"את מכירה את זה שכשאת גדלה וכל הזמן חושבת מה עושים הלאה, מה הדבר הבא?"

"כן", אני עונה.

"אני עכשיו במצב שבו, אם כלום לא משתנה אני שמח. אם הייתי יכול רק לשמר את הקיים, הייתי המאושר באדם!". כך אומר לי ד"ר אורי אלון ממרומי 33 שנותיו בשלהי השעה השניה והאחרונה של שיחתנו המרתקת. "להרבה אנשים קשה להבין על מה אני מדבר. לפעמים זה לא קורה ב-lifetime, אני בר מזל שאני במקום הזה, שאני מזהה את זה ושטוב לי".

נפגשנו בסוהו האוס, מועדון חברים טרנדי לאנשים מוכשרים ומצליחים, ביום קפוא במיוחד. שום דבר בבחור הצעיר במעיל העור וכובע הבייסבול, שבחר לשבת בלאונג' במקום עליו נפל הכי הרבה שמש, לא מעיד על האמביציות הנמרצות, המיקוד, הרצינות והבגרות שהובילו אותו למקום הבטוח ומלא הסיפוק בו הוא נמצא היום.

ד"ר אורי אלון הוא הרבה דברים. הוא דוקטור למדעי המחשב עם התמחות בתחום שנקרא "כריית מידע". הוא ישראלי לשעבר שמאז שעזב הספיק לחיות בשתי יבשות ובמספר ערים שונות. הוא סטארט-אפיסט ויזם בנשמה, כל כך יזם שבגיל 25 הוא מכר את הסטארט-אפ הראשון שלו (Orion) לגוגל ובגיל 28 הוא מכר את הסטארט-אפ השני שלו (Julpan) לטוויטר. הוא אוהד מושבע של בוסטון סלטיקס ושל הפועל ירושלים בכדורסל. הוא היו"ר של סטארט-אפ בן פחות משנה ששוויו כבר מוערך בעשרות מיליוני דולרים. ולפני זמן לא רב, הוא הגשים חלום ורכש את אחת משתי קבוצות הכדורסל אותן הוא אוהד: הפועל ירושלים. אם אתם מרגישים צורך לשפשף את העיניים בחוסר אמון – אתם צודקים. קשה להאמין אבל זה נכון. וכן, הוא באמת רק בן 33.

מחשבים לא היו שם

"אני לא יכול לדמיין ילדות יותר טובה מזו שההורים שלי נתנו לי", הוא אומר על תחילת דרכו בחיים בישוב מבשרת ציון. "היה לי חופש מוחלט, חינוך של 'אנחנו סומכים על השיקול דעת שלך'. הייתי הצעיר מבין שלושה אחים. ילד carefree לחלוטין. רוב האנשים שפגשתי בתקופות מאוחרות יותר בחיים, אנשים מהתחום של המחשבים, היו כאלו שתיכנתו מגיל 6. בראש שלי מחשבים היו ליורמים", הוא מחייך. "עניינו אותי מקצועות כמו מתמטיקה, כימיה ופיסיקה, אבל מרכז חיי היה הכדורסל ולצאת עם החבר'ה. היינו יוצאים למועדונים כמו 'פיתגורס', נוסעים לים בתל-אביב".

היית יזם מגיל צעיר?

"רחוק מזה! העבודה הראשונה שלי הייתה השירות הצבאי. הפעם הראשונה שממש התיישבתי והתעמקתי במחשבים הייתה בגיל 21 כשהתחלתי ללמוד. הקלדתי ככה", הוא מדגים לי הקלדה מהוססת על מקלדת דמיונית של אחד שלא יודע איפה נמצא המקש הנכון. "לא דמיינתי שמספר לא רב של שנים אחרי זה אני אמכור סטארט-אפ לגוגל".

בצבא הוא שירת ביחידה קרבית בה הוא הכיר "את החבר'ה הכי טובים שהכרתי בחיי". ולמרות שהוא רצה לצאת לקצונה, הוא רצה עוד יותר להתחיל ללמוד. "היה לי ברור שהאינטרנט הולך להיות דבר מאוד גדול ולא רציתי לפספס את זה", הוא מסביר. "אמרתי לעצמי שאני גם ככה בשנתיים איחור על אנשים אחרים בעולם ורציתי כבר להתחיל ללמוד, וזה מה שעשיתי. בתום השירות נסעתי ללמוד מדעי המחשב באוסטרליה".

