מזון מהיר על גלגלים: תרבות הפוד-טראקס
הארץ שלנו משופעת בבתי קפה ומסעדות, אבל לפעמים מתחשק לנו שהאוכל יגיע עד אלינו ואם אפשר שיהיה בו משהו אקזוטי - תרבות הפוד-טראקס המתפתחת ברחבי העולם מדי שנה החלה במאה ה-19 בזכותו של איש אחד שראה את הנולד (הרעב). עכשיו הפוד-טראקס מגיעות גם לישראל
עוד כתבות בערוץ האוכל :
אבל במאה ה-19, מיד לאחר מלחמת האזרחים בארה"ב, כשהחלו לנוע ברחבי אמריקה אנשים שחיפשו להם מקום להקים בו בית, לא היתה אפשרות לשמר את המזון או להכינו בצורה סבירה משום שלא היו האמצעים - אנשים אספו את כל מיטלטליהם לתוך עגלה גדולה ויצאו לדרך, מלאי תקווה שהאוכל המשומר יספיק להם, או שיוכלו למצוא מזון בדרך, כמו גם מי שתייה. למעשה, בתקופה הזו נרשם לראשונה הפטנט על עגלת המזון, זו שאנחנו מכירים היום בשם "גזלן" או "מטבח על גלגלים" וכן הלאה. היה זה חוואי אמריקני בשם צ'ארלס גודנייט, שהחליט לצאת לדרך חדשה יחד עם העדר הגדול שלו ולחפש אדמה לעבד, הבין שישנה בעיה עם הכנת אוכל בדרך. לכן, קנה עגלה גדולה שהיתה רכוש של צבא ארה"ב ובפנים בנה מקומות איחסון למזונות שונים כמו בשר מיובש, קופסאות שימורים וכל מה שיכול להישמר במשך חודשים. הוא אף לקח עמו כלים שיאפשרו לו לבשל את המזון ודאג שיהיו ברשותו כלי שולחן כסכו"ם, צלחות, כוסות, וכן תבלינים, וכך יצא לדרכו.
גודנייט הפך מהר מאד להצלחה משום שסיפק מזון חם שזה עתה בושל לבוקרים שפגש בדרך. אלו, לא היו צריכים לעבוד קשה כדי להכין לעצמם אוכל, ולא היו צריכים להסתפק במשהו קר ולא טעים – היתה להם מסעדה שהגיעה עד אליהם והציע להם אוכל חם שמילא את הבטן.
מהר מאד הפכו עגלות המזון למראה שכיח ברחובות הערים ואף קיבלו את השם "ינשוף" (OWL) והיו למעין מסעדות מתניידות שסיפקו ארוחות צהריים לעובדי הכרך. חלק גדול מהעגלות אף הפכו למבנים קבועים ולרבות הימים היו לדיינרים שהפכו לסממן מובהק של התרבות האמריקנית.
השפל שהוביל למזון גורמה "על הדרך"
השינוי הגדול במעמדה של עגלת המזון התרחש בתקופת השפל הכלכלי ממנו כולם סבלו, לרבות שפים רבים שפוטרו ממקומות עבודתם. הצורך במזון מהיר, על הדרך, בעיקר כשאתה אדם עובד מהמעמד הבינוני שלא יכול לבזבז הרבה, כמו גם הידע הרב שהיה לאותם שפים, יצר קרקע פוריה להופעתה של "משאית המזון" שסיפקה אוכל מהיר, לעיתים אפילו גורמה, לאנשים הרעבים שחיפשו משהו מהיר ולא יקר לארוחת הצהריים.
מאז עברו הפוד-טראקס (שאפשר לקרוא להן משאיות מזון, אבל זה לא משקף הרעיון בצורה מחמיאה) מהפך - אם הראשונות שאנחנו הכרנו בישראל היו אותם "אוטו גלידה" מנגן שהביא לנו ארטיקים וקרטיבים עד הבית, הרי שהיום יש לנו פוד-טראקס שמאפשרות לנו ליהנות מכריך גורמה עסיסי שמגיע עד למוצב שבו אנחנו עושים מילואים, או אפילו הופכת לאטרקציה מובילה כשממנה מוגשים המתאבנים בחתונה.
