הפעולות הפשוטות שמעלות ביטחון עצמי בילדים

אחרי שהשתכנענו שביטחון עצמי גבוה מאפשר בחירה אקטיבית ביקורתית ומודעת מתוך השפע הקיים, מסייע בהתמודדויות ואף מעצים ומקדם נשאלת השאלה מה יאפשר לילד הפרטי שלי לפתח אומץ, אופטימיות ואמונה בעצמו ויסייע לו לפתח ביטחון עצמי גבוה?

כמו תמיד, הכל מתחיל בהתחלה, בגרעין המשפחתי הראשוני בו ילדים גדלים ומתפתחים. ההקבלה בין תפיסת העולם של הילד, שמתגבשת מתוך חיי משפחתו, לבין התנהלותו בעולם, מתוך חוויות ילדותו, שחוקה אבל מדוייקת. הילד שגדל תחת כנפינו מגבש תפיסת עולם הנשענת על סך החוויות הפרטיות שלו בתוך המשפחה. מתוך המשפחה הוא יוצא אל העולם מצוייד בכל מה שהענקנו לו. אם נעניק לו תחושת שייכות גבוהה - תחושה שהוא אהוב, נחוץ ,משמעותי ובעל יכולות, נדע שארגז הכלים אותו הוא לוקח יאפשר לו להתמודד עם משימות החיים באומץ ובאופטימיות.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

עוד על ביטחון עצמי בערוץ הורים :

מילה טובה: המחמאות שמגבירות ביטחון עצמי

להעצים את הביטחון העצמי של הילד ב-10 צעדים

כדי להבהיר את משמעותה של תחושת השייכות אני רוצה להזמין אתכם לדמיין את אותו מקום נעים ותומך שם אתם "מרגישים בבית", ולשאול את עצמכם מה יש במקום הזה שמאפשר לכם להרגיש כך: מובנים, משמעותיים, ללא כל צורך בהעמדות פנים, פשוט להיות אתם עצמכם. חישבו כמה מעצימה המחשבה שהמקום המחזק והמעצים הזה הוא הבית הגרעיני אשר ממנו הילד יוצא לפגוש את העולם, ואליו הוא חוזר.

איך נהפוך את הבית למקום מעצים?

על מנת שנוכל לייצר חוויה דומה לילדים שלנו חשוב שנהיה ערים לחמשת מרכיבי תחושת השייכות:

1. מועילות ותרומה

כאשר הילד חווה את עצמו כחלק מהתא והעשייה המשפחתית, ולא רק כאורח שצורך שירותים בבית, הוא לומד על

הדדיות במערכות יחסים, על שיתוף פעולה, התחשבות וראיית האחר .ילד שאינו נדרש לתרום והכל "מגיע לו" נפגש עם מציאות שאינה תואמת את החינוך עליו גדל. הוא עלול לחוש את עצמו כקורבן בכל פעם שיתבקש לבצע משימה ("למה אני, אני לא המשרתת שלך, זה לא שלי וכו'") וסביר שלא יבין מדוע באים אליו בטענות, היות וניתנה לו הבטחה ("אתה תעשה את שלך ואנחנו ננקה, נסדר ונארגן בשבילך") והיא זו שלא עומדת במבחן המציאות. מבחינתו הוא צודק.

2. התייחסות האישית

כאשר ילד חש כי "רואים אותו", מדברים אליו ואיתו, מתייחסים ומכירים בצרכים שלו (לא בהכרח נענים לכולם) ,הוא יחוש בטוח יותר והצורך בדרמות על מנת לקבל תחושת הכרה והתייחסות יפחת. תחושה כזו תאפשר לילד לפעול בשיתוף פעולה ולעבור הלאה.

3. תחושת הערך

כולנו חשים מאוימים כשתחושת הערך שלנו נפגעת. כאשר האחר מבטל, מזלזל בתחושות וברצונות שלנו. עבור הילדים עוצמת הפגיעה הוא מוכפלת, כשמולם עומד ההורה. חווית הפגיעה בתחושת הערך יכולה להתבטא גם באופן בו אתם מקשיבים לו. האם אתם עוצרים ומקשיבים לילד שלכם כשאתם איתו או שאתם כותבים מייל ומשחקים בסמארטפון תוך כדי.

