טוני קולט: "ילדים מעדיפים שההורים ישתקו"
השחקנית האוסטרלית טוני קולט גילמה ב"החוש השישי" אמא לילד במצוקה, ועתה ב"ארוכה הדרך למטה" היא רוצה למות לטובת בנה הנכה. ואיך היא כאמא בחיים? "אני מציבה לילדיי גבולות, אך חשוב לתת להם להיות עצמם", היא אומרת, ומספרת על הגרסה האמריקנית ל"בני ערובה" בכיכובה. ראיון
בשנים האחרונות הייתה עסוקה טוני קולט בהתמסרות לסדרות טלוויזיה אמריקאיות. היא הופיעה בתפקידים ראשים ב"טרה" של סטיבן שפילברג והחשפנית בדימוס דיאבלו קודי שעסקה באמנות, ואם והסובלת מפיצול אישיות. אבל עכשיו מתחשק לשחקנית האוסטרלית לחזור ולהתמקד בקולנוע. "אני חושבת שאקח פסק זמן מטלוויזיה למשך תקופה", הכריזה קולט בראיון בפסטיבל ברלין.
"זאת פשוט התחושה שלי. אני רוצה לעבוד עכשיו על דברים שאני באמת באמת מאמינה בהם, ויש לי תשוקה עזה אליהם. בסרטים אתה לפחות מקבל תסריט בהתחלה, ואתה מודע לסיפור עליו תעבוד, ואילו בטלוויזיה, אתה חותם על החוזה בגלל אפיזודה אחת, ואתה לא יודע מה יקרה משם".
כך קרה גם במקרה של הגרסה האמריקנית ל"בני ערובה" – הסדרה הישראלית בכיכובה של איילת זורר (כזכור זוהי הסדרה העברית הראשונה שנמכרה לרשת טלוויזיה אמריקאית כבר בשלבי הפיתוח ולפני שהופקה סדרת המקור - א.ק.).
"נפגשתי עם היוצרים הישראלים (רותם שמיר ועמרי גבעון)", היא מעידה, "אבל הוחלט שלמרות הדמיון בין הסדרה הישראלית לאמריקאית, כל אחת תעשה בנפרד, ותהיה שונה יצירתית".
בתפקיד איילת זורר - טוני קולט. "בני ערובה" האמריקנית
כעת, אחרי שנטלה פסק זמן מתעשיית הטלוויזיה, קולט פנויה לעשייה קולנועית, והשנה נראה אותה לא מעט. הראשון שבין הסרטים בכיכובה הוא "ארוכה הדרך למטה", שמגיע בסוף השבוע למסכים. מדובר בעיבוד לרומן של הסופר הבריטי הפופולרי והמוערך ניק הורנבי. העלילה מביאה את סיפור החברות הנוצרת בין ארבעה אנשים שרצו לשים קץ לחייהם, ונפגשו על גג מגדל לונדוני בערב השנה האזרחית, וממנו הם חשבו לקפוץ אל מותם.
הדמות שמגלמת קולט (לצדה מופיעים פירס ברוסנאן, אהרון פול ואימוג'ן פוטס) היא אם חד-הורית המטפלת בבנה הבוגר, המרותק לכסא גלגלים. "זו דמות מורכבת, מצחיקה ואמיתית", מאבחנת קולט. "בכלל אני אוהבת את הכתיבה של ניק הורנבי. היא ריאליסטית ומאוד מבדרת. גם כשהוא כותב על חומרים קודרים, הוא תמיד מאזן זאת עם הומור".
זה קשה לשחק מישהי שרוצה למות?
"לא, זה לא קשה. מה גם שהסרט מתמקד בניסיון של הדמויות להתאושש מהמצב הנפשי אליו הם נקלעו ובחברות שנוצרה ביניהם. בכל מקרה, קשה להבין מישהו שרוצה למות. אני מצדי משתדלת לאהוב וליהנות מהחיים, וזה טוב. בכלל זו דמות מאוד שונה ממני - אני קרוב לוודאי הרבה יותר מרוכזת בעצמי. היא כל כך נטולת אגו. אפילו הסיבה שלה לרצות למות חפה מאנוכיות. היא לא רוצה להתאבד בגלל שהיא נורא עצובה ומדוכאת, היא פשוט חושבת שלבנה יהיה טוב יותר בלעדיה, ושמישהו אחר יעשה במקומה עבודה טובה יותר, ויטפל בו יותר במסירות וביעילות. היא לא קולטת כמה בנה אוהב אותה וזקוק לה, ועד כמה האחווה שנוצרה ביניהם חזקה והדוקה".
הדמות שלך בסרט גם לא מצטיינת בטעמה האופנתי.
"המלתחה עזרה לי להיכנס לדמות, שלא חשה בנוח עם עצמה ועם הגוף שלה".
בהכנה לתפקיד, קולט נפגשה עם אנשים שמתמחים בטיפול בילדים עם לקויות. "צפיתי בילד שהגיע לטיפול עם אמו, וזה היה מרגש ומדהים. שובר לב. האמא הזאת פשוט לא ריחמה על עצמה. כמו כן, עברתי שעה של אימון עם מטפלים, ולמדתי איך צריך לאחוז נכון בילד, ואיך להזיז אותו, ולתפעל את כסא הגלגלים. אנחנו לוקחים את בריאותנו כמובן מאליו, וצריך להעריך יותר ולשמוח שאנחנו שלמים ובריאים".
