשכנע מישהו להאמין בקיומם של שדים, הרי שאפשר להאמין בהם גם בלי להיות נבער או פסיכי. "מאמין" פירושו להיות משוכנע, ברמה זו אחרת, באמיתותה של טענה מסוימת. בקיומו של אלוקים, למשל, אני משוכנע באופן המוחלט ביותר; בקיומם של שדים קצת פחות, וכשמדובר בייחוס תופעות ספציפיות לפעילותם של שדים - האמון שלי קרוב בדרך כלל לרמה של פתיחות לאפשרות, לא יותר.
ומהם שדים? לצורך העניין, ישויות רוחניות לא-אנושיות, שמופיעות מדי פעם בעולמנו ויכולות לפעול בו פעולות מסוימות, שלפעמים משפיעות על בני האדם. אמנם ה"רוחניות" שלהם לא ממש ברורה, ובמקורות רבים הם מתוארים כיצורים גשמיים למדי; אך לאור העובדה שאנחנו לא יודעים היום אפילו מה זה חומר, וכל שכן מהי רוח - אין טעם להיכנס לדיונים בנושא. אבחנה חד-משמעית ביניהם היא נחלת הפילוסופיה של ימי הביניים. אבל עזבו, שדים זה שדים וכולכם יודעים מה זה, אז אפשר לעבור לעיקר.
חז"ל הכירו את השדים
המסורת היהודית גדושה בסיפורי שדים. חז"ל התייחסו אליהם כאל מציאות מוכרת ויומיומית, ותיארו במקומות
רבים מפגשים ושיחות איתם. לא מדובר בתיאוריות פרימיטיביות, המנסות להסביר תופעות טבע שונות - אלא בתיאורים של היכרות ראשונית וישירה עם אותם השדים. גם לא מדובר במשלים ואלגוריות בלבד, שכן לא מעט עניינים הנוגעים לשדים נפסקו להלכה, ומופיעים בפוסקים הראשונים והאחרונים ובשולחן ערוך.
אז נכון שלא תמיד היה הידע המדעי של חז"ל מדויק, ולא כל מה שהם אומרים הוא כפשוטו – אבל כשמדובר בשדים, ניסיון להציג את דבריהם בצורה כזו מחטיא את האמת. חז"ל לא "האמינו" בשדים, כמו שאנחנו לא "מאמינים" בחיידקים. הם פשוט הכירו אותם כחלק מהמציאות שבה חיו.
לא רק חז"ל, אלא גם גדולי ישראל בתקופות אחרות התייחסו לשדים כאל מציאות ברורה מאליה. ספר חסידים למשל, וכתבים אחרים של חסידי אשכנז, מכילים תיאורים רבים מספור של שדים ופעילויותיהם. שדים תופסים מקום מכובד בתורת הסוד ובקבלה, ולאחר התפשטותה של זו האחרונה - ברוב מרחבי המחשבה היהודית.
עכשיו יצעקו כמה מכם שהרמב"ם לא האמין בשדים, והשמיט מ"היד החזקה" כל הלכה שקשורה אליהם. נו, בסדר – לא אמרתי שכל גדולי ישראל האמינו בשדים, ומי שלא מאמין בהם, איננו כופר. אבל אי אפשר להכחיש שבניגוד לרמב"ם, היו גדולים וטובים אחרים שבהחלט האמינו; ואין צורך להזכיר שוב את דבריו החריפים של הגר"א על הרמב"ם בנושאים מעין זה, לפיהם "הפילוסופיה הארורה היטתו ברוב לקחה". למעשה, לאור דברי חז"ל בנושא, השאלה המתבקשת היא לא על המאמינים בשדים, אלא על הרמב"ם עצמו: מה ראה לחלוק על חז"ל בזה?
עניין של אופנה
לא רק ביהדות - אלא בעולם כולו, בכל התרבויות ובכל התקופות, רווחו אמונות בקיומם של שדים, ותועדו
עדויות רבות מאוד על היתקלויות איתם. ולא רק בזמנים "חשוכים" ו"פרימיטיביים", אלא גם בימינו. כן, גם בעידן המודרני ישנם תיאורים ועדויות מרחבי העולם על "מפגשים עם העל-טבעי". פעילות פולטרגייסט, דיבוקים וחוויות מוזרות ומפחידות כאלו ואחרות, מתרחשות לא מעט, וניתן למצוא בקלות מידע עליהן ברחבי האינטרנט. אלא שרבים מעדיפים להאמין כי לכולן יש הסבר טבעי ומדעי.
