בקרוב תדעו כמה מרוויח העובד שלצדכם?
רגע לאחר פרסום נתוני מרכז אדוה בדבר פערי השכר במשק - הצעת חוק חדשה מבקשת לאסור על מעסיקים לדרוש מעובדים שלא לחשוף את תנאי השכר שלהם, בטענה כי הדבר מעודד אפליה. עדויות של עובדים בשטח מאשרות: "זו דרך להשליט סוג של טרור"
רגע לאחר פרסום דו"ח מרכז אדווה , לפיהם בישראל קיימים פערי שכר בולטים בין בין אשכנזים למזרחים ובין כלל הציבור היהודי למגזר הערבי בישראל - הצעת חוק חדשה מנסה להתמודד עם הבעיה. הצעת חוק, שצפויה לעלות בקרוב להצבעה בקריאה טרומית במליאה, אוסרת על מעסיקים לדרוש מעובדים לשמור בחשאיות את תנאי העסקתם - בטענה כי הדבר מאפשר ואף מעודד אפליה בשכר ובתנאים בין העובדים.
- הבוס בצרות? זה לא סיבה לפטר עובדת הרה
- ארגוני נשים: להפסיק את האי שוויון בעבודה
- כ-50% מהמנהלות יעדיפו גבר על אישה הרה
הצעת החוק הוגשה על ידי חברות הכנסת מיכל בירן (עבודה) וגילה גמליאל (הליכוד-ביתנו). בדברי ההסבר מפורט, כי מעסיקים רבים אוסרים על העובדים לחשוף את תנאי העסקתם בפני הקולגות, לעתים אף באמצעות סעיף ברור בחוזה ההעסקה האישי.
על פי ההצעה, דרישה זו מקשה על עובדים לזהות תופעות של אפליה ולהתקומם נגדן ואף מנוגדת לעקרון חופש הביטוי. "מטרת תיקון זה הינה לאפשר לעובדים לחשוף ולחלוק מידע אודות שכרם ותנאי עבודתם עם עובדים אחרים באותו מקום עבודה ולמנוע מהמעסיק להגביל אותם בכך", מצוין.
"זומנתי לשיחת נזיפה"
על הקשיים המתעוררים בשטח כתוצאה מאיסור לחשוף בפני הקולגות את תנאי עבודתם ושכרם, אפשר ללמוד מדבריה של ד' בת ה-27, מנהלת תיקי לקוחות בחברות היי-טק. "בחברה הקודמת בה עבדתי, המנהל שלנו אמר לנו בפירוש שאסור היה לנו לדבר על השכר שלנו, זה היה טאבו", היא מספרת.
חרף האיסור המפורש, ד' מודה כי העובדים כן היו מודעים לפערים בתנאים מול חבריהם במקום העבודה. "ידענו פחות או יותר כמה אחרים מרוויחים, אבל לא היה לגיטימי לדבר על זה. כך למשל אם הייתי רוצה העלאה – לא הייתי יכולה להגיד שמקבילי בתפקיד מרוויח יותר ממני, זו לא הייתה סיבה טובה וזה היה מוציא את שנינו בצורה רעה".
גם בחברה בה היא עובדת כיום, ד' מציינת כי לא מקובל לחשוף את תנאי השכר. "במובן מסוים זה יוצר אפליה בין העובדים", היא אומרת. "כך למשל, אם בהתחלה חשבתי שאני מרוויחה המון, אחרי כמה זמן הבנתי שייתכן כי אני מרוויחה מחצית מהשכר שעוד אחר מרוויח, אך האמת היא שפשוט אין לי מושג".
גם טליה, עובדת סוציאלית, חוותה על בשרה את השלכות האיסור לשוחח על תנאי עבודתה, כשיזמה את המאבק לשיפור תנאי העובדות הסוציאליות. בתקופה זו היא הועסקה כעובדת קבלן במסגרת תוכנית לשילוב נפגעי נפש בקהילה דרך החברה למתנסים, במסגרת מכרז של משרד הבריאות.
"בחוזה היה כתוב באופן מפורש שתנאי ההעסקה והשכר בפרט, הם בבחינת סוד ואסור לדבר עליהם", היא מספרת. "כשניסיתי לגייס עובדות לאיגוד העובדות הסוציאליות, שוחחנו על כך שכל חוזה הינו שונה ולכל ועבדת יש כל מיני תוספות מוזרות שלא נכנסות לפנסיה. בתגובה זומנתי לשיחת נזיפה".
