בשבוע שעבר הצטרף מועמד חדש למירוץ המקרטע לנשיאות בישראל: יוסי אברמוביץ, אמריקאי לשעבר שעשה עליה, היה מעורב בפעילות פוליטית למען הקהילה האתיופית בישראל והפך לאחד היזמים המובילים ביצירת אנרגיה ירוקה ונקיה בישראל ובעולם. אבל אברמוביץ הוא חלק מצמד, בני הזוג יוסף אברמוביץ והרבה הרפורמית סוזן סילברמן, המייצגים זן מאוד מיוחד של מנהיגים יהודים ליברלים הבוחרים להגשים את הערכים שרכשו כאן בחיים מחודשים בארץ ישראל. בני הזוג גרים כעת עם חמשת ילדיהם, שניים מהם מאומצים, בשכונת בקעה בירושלים. עם אברמוביץ שוחחנו לפני כמה שנים, כשהתמודד על מקום בכנסת במסגרת מפלגת "עתיד אחד". כעת אנחנו משוחחים עם הרבה סוזן סילברמן.

"זו דרך עבור אנשים להתחיל את השיחה. אני מאוד אוהבת לדבר על שרה. היא אחד האנשים האהובים עלי בעולם וגורמת לי הרבה שמחה. יש אנשים שממש רוצים להגיד לי שהם מעולם לא שמעו עליה, או שהם לא בטוחים שהיא כזו מצחיקה או מעניינת. ברור שהיא לא לטעם של כולם, וזה בסדר, אם כי לא ברור לי למה הם משתפים אותי בזה. יש כאלה שבאים אלי ואומרים לי שהם בדיוק גילו ששרה היא אחותי וזה קול".

האחות. שרה סילברמן(צילום: אילת יגיל)

סילברמן צוחקת: "בטח! איזו שאלה? יש לי סיפור שאני לא חושבת שאי פעם סיפרתי, על הפעם בו הייתי הכי עצבנית כלפיה: היא הייתה בת 14 ותפסתי אותה מעשנת מריחואנה עם חברה שלה בבית של אמי. זה היה מחוצף ואני פשוט רתחתי. והיא כמובן ענתה: 'את לא יכולה להגיד לי מה לעשות!'"

"הפעם האחרונה שראיתי אותה בהופעה הייתה לפני שנתיים בברוקלין. בכלל, אנחנו מבלים כל קיץ בארצות הברית באיזור בוסטון, ואז אני מבלה שבוע לבד עם אחיותיי שגרות בלוס אנג'לס. בכל אופן, פעם היא דיברה בהופעה שלה על מרטין לותר קינג ואמרה שגם לה יש חלום. אבל זה היה חלום טיפשי למדי ואף פעם לא חיבבתי את השורה הזו. מרטין לותר קינג זה דבר מקודש, אז אל תגעי בזה! או פעם אחרת ההורים שלנו שלחו לי קליפ שלה. מאוד שמחתי כי אני אוהבת לצפות בה, אבל אז שמתי לי שהיא עונדת צלב על הצוואר. אמרתי לעצמי: מה לעזאזל יש לה על הצוואר? זה פאקינג צלב! וכתבתי לה: לא לא לא. WTF. אל תעשי את זה שוב! והיא אמרה שהיא רק משחקת עם סמלים. אני זוכרת שהיא הבטיחה לי לא לעשות את זה שוב. היא מכחישה, אבל היא באמת לא עשתה את זה שוב".

סימנים לאלוהים

סילברמן קיבלה את התואר הראשון שלה מאוניברסיטת בוסטון ואת התואר שני מאוניברסיטת הארוורד. בנוסף היא השלימה תואר שני והסמכה לרבנות בהיברו-יוניון קולג'.

צילום: אלכס קולומויסקי

"למדתי אצל פרופסור הווארד זין באוניברסיטת בוסטון, והוא סיפר לי איך קבוצה של כמרים עזרה להביא את מלחמת וייטנאם לכדי סיום. אמרתי לעצמי שאם אנשי דת יכולים לעשות דבר כזה, ואני יהודיה – אולי כדאי שאהפוך לרבה".

