מתגרשים, גוזלים מכם את הפנסיה

כשליש מאזרחי ישראל הבוגרים מתגרשים. כמו כן, רבים חיים כיום כידועים בציבור ונפרדים, מה שמגדיל באופן משמעותי את אוכלוסיית הנפרדים והמתגרשים.

בינואר 1992 קבע בית המשפט העליון בהלכת לידאי כי "תשלומים סוציאליים שמשלם מעביד עבור עובדו מהווים חלק מהרכוש המשותף". המדינה נתנה והמדינה לוקחת. מאז עוגנו הדברים אף בחוק יחסי ממון בין בני זוג. בעת גירושים אמורים בני הזוג לחלק שווה בשווה את הזכויות הסוציאליות שצברו במהלך נישואיהם, לרבות קופות הגמל וקרנות הפנסיה, שחסכו בעמל של שנים כדי שיוכלו להתקיים בכבוד לעת זקנה ולא להיות סמוכים אל שולחן המדינה הדל, או אל שולחן קרוביהם.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

זה לא שוויון לנשים בצה"ל / ישראלה אורון

שירה (שם בדוי) ביקשה להתגרש מבעלה דני (שם בדוי). הוא משתכר סך של 35 אלף שקלים לחודש ושירה מתקיימת מפנסיה מוקדמת בסך 8,000 שקלים לחודש. הם נשואים שנים רבות ובעת גירושים, תהיה חייבת שירה להעביר לדני את החלק היחסי מהפנסיה המוקדמת שלה. ברור שלא תתקיים כאן אותה חלוקה צודקת, שעומדת בבסיס הרעיוני של החוק. מצב אבסורדי זה הוא פרי פסיקה וחקיקה בלתי סבירים, שרואים מול עיניהם סוג מאוד ספציפי של מתגרשים, קרי: עקרת בית שלא צברה לעצמה כספים לעת זקנה ובעל אמיד.

בישראל של שנת 2014 הדברים נראים קצת אחרת. יותר נשים משתכרות סכומים נכבדים ומפתחות קריירה מגוונת והן בעלות הכנסה ראויה ומסוגלות להיחלץ מנישואין כושלים ללא פגע. על מנת לטפל באותם מקרים שבהם צד אחד יוצא מהנישואין חלש כלכלית והשני יוצא מהם ברכוש גדול, אין צורך לחלק באופן גורף את הפנסיה של כלל המתגרשים. ניתן להשתמש בפסק דין פלונית הנפלא של כבוד השופט ברק, העוסק במזונות אזרחיים ובאמצעותו לקבוע, כי במקרים שבהם אחד מהמתגרשים יוצא מוחלש מאוד מנישואין ארוכי שנים, הצד האמיד יעביר דמי מזונות אזרחיים חודשיים לצד החלש ויבוא לציון הגואל.

החקיקה לפיה כל אוכלוסיית המתגרשים מחויבת על-פי חוק להעביר חלקים מהזכויות הפנסיוניות לבן או לבת הזוג לשעבר, גוזרת עליהם גזירה קשה, שאינה צופה פני העתיד ועלולה לחשוף את אוכלוסיית המבוגרים לעוני לעת זקנה. חקיקה זו מביאה את אזרחי ישראל בדיוק למצב הפוך בדיוק מזה שאליו התכוון המחוקק, כאשר חוקק את חוק פנסיה חובה. הגיע הזמן לבטל את החקיקה הגורפת והפוגענית הזו ולעגן בחקיקה את האפשרות להעביר מזונות אזרחיים מידי הצד החזק כלכלית אל הצד החלש.

האוכלוסייה שעליה חלה העברת כספי הפנסיה לפי החוק ב-2008 טרם הגיעה לגיל זקנה ברובה. אנשים נוטים להתעלם ממה שנראה רחוק ולא רלבנטי עבורם בהווה, אבל המחוקק ואזרחי ישראל חייבים להבין שלא ירחק היום והמבוגרים של היום יהיו הקשישים החולים, שזקוקים לכל שקל לקיומם והמשפחות לא תמיד תומכות.

לא יעלה על הדעת לדון אדם שעמו חיית וגידלת ילדים לחיי עוני לעת גירושים. יחד עם זאת, יש לקבוע בחקיקה, כי במקום להעביר תמיד את החלק היחסי של הפנסיה לבן ולבת הזוג לשעבר, יועברו כספי מזונות אזרחיים רק למי שזקוק להם. אין כל תכלית או צורך לפגוע בכל אוכלוסיית המבוגרים שהתגרשה על מנת להשיג מטרה צודקת לאיזון ולשוויון בין המתגרשים.

הזקנה היא חלק מן החיים וכבר נאמר כי " לא לכבד את הזִקנה פירושו להחריב את הבית שבו אנו צריכים לבלות את הלילה" (אלפונס קאר). את הפנסיה שאדם צבר חובה להשאיר בידיו כדי שיוכל לחיות בכבוד בשלהי חייו.

עו"ד יעל גיל, עוסקת בדיני משפחה, גירושין, רכוש, מזונות ומשמורת.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il