בתור מישהו שלא גדל בתוך מסך של מחשב, איך החלטת שזה מה שאתה רוצה ללמוד? ולמה דווקא באוסטרליה?

"נכון, לא הייתי פריק מחשבים, אבל היה לי ברור לאן העולם צועד, שהכל יהיה אונליין, שאנחנו נהיה מחוברים לפלאפונים. לא ידעתי מה זה אלגוריתם ומה הכח של פונקציה שכזו, אבל ידעתי שאני רוצה להבין בטכנולוגיה יותר מכל אדם אחר. באוסטרליה היה משהו מאוד קסום. התלהבתי מתרבות הספורט, מהגלישה, מזה שלאנשים שם כסף לא מהווה את מרכז העולם, שהם רגועים. אחרי הצבא ועזה אתה רוצה משהו רגוע, משהו אחר, מה גם שהאוניברסיטה בה למדתי במלבורן (אוניברסיטת מונאש) נחשבת לאחת המובילות בתחום הטכנולוגיה".

אז איך היה להיות סטודנט?

"התקופה של הלימודים הייתה מדהימה. היינו קמים מלא חבר'ה בחמש שש בבוקר, הולכים לגלוש, חוטפים איזה משהו לאכול בדרך חזרה ומתחילים יום של לימודים. היה לנו את הלוקל-באר שלנו, לכל מקום הולכים עם כפכפים ושורטס ממש כמו בארץ רק מינוס טרור. אני לא יכול לחשוב על מקום אחר בו הייתי מעדיף ללמוד. אנשים פה אומרים לי שהם נהנו ללמוד בג'ורג'טאון ובסטנפורד, ואני חושב לעצמי, 'אתם לא מבינים מה זה חיים של סטודנט'. היה לי כל כך טוב שהחלטתי להמשיך לתואר שני".

איך נולד הסטארט-אפ הראשון?

"בסוף התואר השני הייתי צריך להחליט אם להמשיך לדוקטורט או לא. בשלב הזה כבר מאוד התחברתי לעניין האלגוריתמים ולתחום כריית המידע. במקביל גוגל נהיו מאוד מאוד פופלארים, מה שגרם לי לתהות מדוע לא משתמשים בכריית מידע באינטרנט? החלטתי להמשיך לדוקטורט בסידני ולהתמקד בתחום שנקראDiscovery Using Search Engine שזה בגדול התבסס על דאטא מיינינג או כריית מידע”.

במרץ 2005 הוא התחיל את עבודת הדוקטורט. ביוני 2005 כבר היה לו את האלגוריתם לו הוא קראOrion .

ישר הבנת את הפוטנציאל של האלגוריתם?

"ממש לא. הראיתי אותו למנחה שלי, ד"ר אריק מרטין. הוא שלח אותי לדיקן של מדעי המחשב וביחד הם שלחו אותי למחלקה העסקית של האוניברסיטה, שם אמרו לי שחייבים לרשום עליו פטנט".

אורי, תכיר את רוב

אחד האירועים המכוננים בחייו של אורי אלון התרחש ערב אחד, זמן לא רב לאחר מכן. "הדיקן הציג אותי בפני מישהו מגוגל שהגיע לאירוע. זה היה רוב פייק, שהוא אחת הדמויות הבכירות בגוגל ובתעשייה בכלל. אני עומד לי שם והדיקן אומר, 'אורי, תכיר את רוב. רוב, תכיר את אורי. רוב פייק עובד בגוגל. אורי הוא זה שיפיל את גוגל יום אחד'. הייתי בהלם מההקדמה הזו. הדיקן קצת עף על עצמו, אני חושב". הוא מוסיף בחיוך.

"סיפרנו לו על האלגוריתם והוא ביקש לראות במה מדובר, אז הבאתי אותו לחדר שלי, שהיה מלא בסרברים, ממש מיני מעבדה של סטודנט. הוא התיישב שם ביניהם והתחיל לנסות כל מיני חיפושים. הוא חיפש את עצמו, את מקום העבודה הקודם שלו, את אשתו. אחרי חצי הוא הרים מבט אלי ושאל אותי, 'איך אתה עושה את זה?'"