ביחד עם בעלה, יוסף אברמוביץ', כתבה סילברמן את הספר "חיים ומשפחה יהודית: מסורות, חגים וערכים להורים וילדים בימינו", ולאחרונה פרסמה ספר חדש בשם "הטלת גורל: כיצד גידול ילדי עזר לי למצוא את אלוהים". בישראל היא ביקרה לראשונה בשנות העשרים לחייה ואת המעבר לארץ עשתה באופן רשמי לפני כשמונה שנים.

"יוסף גר בארץ במשך שמונה או עשר שנים עוד לפני שעשינו עליה", היא מספרת. "שנתיים פה, שלוש שנים שם וכו'. הוא תמיד רצה לגור בישראל ולמעשה נפרדנו וחזרנו האחד לשנייה הרבה פעמים בגלל זה. אבל בסופו של דבר זה היה הרעיון שלי. החיים שלנו היו מטורפים. רצים, מתפרנסים. ואמרתי בוא פשוט נעבור לקיבוץ לשנתיים".

"הדבר הראשון שאני זוכרת זה החום באוגוסט. לא האמנתי. פתחתי את הדלת וכאילו צעדתי לתוך תנור. אני גם זוכרת את השמש שוקעת מעל להרים ואת תחושת ההתרוממות שבאה עם זה. ירדן מעבר לרחוב וההרים כל כך יפים. במכון ערבה יושבים יחדיו ישראלים, ירדנים, פלשתינים, אמריקאים ואירופאים, ועובדים על נושאים הקשורים לסביבה. תחושת האפשרויות שם גדולה מאוד. ילדי רכבו שם על סוסים וזה היה נהדר. אבל הדבר הכי טוב היה הכביסה. ממש מהנשגב ליומיומי: את זורקת את השק שלך לאיזה חור בקיר והכביסה חוזרת נקיה ומקופלת! אמרתי לעצמי, אלוהים נמצא כאן. ובאמת, הרב לוי קלמן אמר שאם אתה מכור למשמעות, ישראל היא הרואין טהור. וזה כל כך נכון. כל מה שאת עושה יכול לשנות את דרכה של המדינה. אפשר להשפיע".

הנשיא היוצא עם הנשיא הבא? יוסי אברמוביץ עם שמעון פרס, האחות שרה סילברמן והרבה סוזן. צילום: איימי זיו

מה זה אומר לך על עצמך, כאישה שמבקשת להשפיע?

"ידעתי את זה על עצמי כל חיי. יש הבדלי תרבויות בין ישראל לאמריקה, ויש דברים שהתרגלתי אליהם ושאני אוהבת כל כך כמו החופש של הילדים, שזה מצוין כי אני די מזניחה אותם (צוחקת). הבן שלי ביקש חולצה לבנה ליום השואה, אז נתתי לו כסף והוא הלך לקניון לבד. בארצות הברית אני אומרת לחברות שלי שהילדים יכולים להיפגש בנקודה כזו או אחרת, והם עונים לי שזה רחוב גדול. ואני אומרת כן, אבל יש שם רמזורים. תמיד הרגשתי כדג מחוץ למים בנוגע לזה, אבל חשבתי שזו הנורמה. בישראל הילדים אחראים לעצמם, בוגרים יותר והכי מאושרים בעולם. בלי קרדיט לעצמי, אני פשוט מתאימה יותר לתרבות הזו".

למה עוד לא התרגלת?

"התרגלתי לרובים, והלוואי ולא הייתי מתרגלת. אנשים עם רובים בכל מקום. נשבעתי לעצמי שלא אתן לעצמי להתרגל לזה אבל התרגלתי".

עשית עליה מוקדם מדי או מאוחר מדי?

"אם הייתי יכולה להבטיח שכל ילדי, כולל אלו שאימצתי בארצות הברית, היו באים איתנו – כי אני לא יודעת עד כמה היה קל לאמץ אותם שלא בארצות הברית – אולי הייתי עושה עליה מוקדם יותר. תמיד רציתי לאמץ ילדים. רציתי לאמץ ילד אחד מכל מדינה בעולם! יוסף ואני חשבנו שילדים אתיופים היו הבחירה הנכונה כי היינו מאוד פעילים בנושא יהדות אתיופיה. הרעיון קסם לנו מאוד".