המצב הכלכלי, שתמיד עלול להשתנות, הניסיון להחדיר מנות חדשות לשוק במקביל לעובדה שפתיחת מסעדה היא עסק מסובך, הופכת את הפוד-טראק משאית המזון לפתרון מהיר ומשתלם. בארה"ב ניתן לראות פוד-טראקס רבות, כשהעיקרון הבסיסי הוא להתעסק בסוג מזון אחד - מפוד-טראק טאקו או פיצה ועד לפוד-טראק המתמחה במאכלי ים (לעיתים של סוג אחד בלבד ממאכלי הים) או קרם ברולה. בארה"ב הפכו את העסק לתרבות בפני עצמה ופעמים רבות קיימת תחרות בין משאיות שונות, עד כדי מריבה על מקומות המכירה בשעות הצהריים.
יתרה מזאת, הפוד-טראקס החלו להשתמש באמצעי המדיה השונים, כמו האינטרנט, כדי להודיע על המיקום הבא שלהם כדי שהמעריצים הקולינארים ידעו היכן הם יכולים לקנות את המנה האהובה עליהם. כמו כן, בארה"ב מתקיימים לא אחת פסטיבלי פוד-טראקס, כשמספר משאיות המוכרות מנות שונות מתקבצות אל מקום אחד ומקיימות פסטיבל אוכל נייד.
הטעם והריח מגיעים עד אליך
כאמור, בישראל הפוד-טראק המוכרת ביותר היא ה"אוטו גלידה" הישן נושן שעד היום משמיע את צליליו בערים מסויימות. בהמשך הגיעו הפוד-טראקס המוכרות כ"גזלן", בעיקר לחיילים בבסיסים רחוקים ולמילואימניקים שחשקה נפשם בבשר בפיתה או לחמניה. כיום, ניתן למצוא בין דוכני המזון השונים בשווקים למסעדות המציעות מנות קבועות, גם את הפוד טראקס - קונספט שנכנס ומשתנה לאיטו גם אצלנו - שמציעות מאכלים שונים וטעימים, לרבות טעימות של מנות חדשות, בין היתר מוצעות מנות חדשות לקהל הרחב במחירים משתלמים - אופציה המאפשרת לשפים ולחברות מזון להבין מה הלקוח רוצה לאכול, מה טעים לו ומה הוא היה רוצה לאכול.
המחשבה מאחורי הפוד-טראק היא ליצור תרבות אכילה, שהיא אמנם "על הדרך", אבל איכותית מבחינה קולינארית וכזו שיכולה ליצור חוויה מיוחדת במינה עבור האוכלים, בין אם כמשפחה ובין אם כחברים שיוצאים לאכול. המחשבה שעומדת מאחור היא הכיר לאוכלים מנות חדשות שמגיעות עד אליהם, מאפשרת להם לפגוש טעמים חדשים, להיפתח לסוגים שונים של מזון שיכול להיות שנמנעו מהם ממגוון סיבות - החל ממרחק נסיעה ועד לחשש מטעם חדש. "ה"גליל-מובּיל" מאפשר לנו להביא את הגבינות והמטעמים הגליליים למגוון אזורים ברחבי הארץ, הופתענו לגלות אחרי חודש של פעילות את התגובות החיוביות והאהדה שזכינו לה, למעלה מ-5000 אנשים כבר השתתפו באירועים הקולינארים ואנחנו רק באמצע הדרך", מוסיף אורי זיקרי מחברת פרופוד, מפיק גליל מוביל בשיתוף השף ארז קומרובסקי שמסתובב בימים אלו ברחבי הארץ ומגיש מנות שף.
אגב, מעבר למזון מוצעת כאן גם חוויה חברתית - אנחנו יוצאים לבילוי עם חברים או המשפחה ונהנים מהתרבות הקולינארית שלנו שמפגישה אותנו עם טעמים חדשים ממקומות שחלקנו טרם הגענו אליהם, והכל במרחק קצר של כמה צעדים, כשהאוכל מגיע אלינו עם הפוד-טראק.
לפנייה לכתב/ת 