קולט מעידה שבמהלך הצילומים נוצרה מערכת חברית חמה, בין שותפיה לסרט. "לפני שהתחלנו לצלם את הסרט, אכלנו יחד ארוחת ערב, ואחריה עלינו למגדל, ועמדנו שם, וחשבנו על גיבורי הסרט, וניסנו לדמיין איך הם הרגישו כשהם רצו לקפוץ משם. בדיוק היו רוחות שעשו הרבה רעש, וזה נתן לנו פרספקטיבה. ומהנקודה הזאת, התחילה להיווצר חברות טובה, הדוקה ועמוקה בין ארבעתנו.
"כבר אחרי שבוע צילומים, הרגשנו כמו צוות, והלכנו יחד למסעדה האהובה עלי בעולם. ומאז, כל ערב, אחרי יום צילומים, תהינו לאן נלך בערב. למרות שבילינו יחד כל היום, רצינו להמשיך לבלות יחד גם בלילה. זאת היתה התנסות נפלאה וממש התאהבנו אחד בשנייה. וזה לא משהו שתמיד קורה באתרי צילום".
היו לך הרבה התנסויות רעות בעבר עם קולגות?
"אני עושה סרטים כבר יותר ממחצית מחיי, ועד עכשיו רק שני מקרים גרועים מאוד עולים במוחי, כך שמצבי עוד טוב. אני יכולה רק להגיד שעם פירס, אהרון ואימוג'ן ההתנסות הייתה נפלאה, ואנחנו מנסים למצוא ברצינות פרויקט נוסף בו נוכל לשתף פעולה, ושיהיה שונה לגמרי מ'ארוכה הדרך למטה'".
קולט ילידת אוסטרליה, פרצה בדיוק לפני 20 שנה עם "חתונתה של מיוראל", תפקיד לכבודו היא תפחה ב-18 קילו. בעשרים השנה שחלפו מאז ראינו אותה בין היתר ב"החוש השישי", שזיכה אותה במועמדות לאוסקר, ב"מיס סאנשיין הקטנה", ב"השעות", וב"רווק פלוס ילד".
קולט מעידה שהיא נוטה לגלם דמויות שיש בהן "משהו מצחיק וחיובי. אני בוחרת תפקידים לפי האינסטינקטים ותחושת הבטן שלי. חשוב לי שתהיה בהם אמת וכנות. לפעמים אני עוברת על תסריטים, ואומרת לעצמי: 'אני באמת מוכרחה לעשות את הסרט הזה? אני הרי לא רוצה לעבור את החוויה הזאת', ואז אני מוותרת".
על התסריט של "החוש השישי" היא לא ויתרה
קולט נשואה למתופף והיא אמא לשנים - ילדה בת שש, וילד בן שלוש. השחקנית העסוקה נוהגת להסתובב עם צאצאיה בדרכים. "כל זמן שהם עוד קטנים, ולא לומדים בבית ספר, זה הזמן להסתובב. אני יכולה לקח אותם איתי, ולגור בכל מיני מקומות. בקרוב אאלץ להתקבע במקום אחד, ולא אוכל יותר לנדוד איתם. אגב, לאחרונה דובבתי סרט אנימציה לילדים, וזה יהיה הסרט הראשון שלי שאני אוכל להראות לילדי".
העבודה על "ארוכה הדרך למטה" שינתה את הגישה שלך לאמהות, ליחסים שלך עם הילדים?
"לא. בכלל, אני מרבה לגלם אמהות. למעשה גילמתי אמא כבר בגיל 24, לפני שהפכתי לאחת כזאת בעצמי. כאמא, חשוב לי לחנך את ילדי וללמד אותם מהם גבולות. מצד שני, חשוב לי לאפשר להם להיות הם עצמם, ולא לעצור אותם להגשים חלומות. אני רוצה לאפשר להם להצליח וגם להיכשל".
מדגימה שירה ביחד עם רייצ'ל גריפית'ס. קולט ב"חתונה של מיוריאל"
קולט היא לא רק שחקנית כובשת. היא גם זמרת מחוננת, ובעבר הנפיקה אלבום ויצאה לסיבוב הופעות (בעלה דייב שימש בתור מתופף הלהקה) . "מוזיקה תמיד מאוד חשובה עבורי.
למעשה קודם הייתי זמרת ורק אחר כך הפכתי לשחקנית. בגיל שלוש כבר לקחתי שיעורי ריקוד, ותמיד שרתי, והופעתי בתחרויות כישרונות מגוחכות, ועשיתי מיוזיקלס בבית ספר, וזה הוביל אותי למשחק.
"בגלל המשחק עזבתי את בית הספר בגיל 16. כרגע אני שרה לילדיי שיר שהמצאתי, ואני שרה אותו להם מדי ערב לפני השינה. ילדים לפעמים אומרים להורים שלהם להפסיק לזמר, ופשוט לשתוק. לפחות הילדים שלי מאוד בעניין של מוזיקה".
קולט מעידה שהיא רוצה לחזור להקליט אלבומים, אבל קשה לה לשלב זאת עם קריירת המשחק ותפקידה כאמא. "כתיבת שירים, דורשת הרבה זמן, וכרגע אין לי זמן לעצמי. אני עסוקה עם ילדי" היא אומרת, "האמת, שהקלטתי שירים אחדים עם חברים בניו-יורק, ואני עוד אחזור אליהם מתישהו".
