מה חשב המורה של היטלר על קפיטליזם?

כקורבנות אותם אנשים שלא ראויים להקרא בני אדם, אנחנו נוטים בדרך כלל להסתגר בכאב ולהתעמק בחלקים האידיאולוגיים של הנאציזם שקשורים למלחמה ולהשמדה. אך הפשיסטים וגם הנאצים החזיקו באידיאולוגיה נרחבת שכיסתה תחומי חיים רבים.

לטורים האחרונים של אושי שהם קראוס :

בעלי קרקעות ודירות - טפילים?

לידיעת טייקוני הנדל"ן: הקרקע היא של כולנו

הדרך לניצול שיווקי רצופה כוונות טובות

אחד מהם היה התחום הכלכלי. כן, לנאצים היתה אידיאולוגיה כלכלית די מגובשת ואפילו מדיניות שפעלה, בתחילת הדרך, לטובת מצביעיו של היטלר. בטור הזה ואולי בבאים אחריו, אנסה להציג את הנושא העלום הזה, כלכלה ואידיאולוגיה כלכלית נאצית.

מדוע זה חשוב? ובכן, מבחינתי, כל לימוד ובכך גם לימוד של אסכולות שונות של כלכלה יכול להועיל לקורא. דבר שני, מרתק ואולי גם מזעזע, הוא לראות איך מושגים זהים, קשיים דומים ורצונות אנושיים נודדים בין תיאוריה לתיאוריה, מזמן לזמן וממדינה למדינה. וכן, כזכור לקוראים הקבועים, אני מציג בטורים האלה תפיסות שונות שאינן, בהכרח, זהות עם תפיסותיי אני. חזקה על הקוראים שיבינו שאפשר להציג כלכלה נאצית מבלי להיות כזה בעצמי.

הקפיטליזם מושחת ומשחית

אין כמו מכשיר אייפד ואפליקציית קינדל. איש סקרן יכול להגיע בלחיצת מסך ובהשקעה של שלושה שקלים לספרים שלא העלה בדעתו שיוכל לפגוש. כזה הוא הספר שכתב המורה הכלכלי-רוחני של היטלר - גוטפריד פדר שמו - שהיה ממקימי המפלגה הנאציונל סוציאליסטית שאליה הצטרף היטלר ועליה השתלט. החיבור נקרא, שימו לב, ״מניפסט לביטול ההשתעבדות לריבית ולכסף" והוא אנטי קפיטליסטי, מבחינה כלכלית ומוסרית.

מבחינת פדר, החיבור הזה הוא חיבור סוציאליסטי. כן, הרי המפלגה שהקים נקראה המפלגה הלאומית סוציאליסטית. לכל מי שמכיר את דעותיו של פדר ברור שהוא מזהה את הרע שבקפיטליזם עם היהודים, אבל יהודים כמעט לא מופיעים במפורש בחלקו הראשון של החיבור.

מפתיע, מוזר, משעשע או מזעזע ככל שזה יישמע, אילו הייתם קוראים את הטקסט הזה מבלי לדעת מי כתב אותו הייתם יכולים לטעות ולחשוב שהוא נכתב על ידי תומכי המחאה החברתית בארץ או אנשי Occupy Wallstreet. לא נעשה לכם, הקוראים, תרגיל כזה ונציג את הטקסט.

ממוניזם

המושג העיקרי שנגדו יוצא פדר הוא ה"ממוניזם". ממוניזם מגיע מ״ממון״. והמושג הזה, "ממון" הגיע לעברית דרך הארמית ובכלל הסתובב ביוונית העתיקה ובלטינית. ממון הוא עושר וכסף במובן הרע שלהם: רדיפת בצע. בנצרות ממון הוא אפילו ישות שטנית המשחיתה את האדם. וקפיטליזם, ככה פדר חושב, שווה ממוניזם.

הממוניזם של ימינו (של ימיו), פדר יגיד, הוא תופעה שלה שני צדדים: גלובליזציה פיננסית בלתי נשלטת ואווירה של אגואיזם ורדיפת חומרניות.

מה דעתכם? אילו היינו קוראים את הטקסט הזה היום בלי לדעת מי כתב אותו, היינו אומרים שהוא נכתב כלקח מהמשבר הכלכלי של 2007. פדר מבקר את "ההון האדיר הבינלאומי שמצליח לגבור על ממשלות ועל לאומים, ולהשתמש בהם לצרכיו". מוכר? זה לא נשמע דומה למה שרובינו היינו כותבים על אנשי וול סטריט ועל התאגידים הבינלאומיים העצומים? מבלבל, לא? מוזר לראות איך רעיונות זזים וזולגים ממקום למקום במהלך ההיסטוריה.

הריבית - אם כל חטאת

הריבית אשמה בכל. זו הקביעה העיקרית של פדר. איך יתכן, הוא כותב, שמיעוט גלובלי של טייקונים (כן, הוא משתמש במילה הזו שהפכה למאוד מקובלת אצלנו) יושבים ונהנים מעבודתם הקשה של מליונים אחרים. תם רוצים הוגנות? פדר שואל. רוצים סוציאליזם אמיתי? תתנגדו לקפיטליזם, ובעצם תפעלו לביטול כל עניין הריבית.

