המחנות בצפון קוריאה: כלבים הורגים ילדים
עדותו המטלטלת של אהן מיונג-צ'ול, שומר לשעבר במחנות הכליאה האכזריים של צפון קוריאה, קשה לקריאה. אבל 69 שנה אחרי הנאצים, חובה להכיר אותה
אהן מיונג-צ'ול היה עד להרבה זוועות כשומר במחנה עבודה בצפון קוריאה, אבל רק מעט מהן רודפות אותו כמו התמונה של כלבי שמירה תוקפים ילדים בגיל בית ספר וקורעים אותם לגזרים.
עוד חדשות מהעולם :
- חיזבאללה ניסה להקים מחנה בדרום אמריקה
אהן, שעבד כשומר במחנה במשך שמונה שנים עד שנמלט מהמדינה ב-1994, נזכר ביום שבו ראה שלושה כלבים משתחררים מידי מאמנם ותוקפים ילדים שעשו את דרכם חזרה מבית ספר שנמצא בתוך המחנה. "היו שלושה כלבים והם הרגו חמישה ילדים", סיפר השומר לשעבר, בן 45 כיום, לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP.
"הם הרגו שלושה מהילדים מיד. שני הילדים האחרים בקושי נשמו והשומרים קברו אותם חיים", סיפר בשולי ועידה בז'נבה העוסקת בזכויות אדם. ביום שלמחרת, במקום להרדים את הכלבים הרצחניים, השומרים פינקו אותם והאכילו אותם במזון מיוחד "כמעין תגמול", סיפר בגועל. "אנשים במחנות לא מקבלים יחס של בני אדם", אמר אהן, "הם כמו זבובים שאפשר למחוץ".
השומר לשעבר הוא אחד מעריקים רבים שסיפקו עדויות מזוויעות לוועדת חקירה שמינה האו"ם ושבשבוע שעבר פרסמה דו"ח חמור בן 400 עמודים על הפרת זכויות האדם בצפון קוריאה. אחרי שנמלט מהמדינה לפני כ-20 שנה עבד אהן במשך שנים בבנק בדרום קוריאה, אולם בהדרגה הפך יותר ויותר מעורב בפעילות נגד מערכת מחנות הכליאה בצפון קוריאה המסוגרת.
תביא גופה, תקבל מלגה
לפני שלוש שנים הוא התפטר מעבודתו בבנק כדי להקדיש את כל זמנו לארגון הלא-ממשלתי שלו, Free NK Gulag. "משימת חיי היא לעורר מודעות למה שקורה במחנות", אמר. לפי הערכות, בין 80 אלף ל-120 אלף אסירים פוליטיים כלואים במחנות בצפון קוריאה, מדינה שבה חיים 24 מיליון בני אדם.
אהן, כיום נשוי ואב לשתי בנות, מכיר טוב מדי את המנטליות האכזרית של שומרי המחנה. כבנו של בכיר רם דרג הוא הובל למסלול היוקרתי של הפיכה לשומר במחנות ב-1987, ולדבריו עבר אז שטיפת מוח שבמסגרתה למד לראות באסירים את התגלמות הרוע.
בתפקידו הראשון במחנה מספר 14 שמצפון לפיונגיאנג הוא עוּדד להשתמש במיומנויות הטקוואנדו שלו נגד אסירים. הוא נזכר כיצד המפקדים
הפצירו בשומרים לירות באסירים שמנסים לברוח. "הייתה לנו רשות להרוג אותם, ואם הבאנו את גופתם - היינו זוכים לתגמול והולכים ללמוד במכללה", העיד. לדבריו, חלק מהשומרים היו שולחים אסירים אל מחוץ למחנה, הורגים אותם ואז טוענים בפני מפקדיהם כי הם ניסו לברוח, כדי לזכות בחינוך במוסד להשכלה גבוהה.
אהן סיפר כי הוא היכה אסירים רבים אולם ככל הידוע לו מעולם לא הרג מישהו מהם. אף שהיה עד לאינספור הוצאות להורג, מקרי הרעבה של ילדים והשפעות של עינויים קשים, רק כשקודם להיות נהג המסיע חיילים בין מחנות הוא החל להטיל ספק במערכת.
במהלך נסיעותיו הוא ניהל לעתים שיחות עם אסירים ונדהם לגלות כי ליותר מ-90% מהם לדבריו לא היה מושג מדוע הם נמצאים בכלל במחנות. דורות שלמים של אותה המשפחה הוכנסו לעתים למחנות הכליאה בשל החוק ההופך אנשים לאשמים מתוקף היותם קשורים לאנשים שהמשטר חפץ ברעתם. אהן עצמו נכווה מאותו החוק: ב-1994 כשחזר הביתה גילה שאביו התאבד, ובשכרותו השמיע הערות שליליות על הנהגת המדינה. לאחר מכן נלקחו כנראה אמו, אחותו ואחיו של אהן למחנות, אף שהוא אינו בטוח מה עלה בגורלם.
בגלל בוגדנות הסב: 10 שנים במחנה
אף שאהן חזר לעבודה הוא חשש כי גם הוא יילקח על-ידי אנשי המשטר. אז הוא נסע במשאיתו לחופי נהר דו מאן ושחה לסין. הוא נאלץ להיפטר מהנשק הכבד שנשא עמו כדי לא לטבוע.
כשהחל לעבוד בארגון NGO בדרום קוריאה הוא חש אי נוחות מהאפשרות לפגוש אסירים לשעבר שהצליחו לערוק למערב, כמו למשל האסיר
לשעבר צ'ול הוואן קנג. קנג נשלח למחנה 15, מחנה שבו שירת בעבר אהן, עם כל משפחתו כשהיה בן תשע. הוא העביר שם עשר שנים כ"הבעת חרטה" על חוסר הנאמנות לכאורה של סבו. אהן זכר אותו מהזמן שבו שירת כשומר במחנה שם.
אבל קנג, כמו רוב הניצולים, הסביר כי הוא מבין שאהן לא בחר את עבודתו וקיבל את בקשתו למחילה. "הוא פגש אותי וכיבד אותי בלחיצת יד עדינה", סיפר אהן. הוא אומר כי דו"ח האו"ם מהשבוע שעבר היה חיוני לצורך הגברת המודעות למציאות במחנות, ומשווה את המתרחש שם למה שקרה בגולאגים בימי הסובייטים.
"ההבדל הוא שבצפון קוריאה אנחנו עדיין מדברים בזמן הווה", אמר. "הזוועות האלה ממשיכות לקרות גם עכשיו".
לפנייה לכתב/ת 