"איך באמת?" גם אני שואלת.

"הרעיון הוא פשוט", אורי עונה. "למשל אם היית כותבת 'הפועל ירושלים', היית מקבלת גם מידע על הארינה החדשה שנמצאת בבנייה, ובטח גם את השם שלי. בגדול, האלגוריתם יצר דף עם כל ההקשרים האלו בצורה נקייה, ללא תוצאות שלא קשורות לחיפוש. אחרי שרוב סיים את החיפוש הוא אמר לי שהוא רוצה לדבר עם Mountain View, שזה המטה של גוגל בקליפורניה ושהוא יהיה איתנו בקשר. יום אחרי זה קיבלנו מהם אי-מייל, שהם רוצים להטיס אותנו מחלקה ראשונה לקליפורניה. באותו שבוע קיבלנו גם טלפונים ממיקרוספט ומיאהו. הם אמרו לי: 'אנחנו יודעים שנציג של גוגל היה אצלכם ושאתם טסים לקליפורניה. אולי תעצרו אצלנו לפגישה?' כנראה שריגול זה לא רק בין אירגוני ביון ועיתונים...".

משם הכל התגלגל די מהר. אלון, "ילד בן 25 שהתחיל דוקטורט במדעי המחשב ופתאום מטיסים אותו במחלקה ראשונה", כפי שהוא מנסח זאת בעצמו, נחת בקליפורניה ונאסף בלימוזינה שחורה לפגישות עם יאהו, מיקרוספוט וגוגל.

"יאהו ומיקרוספוט היו פחות או יותר מה שדמיינתי שהן יהיו. גוגל הייתה מעל ומעבר לכל דימיון: חבר'ה משחקים כדורעף, אוכל חינם, כולם יפים יפות כאלו בשנות העשרים-שלושים לחייהם, אווירה קולג'ית כזו. זה היה ב-2005. גוגל הייתה בפריצה הגדולה שלה ואני צועד לפגישה ותוהה מה הסבירות שהם באמת צריכים את מה שאני פיתחתי, הרי יש להם איזה אלף מהנדסים. הבן אדם הראשון שראיין אותי היה פיטר נורוויג, האיש שכתב את הספר הכי חשוב על אינטליגנציה מלאכותית. את מבינה?" הוא מוודא שאני לא מפספסת את חשיבות העניין. "שנה לפני זה, למדתי את הספר שלו באוניברסיטה ועכשיו הוא יושב מולי ומנסה להבין איך אני עושה את החיפוש שלי. באותו רגע אמרתי, לעצמי, 'גם אם הכל מסתיים פה, עצם העובדה שהגעתי לזה, עשיתי את שלי'".

שלוש החברות כתבו לאלון תוך שבוע מהיום בו חזר לאוסטרליה. כל השלוש היו מעונייניות לקנות את האלגוריתם. כל השלוש.

"אחרי שנתנו להם הצעת מחיר, התחיל תהליך של בידינג", הוא משחזר. "בסוף היינו צריכים להחליט אם מוכרים ליאהו או לגוגל. אני העדפתי ללכת עם גוגל, כי רציתי לעבוד איתם. לא היה חשוב לי של מי ההצעה הגבוהה יותר מבחינה כספית. האמנתי בעתיד של גוגל יותר. כפי שאת רואה, הערכתי נכונה", הוא מציין בסיפוק.

משהצטרף לגוגל, אורי עבד על Google Universal Search ופיתח את האלגוריתם שהוא המציא תחת השם 'אוריון'. במקביל, הוא השלים את הדוקטורט שלו. "הייתי ראש צוות של פרויקט. היו לי אנשים בקליפורניה, בניו-יורק ובארץ. זו הייתה תקופה בה למדתי המון, בעיקר איך לחשוב בגדול". הוא אומר. אבל כמו כל יזם בנשמה יש גבול לכמה שאפשר להיות במקום אחד וב-2010, לאחר כשלוש שנים בגוגל, אלון החליט שהגיע הזמן להמשיך הלאה: "עזבתי את גוגל כי זהיתי צורך בתחום שגוגל לא היו טובים בו: חיפוש לפי אלמנטים שאופייניים למדיה חברתית כמו לינקים, טוויטים, לייקים".