רבה ומורדת

סוזן נבחרה כאחת מ"עשרת הרבנים והרבות הסקסיים בעולם", ובחשבון הטוויטר שלה (@rabbisusan) היא מגדירה את עצמה כ"אם לחמישה, אשה לאחד, אחות לשלוש, רבה לכמה, בת לארבע". יש לה אלפיים עוקבים בטוויטר, קצת פחות מחמשת המיליון שיש לאחות הצעירה. לאחרונה היא הצטרפה לסיעתה של סגנית ראש עיריית ירושלים לשעבר, נעמי צור, שהחזיקה בזמנו בתיקי התכנון האסטרטגי, השימור והסביבה בעיר, תחת ראש העיר ניר ברקת. בהתמודדות האחרונה על מושב במועצת העיר זכתה הסיעה ל-2,111 קולות בלבד ולא עברה את אחוז החסימה. כיום סילברמן עובדת במכון מנדל למנהיגות בירושלים, המגדיר את משימתו לטפח מנהיגים שיתרמו לעם היהודי ולמדינת ישראל, והיא גם נחשבת לאחת ממובילות מאבק נשות הכותל. למעשה, היא נעצרה ברחבת הכותל מכיוון שהתעטפה בטלית במקום, בניגוד לפסיקת בג"ץ שקבעה כי לאירגון "נשות הכותל" אסור להתפלל ברחבת הכותל מחשש לאי סדר ומהומות. עם סוזן סילברמן נעצרה הלל, בתה בת ה-17. מאוחר יותר כתבה שרה סילברמן בטוויטר שהיא "גאה באחותי המדהימה ואחייניתי על המאבק האזרחי האמיץ. You are the tits!".

"כבר שנות השמונים הייתי מעורבת בנושא, וכן בשנות התשעים, כשחרדים השליכו מיכל גז מדמיע לעבר הנשים. אני לא בטוחה שהבנתי את עיקר המאבק בזמנו. אבל כשהלל ביקשה ללכת לראש חודש ברחבת הכותל אמרתי שאלך איתה, וכך קרה שנעצרנו".

אז אתן הציצים, כמו שאחותך כתבה?

"ככה אני אוהבת לחשוב על עצמי".

המצווה הראויה

בכנס Women in the World האחרון, בניצוחה של העיתונאית הוותיקה טינה בראון, שרה וסוזן חלקו את הבמה, ושרה סיפרה שבביקורה היחידי בישראל היא שמה פתק בכותל שביקש מאלוהים "הקץ לדת". את עיקום האף של סוזן ניתן היה לראות למרחקים. אבל כשאני שואל אותה על כך היא משיבה: "אני מאוד מזדהה עם זה. אני חיה חיים יהודיים, ואני מרגישה שיהודים – בגדול – תורמים לעולם יותר מאשר מספרם. כלומר, יש שם משהו. אבל אנשים דתיים רבים חיים בצורה אנוכית, שתלטנית, של 'לי יש את האמת ולך לא', וזה נוראי. היא צודקת. אני מבינה אותה. ראה את תהליך השלום. אני אומרת 'באמת?' אם ילדניו היו מתנהגים ככה היינו אומרים להם ללמוד ערכים של הבנה וסובלנות. הצביעות עצומה. דת היא אוסף של ערכים ורעיונות שעוזרים לנו להבין את העולם. אבל ברגע שאנשים מנכסים בעלות עליהם... זה נוראי".

התאכזבת מתוצאות הבחירות שלכם בירושלים?

"כן. קיוויתי שנקבל שני מושבים לפחות. לא התאכזבתי עבור עצמי, כי הייתי במקום עשר או אחת-עשרה ברשימה, אבל התאכזבתי בשביל נעמי צור. היא אשה שקטה וחזקה שהייתה מובילה שינויים רבים. למדתי הרבה מהתהליך הזה. היו ברשימה שלנו שתי נשים חרדיות והן ממש הוטרדו מכיוון שאני רבה רפורמית וחלקתי איתן את הרשימה. אחת מהן פחדה לאבד את מקום עבודה אז היא לא הופיעה לצידי על הבמה. וזה מה ששרה רואה מחוץ לארץ".

משפחה יהודית מודרנית. סוזן, יוסי והילדים. צילום: אלכס קולומויסקי

איך המשפחות והסבים שומרים על קשר מרחוק?

"סקייפ, כל הזמן. בתי עליזה בבוסטון ואני מרגישה מחוברת לכולם. אני טסה מידי פעם במהלך השנה. אחיותיי מגיעות לפה גם".