על כל פנים, כבר בשלב זה מובן שהשאלה האמיתית מבחינתי היא, למה לא להאמין בשדים. בתור יהודי מאמין, שעולמו מאוכלס גם ככה באלוקים, מלאכים, נשמות, גן עדן וגיהינום, יש מקום גם לשדים ככל הנדרש. ואם חז"ל אמרו שקיימים שדים – הרי שהתמיהה היא על אותם יהודים דתיים שאינם מאמינים בשדים, בין אם מדובר ברמב"ם או באחרים.
אז מדוע נחשבת ההכרה בקיומם של שדים, גם בקרב חוגים דתיים מסוימים, כאמונה תפלה פרימיטיבית, בניגוד לאמונה בקיומם של מלאכים ונשמות, למשל? הסיבה לכך, לדעתי, קשורה יותר לאופנה ולמיתוסים מאשר להיגיון; מיתוס, ששורשיו נעוצים כבר בפילוסופיה של ימי הביניים, לפיו קיומם של שדים הוא "בלתי הגיוני", או בגרסה המודרנית – "בלתי מדעי".
טענת ה"לא הגיוני" יכולה הייתה להישמע אצל אותם רציונאליסטיים בימי הביניים, שהאמינו כי בכוח השכל וההיגיון אפשר לגלות את כל סודות הבריאה, בלי לטרוח לקום אפילו מהכורסה. זוהי אותה גישה לפיה גם ספינת ברזל שטסה באוויר, היא "לא הגיונית", שלא לדבר על כמה גילויים מדעיים מדהימים יותר בני זמננו, שללא ספק היו נדחים על ידם בבוז כ"אמונות הבל".
ברוך ה' כבר השתחררנו מהדוגמטיות המחשבתית הזו, שיותר משהיא מבטאת היגיון - היא מבטאת דמיון מוגבל. המציאות, מתברר, עולה על הדמיון הפרוע ביותר, ובעולם של אינטרנט ולוויינים, קוואנטים וחורים שחורים - שדים הם הדבר האחרון שאפשר לשלול אותו כ"לא הגיוני".
אתם קוראים לזה "מחלת נפש"
לגבי טענת ה"לא מדעי", אם הכוונה היא שלא נמצאה עד כה הוכחה מדעית לקיומם של שדים – אני מסכים. אבל אם הכוונה היא שהמדע הפריך את קיומם, או שכלל אינו מאפשרם – הרי שאלו טענות חסרות בסיס.
המדע לא יכול להפריך את קיומו של משהו כמו שדים. הוא יכול להפריך תופעות מסוימות שיוחסו להם, ולהראות שיש להן הסבר אחר – אבל זה לא מכחיש, כמובן, את אפשרות קיומם. גם לו היה המדע מוכיח באופן חד-משמעי, שלכל העדויות והתופעות שיוחסו לשדים מאז ומעולם, יש הסבר טבעי אחר - עדיין זה לא היה מוכיח ששדים אינם קיימים, אלא רק ממעיט את הנימוקים להאמין בהם.
בפועל, לא רק שהמדע לא יכול להפריך עדויות בנות מאות ואלפי שנים, אלא שגם בימינו אנו ישנן ותופעות רבות ומשונות, שלא נמצא להן הסבר טבעי משכנע. כמובן ש"משכנע" פה הוא עניין יחסי; אבל הסברים רבים שמציע המדע לתופעות מוזרות שונות, הם לא יותר מפתרונות קסם כגון "הזיה המונית", "שיגעון", "השפעה של התת-מודע", "דמיון", "מחלות נפש" וכן הלאה. כל עדות ראיה מתורצת כהזיה או שקר, כל תמונה או סרטון - כזיוף.
שימו לב, המדע אך מספק הסבר אלטרנטיבי לטענת קיומם של גורמים על-טבעיים. אבל אין שום סיבה אפריורית להעדיף את ההסברים של המדע – אלא אם מניחים מראש ש"אין דבר כזה על-טבעי", וזו כבר הנחת יסוד שאין שום סיבה מיוחדת לקבל.