"תסביר", אני מבקשת.

"למשל, אם אני רוצה לראות תוצאות משחק של סלטיקס נגד הניקס בזמן אמת, היה לי יותר קל למצוא את זה בטוויטר".

מיקרוסופט היו הראשונים להשקיע ב-ג'ולפן, למה פנית דווקא אליהם?

"היופי שלהם הוא אחר משל גוגל. זה יותר קורפורט, אבל זו חברה שעברה משברים ויצאה מהם כל פעם חזקה. אני מאוד מעריך אותם. שמרתי שם על קשרים וכשהם שמעו שאני עוזב ושיש לי רעיון שאני רוצה לפתח הם אמרו שהם מעוניינים להיות מעורבים. גייסתי מהם את הסכום הראשוני וזמן קצר לאחר מזכן השקנו את ג'ולפן בניו-יורק".

לא היה לך קשה עם כל המעברים האלו?

"לא", הוא אומר, "זה הרגיש לי נכון להשיק את ג'ולפן בניו-יורק כמו שהרגיש לי נכון ללמוד תואר ראשון ושני במלבורן, לעשות דוקטורט בסידני ולפתח את אוריון מקליפורניה. הגעתי למנהטן, לאיסט וילאג' בגיל 29, ואמרתי לעצמיI’m home . מפה אני לא עוזב לשום מקום".

ב-2011 ג'ולפן נמכר לטוויטר, במכירה שהוגדרה כעסקה הגדולה ביותר בתולדות טוויטר.

"זו הייתה הרכישה הכי גדולה שלהם בזמנו", אלון מאשר. "אבל תכל'ס רציתי למכור להם כי האמנתי בפוטנציאל שלהם. אז הם הוערכו ב-6 מיליארד דולר, היום מעריכים אותם ב-30 מיליארד. כשאתה מוכר, חלק מהמכירה זה באופציות, כך שזה גם טבעי למכור לחברה שאתה הכי מאמין בה. אחרי המכירה והתקופה לה התחייבתי בטוויטר הרגשתי שאני רוצה לפרוש".

לפרוש? עוד לא התחילו לך החיים.

"רציתי לטייל", הוא אומר בשיא הרצינות. "לפתוח באר, להיות אנג'ל. הלכתי לטייל בדרום אמריקה ובשלב מסוים מצאתי את עצמי יושב במורו דה סאו פאולו, אי קסום אליו הגעתי לשלושה ימים ושנשארתי בו שלושה שבועות, בחוף יפהפה אחרי איזה מסיבת רייב מטורפת, תוהה ביני לבין עצמי: מה קורה עכשיו? אני בן 29, מכרתי שתי חברות, עשיתי דוקטורט, יש לי כל מה שאני צריך ואני עדיין צעיר מספיק כדי ליהנות מהכל. שם, בחוף, הבנתי שהמהות של החיים בשבילי זה לא רק לשבת עם בחורה ארגנטינאית על החוף בברזיל, למרות שזה מדהים וכיפי. חוף מהמם, מסיבה טובה ובחורה יפהפיה הם גורמים מספיקים לאושר רגעי. בשביל לבנות את האושר המתמשך, הבנתי שאני רוצה ליצור דברים שבתקווה יוכלו להביא תועלת לאנשים, שזה הטופ מבחינתי.

"כשחזרתי מברזיל התחלתי אתUrban Compass ביחד עם חבר טוב ששמו רוברט ריפקין. הוא אמר לי: 'לא משנה מה אתה עושה, על הדבר הבא אנחנו עובדים ביחד'. וכך היה.

אוהב את הקבוצה, האוהדים אוהבים אותו. אורי אלון

גאווה ירושלמית

אורבן קומפס, שמספקת שירותים מגוונים למחפשי דירות, נוסדה ב-2013. היא גייסה 8 מיליון דולר בסבב הגיוס ההתחלתי שלה. זה היה הגיוס הגדול ביותר באותה השנה. לאירוע ההשקה של החברה, שהתקיים במאי 2013, הגיע מייקל בלומברג, אשר לשם שינוי החליט לחייך ולדבר בשבחי היוזמה. "אני ממליץ לכל תושבי ניו-יורק לנסות את אורבן קומפס", הוא אמר. בתוך עשרה חודשים טיפס שוויה של אורבן קומפס לסביבות ה-150 מיליון דולר.