את היחידה מבין כל אחיותיך עם ילדים. דעתך?

"בכל הנוגע לרצונן להיות אמהות, אני מרגישה עצובה, אבל אף אחת מהן לא נואשת לכך. ברמה האנוכית הייתי מאוד רוצה שיהיו להן ילדים קטנים ומתוקים אבל יש כאן לפחות צד חיובי שהדודות מטורפות על הילדים שלי ומקדישות להם הערצה ותשומת לב".

איך היה לחגוג 50?

"די קשה, האמת. גיל מעולם לא הטריד אותי, אבל די קשה לקבל 50 כגיל שלך, למרות שאין מה לעשות לגבי זה. גם לבעלי קשה עם הגיל שלו ואני מבוגרת ממנו בשנה. יש לי חוש הומור דומה לשרה, ואני לפעמים מספרת בדיחות כמוה ואז אני חושבת לעצמי – אני בת חמישים לעזאזל. וזה מטריד אותי! אבל אלו החיים וצריך לקבל את זה. מה שמניע אותי בחיים זה חוסר צדק ואת זה אני לא מקבלת. אני לא מדברת על אנשים שעוקפים אותי בתור בקופת חולים כי 'הם היו שם קודם', זה לא מזיז לי בכלל. מציק לי הסבל האנושי שנגרם כתוצאה מחוסר צדק. יש בין מאה וחמישים למאתיים מיליון יתומים בעולם. עשרות אלפי יתומים באפריקה מתים בכל שנה ממחלות פשוטות. שישים אחוזים מהילדות הללו מוצאות את עצמן בשירותי מין. אנחנו מדברים על ילדות קטנות. אם משהו קטן יקרה לבת שלי אני אשתגע. אלוהים נתן לנו חמלה ויש ילדות קטנות, נשמות קטנות, שאיש לא מגן עליהן. זה מטריף אותי. לכן אני עוסקת הרבה באימוץ. גם גירוש הפליטים בישראל מטריד אותי. אנחנו כולאים אנשים שהיו אנחנו לפני שישים שנה! בדיוק מי שהיינו. יש את פארק חסידי אומות עולם ביד ושם, נכון? ובכן יש לי חדשות בשבילך, אנחנו לא מקבלים שום פארק".

ויחד עם זאת, האם ישראל או כל מדינה אחרת צריכה לקבל עשרות אלפי פליטים שמגיעים לגבולה? האם יש לכך תשובה נכונה או לא נכונה?

"המציאות היא שבמדינה שלנו יש חמישים ושלושה אלף איש שמחפשים מקלט. זוהי עובדה וצריך להמשיך מכאן הלאה. אני לא יודעת אם הייתי מכניסה עוד מאות אלפי פליטים, אבל מי שכאן – צריך לעזור לו. אי אפשר לחזור בזמן. כך זה גם עם תהליך השלום, אי אפשר לדוש בעבר. הפליטים פה לא הולכים לשום מקום ואם נשלח אותם לאריתריאה הם ישועבדו, הם ימותו. הם באו כי הם האמינו שהיהודים יבינו את צרתם ויעזרו להם, וכל מה שהיהודים עשו היה לכלוא אותם. ואלו שהפגינו ברחובות גרמו לבתי המלון להשתגע, כי בתי המלון היו זקוקים לעובדים שלהם. כמה פיליפינים ותאילנדים יש פה? תעשייה שלמה. זה מטורף. כשמעדיפים עסקים על אנשים זה מקשה עלי מאוד. מנגד, יש כל כך הרבה ישראלים מדהימים שעובדים לתקן את המצב יומם ולילה ואני גאה בכך מאוד".

במה את עוד גאה?

"באקטיביזם. המשימה שלי בעולם משתנה לפי התפקיד, אבל בשבילי להיות רבה בישראל זה לשנות את הגדרת הרבנות בישראל. הרבנות לא רלוונטית ודנה בצורת הבורקס. גבינה בצורת משולש? זה מה שמטריד אותנו?! אלוהים מצווה עלינו עשרות פעמים בתנ"ך לעזור לחלשים ומזכיר אולי שלוש פעמים לא לבשל גדי בחלב אמו. הרבנות אובססיבית לגבי מצוות: שבת, כשרות, ומרוב עצים איבדנו את היער. זה צבוע. מצווה שבונה חברה טובה יותר היא מצווה ראויה".