4. התפתחות וצמיחה

כמו אצל המבוגרים, גם לילדים יש משימות חיים רבות, כל ילד על פי גילו והתפתחותו: ילדים בגיל צעיר עושים צעדים ראשונים, אחרים לומדים לשרוך שרוכים, לפתור סכסוכים עם חברים ועוד. הם מתקדמים ומתמודדים. על מנת שיוכלו לשאוב כוחות מניסיון העבר ולפתח אמונה בעצמם, עלינו לשקף ולהראות להם את הכוחות וההתפתחות שלהם ולהצביע על אותם מקומות שבהם הם באים לידי ביטוי. ילד רואה את דמותו על פי האופן שבו הוא משתקף בעיני הוריו - אם תראו לו שהוא יכול, זו תהיה גם החוויה שלו.

5. המשמעות 

כולנו רוצים להרגיש שהמקום הזה לא היה אותו דבר בלעדינו. שאנחנו משמעותיים לאנשים הסובבים אותנו. גם הילדים רוצים לדעת שיש להם מקום. השאלה היא אם יוכלו לקבל משמעות ומקום רק כשהם משתוללים או נהיים נודניקים, או שיקבלו מקום כאשר הם מועילים ותורמים? המשימה שלנו היא לחזק ולהעצים את התנהגויות חיוביות ולתת הרבה פחות מקום לאחרות. לצורך הדוגמה, באיזו עוצמה לדעתכם הייתם מגיבים כשהילד היה מפנה את הצלחת משולחן לעומת מצב בו היה מחליט לטפס על השיש? עכשיו תגידו לי אתם, על פי עוצמת התגובה, באיזו התנהגות יבחר שוב?

אז איך מפתחים את אותה תחושת השייכות?

1. מאפשרים לילדים לחוש מועילים ותורמים

אל תעשו עבורם את מה שהם יכולים לעשות בעצמם גם אם זה יותר מהיר, יותר נקי ויותר יעיל וכרוך בפחות עימותים. להיות חלק מקבוצה, להרגיש שייך, פירושו גם לקחת חלק מהעשייה. אחרת זה פשוט להיות אורח. התחילו לתת להם משימות באופן הדרגתי, לאחר שקיימתם שיחה משפחתית על הצורך והרצון שלכם לשתף אותם במטלות הבית. אפשרו להם להביע את דעתם, לבחור ולהציע דרכים שונות לביצוע המטלות.

2. הכירו בצרכים, ברצונות, בקשיים ובייחודיות שלהם 

על אף הקלישאה, כל ילד הוא עולם בפני עצמו והוא לא כמו שאר הילדים. הכרה ברצונות ובצרכים אינה אומרת שיש צורך בהכרח למלא אותם. תקשורת ושיח סביב הרצונות והצרכים יכול לאפשר דיאלוג שבסופו תוכלו להגיע להסכמה איך תוכלו למלא אותם בדרך שתהיה מקובלת על כל הצדדים.

3. אל תיבהלו

תנו להם להרגיש שכל תחושה או רגש הם לגיטימיים, גם אם הם לא קלים או נעימים. אין רגשות לא יפים. כולנו חשים לפעמים שאנחנו כועסים, מקנאים, עצובים ונעלבים. אל תנסו לייפות את המציאות. עזרו להם להרגיש שהתחושות הללו טבעיות ותנו להם מקום. אותנטיות זה כל הסיפור.

4. כאשר אתם איתם - תהיו איתם

כמה מעליב ופוגע זה לשתף ולדבר כאשר האדם אליו מדברים רואה טלוויזיה בעין אחת או קורא מיילים. גם כשנדמה לכם שהם לא שמים לב, אל תטעו. הם פשוט לא מתרגמים את התחושות למילים.

5. הם רואים את עצמם דרך העיניים שלכם

הראו להם עד כמה הם התקדמו (ביחס לעצמם) ושקפו להם את היכולות שלהם, גם אם לא הצליחו במבחן התוצאה. מה שמאוד שקוף וברור לכם, נסתר לרוב מעיניהם. הצביעו על יכולת התמדה, על נחישות, על אומץ וכוח רצון. ציינו את החשיבות שבהתנסות ובאימון ותנו מקום ולגיטימציה לכישלון כחלק מהדרך. זכרו שכולנו נכשלים בזמן כזה או אחר, והדגימו ושתפו אותם בשלכם.

6. אפשרו להם לחוש משמעותיים באופן חיובי

חזקו התנהגויות חיוביות ושקפו להם במה התנהגויות אלו תורמות ומועילות לכם. הקדישו תשומת לב גם לשינויים קטנים ושימו פחות דגש על התנהגויות שליליות. בדקו את עצמכם, האם ארשת הפנים שלכם מלווה במשיכת כתפיים וגלגול עיניים כשהם פונים אליכם או האם פניכם מוארות? זה עושה את כל ההבדל.