לאנשים קונבנציונאלים, להיות היו"ר של אורבן קומפס, אנג'ל – שזהו הביטוי המקצועי לאדם שמשקיע בחברות סטארט אפ בשלבים הראשונים שלה, וגם שותף בבאר, היה יוכל להספיק, לפחות לתקופה מסוימת. לאלון, לא ממש. "במרץ האחרון נסעתי עם חברים טובים, יובל גרבש ויונתן שריקי, שגרים פה בניו-יורק לחופשה בפונטה קאנה", הוא מספר. "כשהתחילה החופשה קיבלתי אמייל שהפועל ירושלים, שזו הקבוצה האהובה עלי מאז שהייתי ילד, מוצעת למכירה. הרגשתי שאולי זו יכולה להיות הזדמנות טובה לתרום משהו בחזרה לישראל, ויונתן ויובל, שידעו כמה שאני אוהב את הקבוצה עודדו אותי ללכת על זה, מכל מיני סיבות. אחת מהן היא שאני עושה את זה מאהבה נטו ורוצה להחזיר לעיר ולקהילה. לאחר שדיברתי עם עוד ועוד חברים ובני משפחה, הבנתי שבאמת צריך ללכת על זה והחלטתי לנסות לקנות אותה.

מפונטה קאנה ישר טסתי לארץ לנהל משא ומתן שהשסתיים בהקמת קבוצת רכישה המורכבת מאנשים מדהימים", שכוללים את שחקן ניו-יורק ניקס אמארה סטודמאייר ואיש הפרסום אייל חומסקי. "יש לנו ויז'ן מאוד ברור: תוך שלוש שנים אנחנו רוצים להיות קבוצה חזקה שמשחקת בטופ של אירופה, היורוליג. אנחנו רוצים לבנות קבוצה שתהיה שם דבר בכדורסל הישראלי והארופאי. בנוסף, חשוב לי לקדם צעירים ישראלים. אמרתי בבירור שאני מעדיף לשלם לישראלי מלזר. אני רוצה את הישראלים הכי טובים בהפועל ירושלים. גם אם זה יעלה יותר, חשוב לי שיהיה לנו צביון ישראלי, חדר הלבשה שמדברים בו עברית".

מכל הסטארט אפים שאלון פתח, מפתח, מכר ובטח עוד ימכור, משהו בשפת הגוף שלו משתנה לגמרי כשהוא מתחיל לדבר על הפועל ירושלים והוא יודע את זה.

אתה חושב שזה רעיון טוב להיות יו"ר של חברה כמו אורבן קומפאס מצד אחד ובעלים של קבוצת כדורסל ישראלית מצד שני?

"כן! אני נהנה מזה ברמות הכי גבוהות, מהקשר עם האוהדים, מהעובדה שיש לי יותר סיבות להיות בארץ. לפני כמה שבועות הייתי בטיסה והייתה לי איזו שעה ריקה בלאונג', אז כתבתי לאוהדים שאני אהיה פנוי לענות על שאלות. תוך עשר דקות קיבלתי קרוב ל-200 שאלות מאוהדים. זה היה מדהים! האונליין צ'אט הזה, זה השילוב של טכנולוגיה, שאני מאוד אוהב ומעריך, והאהבה שלי לכדורסל. אני מרגיש שהאוהדים אוהבים את התהליך שעובר על הקבוצה והאהבה הזו שלהם היא עצומה. אנשים אומרים לי שהחזרתי להם את הגאווה בקבוצה ובעיר. זה מרגש".

לקחת פעם קורסים במנהל עסקים? במנהיגות? אני שואלת לקראת סיום את את אחד האנשים היותר כריזמטיים שיצא לי לפגוש לאחרונה.

"לא, מעולם לא. אני מאמין שעסקים זה Common Sense, או שיש לך את זה או שאין לך. מנהיגות, כריזמה, היכולת שלך להרים אנשים, לגרום לאנשים להגיד 'אני רוצה ללכת אחריו', זה משהו שאי אפשר ללמוד. אמרתי לעצמי שאם העסקים שלי יצליחו אז יש לי את זה ואם לא, אז אני אמשיך לכתוב קודים שזה גם סבבה, לא היה קורה שום דבר".