גם המדע עוד עשוי לגלות אותם
חשוב לציין, שהשימוש במושג על-טבעי פה הוא מבלבל ומטעה. מהו בכלל ה"טבע" שמעבר לו נמצא ה"על-טבע"? אף מדען כיום אינו סבור שאנו מכירים את הטבע לפני ולפנים. להפך, ככל שחוקרים יותר - מתברר שרב הנסתר על הנגלה. מי יודע אם בעתיד לא יגלה המדע בעצמו את השדים, בתוך איזה "חומר אפל" או "מימד מקביל"? כמה אלפי שנים חלפו עד שגילו את קיומם של חיידקים, למשל?
הצגת השדים כמשהו "על-טבעי", יוצרת רושם (חסר בסיס) כאילו הם בהכרח סותרים את חוקי הטבע, וממילא בלתי אפשריים. מה גם ששדים קשורים במהותם לעולם הרוח, וממילא נמצאים מחוץ למגרש הביתי של המדע. מי יודע איזו השפעה יכולה להיות להם על נפש האדם, ואם הם אינם הגורם למחלות נפש למיניהן? מי יכול להבדיל בין סתם שיגעון לבין דיבוק?
כל זמן שלמדע אין שמץ של מושג באיזה אופן בדיוק מקושרת התודעה אל המוח (ואין לו), טענות על ישויות רוחניות שמשפיעות על התודעה, אינן מופרכות פחות מטענות על התת-מודע, שבדרך כלל משליכים עליו את כל הצרות והתופעות הבלתי פתורות.
לא ההיגיון ולא המדע מפריכים את אפשרות קיומם של שדים. אפשר להתווכח על הראיות לקיומם, ועל איזה הסבר משכנע יותר, אבל גם בלי הוכחות, האמונה בשדים היא רציונאלית לחלוטין דווקא לאור הידע המדעי הקיים כיום. ומי יודע, אולי דווקא הזלזול מונע הכרה בקיומן של תופעות חדשות ומעניינות, שיכולות להחכים אותנו ולהוסיף לנו ידע.
חוויות על-טבעיות נשמרות בארון
הערה לסיום: באווירה המודרנית של זלזול בשדים ודומיהם (אף שאמנם התמתנה לאחרונה, בעקבות הפוסט-מודרניזם), רבים פוחדים לדווח על חוויות על-טבעיות שאירעו להם. הם חוששים שיתייחסו אליהם כאל משוגעים או הוזים, ויפנו אותם לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי.
בדיון שהעליתי פעם בפייסבוק, הצגתי את השאלה מה הייתם עושים אילו היו מתרחשות בביתכם תופעות על-טבעיות בעליל. מגיבים רבים סירבו להתייחס למקרה אפילו ברמה התיאורטית(!) מבחינתם, לא רק שאין תופעות כאלו, אלא שאי אפשר אפילו להעלותן על הדעת, וכל הסבר חייב להיות פסיכולוגי או פיזיקלי.
אין פלא שכמה מגיבים שרצו לשתף אותי בחוויות על-טבעיות, העדיפו לעשות זאת באופן פרטי ולא בפומבי. לאור אלה, הטענה לפיה "היום אף אחד לא פוגש שדים", דומה לטענת כאילו "באיראן אין הומואים". רע ומר יהיה גורלו של מי שיכריז על עצמו ככזה.
נראה שהשאיפה להתרחק מטעויות ואמונות תפלות, הופכת לפעמים לסוג של אמונה תפלה מצד עצמה בכוחו הכל-יכול של המדע להסביר כל דבר באופן מובן ו"טבעי". גישה כזו יכולה להרחיק מהאמת יותר מאשר לקרב אליה, ומן הראוי לתת עליה את הדעת.
- משה רט תושב קרני שומרון, מוסמך לרבנות, דוקטורנט במחלקה לפילוסופיה כללית בבר-אילן, וחובב נלהב של פנטזיה, אימה ומשחקי תפקידים. מנהל את אתר מיסטריום
.
לפנייה לכתב/ת 