דוגמה נוספת היא סיפורו של א' בן ה-30, שעבר בעבר כמדריך בכפר נוער. לדבריו, בנוסף להנחיה מפורשת בחוזה - המנהל היה מדגיש שוב ושוב במהלך ישיבות הצוות שתנאי השכר ובכלל זה התלושים הם אישיים ואסר עליהם לשתף זה את זה במידע.
"המנהל היה חולה שליטה רציני ואחת הדרכים שלו לשלוט בעובדים היתה לעשות מניפולציות בתנאים ובשכר", הוא מספר. "כך למשל, בשנה האחרונה שלי שם הסכמתי לבקשה להמשיך לעבוד בהתנדבות בחודשי הקיץ בקייטנה שבמקום, אולם בדיעבד התברר שלחבר שלי כן שילמו משכורת.
"בפועל, מי שהיו לו שרירים וניהל מו"מ קשוח – קיבל שעות נוספות תוספות לשכר, בניגוד למי שהיה נחמד או לא אהוב מספיק. היום אני מבין שזו דרך להשליט סוג של טרור ולא חושש לדבר, אני יודע שיש לנו כוח וזכויות".
הנושא אינו מוסדר בחוק
עו"ד ערן גולן יו"ר פורום דיני עבודה בלשכת עורכי הדין, טוען כי מתן הוראה בחוזה העבודה האישי הקובעת כי על העובדים לשמור בסודיות את תוכן ההסכם הינה נפוצה, שלא זוכה כיום להתייחסות בחוק. "בתי המשפט עוד לא נדרשו לשאלה של פיטורי עובד בעקבות חשיפת תנאיו בפני עובד אחר, והמעסיקים מנצלים את העמימות החוקית סביב הנושא", הוא אומר.
עו"ד חמי לפידור, מומחה לדיני עבודה ממשרד לפידור ושות', מאשר כי נכון להיום אין התייחסות בחוק לנושא, אך מציין כי "הפסיקה מייחסת ערך רב לזכות עובד ששכרו ותנאיו ישמרו בסודיות ולא יובאו לידיעתו של האחר והיא רואה בכך כחלק מזכות העובד לפרטיות".
לעמדתו, מדובר בדרישה לגיטימית מצד המעסיק, שאין סנקציה ממשית בצידה ושלא חייבת להוות מצע לאפליה. "מידע על גובה השכר ותנאי ההעסקה זולג מידי יום ועובר בין העובדים השונים הן במקום העבודה והן בין מקומות עבודה וזו לא הסיבה בגללה ישנם פערי שכר בין העובדים באותו מקום", הוא טוען. "בנוסף, גם אם עובד הפר את התחייבותו לשמור על האמור בהסכם האישי שלו בסודיות, הסיכוי כי בית הדין לעבודה יקבע כי מדובר בעילה המצדיקה פיטורים נמוך".
מנגד, לח"כ בירן אין כל ספק כי המצב הנוכחי פוגע בזכויות העובדים ומהווה מצע על רקע מין, מוצא, גיל ומאפיינים נוספים האסורים על פי חוק. "חייבים לשים סוף לנוהג הפסול הזה שמעקר מתוכן כמה מהזכויות הבסיסיות של עובדים", היא אומרת.
"על אף שהחוק מחייב שכר שווה עבור עבודה שווה לנשים וגברים, אישה המופלה לרעה לא תוכל להבחין בכך אם לא תשוחח עם עמיתיה הגברים על גובה שכרם, דבר שגם נכון עבור מיעוטים ומגזרים מוחלשים נוספים. בנוסף, יש בכך פגיעה חמורה בחופש ההתארגנות, שכן כיצד יוכלו עובדים להתארגן על מנת לשפר את שכרם, אם אסור להם מלכתחילה לשוחח זה עם זה?".
נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה, ציונה קניג-יאיר מסכימה עם הדברים. "חוק שכר שווה קיים כבר המון שנים, אבל במבחן התוצאה לא הצלחנו לשנות כמעט כלום", היא מציינת. "הצעת החוק מהווה פתח שאולי יכול לסייע למנוע את פערי השכר בין גברים לנשים, שקיימים כבר חמישה עשורים ושלא מצליחים לצמצם אותם בכל דרך אחרת.
"ההצעה גם יכולה לשמש גם במקרה של פערי שכר בין ערבים ליהודים - שאנחנו יודעים על קיומם אך לא מצליחים לאבחן היכן הם", היא מוסיפה. "המעסיקים יטענו שמדובר בסוד מסחרי ויכול להיות שיש מקרים שזה לא ראוי לחשוף - אבל הם צריכים להיות החריגים. הכלל צריך להיות שאפשר יהיה לדון על זה ולא להיפך".
לפנייה לכתב/ת 