הצעד הראשון לכיוון הזה הוא ביטול מערכת החובות האישיים, הלאומיים והבינלאומיים. סוציאליזם אמיתי לא יגיע מהשתעבדות המדינה לחובות פנימיים או בינלאומיים. הרי כל רווחי המדינה ממשאביה הפנימיים ישאבו, בסופו של דבר, לידיו של ההון הגדול, של אנשי הפיננסים, הבנקאים וטייקוני הכספים שמלהטים בתוך המערכת ולא יוצרים דבר. מוכר? לא נעים!

שימו לב. כמעט כל העיתונות בישראל נשמעת כך בחודשים האחרונים וכך גם העיתונות העולמית. כך נשמעים קפיטליסטים מתקנים, סוציאליסטים וקומוניסטים. אז מה אני רוצה להגיד? שהם נאצים? ברור שלא. האם אני רוצה להגן על מערכת הבנקאות העולמית ולהראות שהמפלצות הנאציות היו גם הן נגדה? ממש לא.

אני מציג את החומר במיוחד כדי להראות איך מתגלגלות תפיסות דומות בין ימין לשמאל בין קומוניזם לפאשיזם. אולי כדי להבין את המורכבות של עולם הרעיונות שלנו; בני האדם

ומה הוא רוצה? בכל מה שקשור לכסף, פדר קארטליסט. הוא מחזיק בתפיסה לפיה הכסף צריך להיות בסך הכל סימן או קופון שהמדינה מנפיקה כדי לסדר את הכלכלה ולחלק את המשאבים בצורה הוגנת. זוכרים את עצמכם נכנסים לתאטרון, לאופרה או לבריכה? אתם מפקידים את התיק במלתחה ומקבלים מטבע פח. תמורת המטבע הזה תוכלו לקבל את הרכוש שלכם. ככה צריך להיראות כסף. אין לו שום ערך עצמי. הוא מיוצר על ידי הנהלת התאטרון כדי לסדר את העניינים.

ואיך הוא לא צריך להיראות? ובכן, כמו תנועות רבות בימינו שמבקשות צדק כלכלי, פדר לא רוצה כסף שמיוצר על ידי בנקים דרך מתן הלוואות. הוא לא רוצה בנקים שעושים כסף מכלום. הוא לא רוצה בועות. הוא רוצה שכל מי שעובד יקבל קופון מהמדינה שעליו כתוב מספר, נניח "100 מארק" ואיתו יקנה אוכל. הממשלה דרך הבנק המרכזי תנהל את כלכלת הכסף.

והנה, כאן אנחנו רואים את הקשר של פדר לכלכלה שאינה קפיטליסטית.

ומהי אותה כלכלה? סוציאליסטית? הרי המפלגה שהקים נקראה מפלגה לאומית סוציאליסטית. אז הוא סוציאליסט? אני לא יודע. האם הוא קומוניסט? הרי הוא קורא לפיננסים מנוהלים על ידי מדינה. לא, הוא מתעב קומוניסטים כמעט כמו שהוא מתעב את היהדות. אז מי הוא? ואיך אפשר לקטלג את הכלכלה הנאצית? אני לא יודע.

על יהודים ויצרני נשק

וכאן לאחר ההסברים על תפקוד הבנק המרכזי מופיעה רמיזה עבה ליחס של פדר אלינו; היהודים. אחד מהכלים שיחלצו את גרמניה מהממוניזם שלקתה בו הוא "סילוק הגורמים הגזעיים שהכי מנוגדים לרוח הפולק (האומה) הגרמני". והנה אנחנו מבינים פתאום מיהם אנשי הכסף הגדול והבינלאומי.

ואת מי מעמיד פדר כדוגמת נגד לשלטון ההון היהודי הבין לאומי? חברות יצרניות כמובן. שימו לב כמה שזה נשמע לנו מוכר. אין שום סיבה, הוא אומר, שהמגזר הפיננסי הלאומי או הבינלאומי יגזור את רוב הקופונים. הרי בפועל הם לא עושים שום דבר יצרני. הרווחים צריכים להיות מכוונים לחברות ולמפעלים היצרניים. אלה המפעלים שבהם עובדים רוב האזרחים ובהם בעצם מיוצרת הכלכלה הלאומית.

ומה הדוגמא שהוא נותן? השוו נא, הוא אומר, בין מר רוטשילד לבין מר קרופ פון בוהלן אונד הלבאך. מי שמכיר את השם האחרון מעלה על שפתיו חיוך חמצמץ. כי הדוגמה ליצרנות מועילה שבוחר פדר היא של גדול יצרני הנשק בגרמניה.

מפעלי משפחת קרופ ואחר כך קרופ פון בוהלן אונד הלבך, הוקמו בתחילת המאה ה-19 וסיפקו נשק למלחמות של גרמניה עד סוף מלחמת העולם השניה. מכאן בא עושרה של המשפחה המקוללת שהעסיקה עובדי כפיה גם במפעלה באושוויץ.

מבוא

זה היה מבוא קצר לנושא שבעיני הוא מרתק: מהי כלכלה נאצית ואיך הצליחו הנאצים לשקם את גרמניה ההרוסה כלכלית ולהפוך אותה לכוח לוחם חזק כל כך במספר מועט של שנים. לצורך העניין אעזר בכמה ספרים, ביניהם הספר של "האיש ההוא" שבו אני מעלעל באמצעות אופצית החיפוש בקינדל, כדי לא לקרוא חלילה את כולו.