אל תוותרו כל כך מהר על המדינה שלכם

פעם זה היה מוסתר, הכבשה השחורה של המשפחה אם תרצו, הישראלי שהחליט לעזוב הכל ולרדת מהארץ. בדרך הוא גם הכתים את המשפחה, גרם לרבין ז"ל לקרוא לו 'נפולת של נמושות' ושלח מדי חודש במעטפה צ'ק שמן מטעם "הדוד" באמריקה. אבל היורדים כבר מזמן איבדו את הבושה.

היום, לצערי, להתחיל חיים במדינה חדשה ואחרת הפך לדבר שמתגאים בו, בטח לא אות חרפה כמו שהיה מקובל בעבר. נכון, אף אחד לא עושה זאת בגלוי, אבל את אף אחד גם לא ממש מטרידה העובדה שברובע קרוייצברג בברלין שומעים יותר עברית ופחות גרמנית, ולא, אני לא מדברת על תיירים אלא על מהגרים מסוג חדש, מהגרי עבודה מישראל.

על פי ההערכות ישנם בממוצע כחצי מיליון יורדים ישראלים (כאלו ששהו בחו"ל שנה ומעלה - על פי נתוני הלמ"ס שנמסרו לפני כשנתיים למרכז המחקר והמידע של הכנסת) ואלו לדעתי, כבר ממדים של בעיה לאומית.

בשנים האחרונות נראה שמתרחש תהליך במסגרתו ערים מרכזיות בישראל- תל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע נמצאות בתחרות ישירה מול אמסטרדם, ברלין ולונדון על סטארטאפים, צעירים שיבואו ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, ועל אקדמאים שיקימו את ביתם ויעבדו בעיר.

התחרות הזו נובעת משני תהליכים מרכזיים שעברו על הדור הצעיר בישראל בשני העשורים האחרונים. הראשון הוא העלייה הדרמטית ביוקר המחייה והשחיקה ברמת ההשתכרות הממוצעת של האזרח הצעיר והתהליך השני הוא התגברות מגמות של גלובליזציה שמנגישות את אפשרות המעבר של צעירי ישראל לאינספור הזדמנויות מעבר לים, אירופה ואמריקה.

היום כמעט לכל צעיר ישראלי יש 'חבר שירד מהארץ' ובעוד שבתקשורת מדברים על העשירון העליון והעשירון התחתון. נדמה שקם לנו בשנים האחרונות 'העשירון האבוד' - עשירון של צעירים מוכשרים שירדו מהארץ בגלל מצוקה כלכלית, או חוסר יכולת לממש את עצמם ולהתפרנס בכבוד בתנאי יוקר המחייה הישראלים.

כמי שעלתה ארצה מברה"מ בתחילת שנות ה-70 מתוך ציונות ואמונה במדינת ישראל כמדינת היהודים, קשה לי לראות את הצעירים שיורדים מהארץ כדי לנסות את מזלם במדינה אחרת. אני מאמינה שכל יהודי צריך לנסות ולשפר את המציאות בישראל ולא להרים ידיים, אך גם אנחנו שנשארים צריכים לומר בפה מלא: התחושה שהאזרח מוותר על המדינה והמדינה על האזרח, היא תמרור אזהרה אדום ובוהק הן למדינה והן לאזרחיה יחד.

חייבים לעצור את הירידה מהארץ, חייבים למנף את ההון האנושי שרוצה לקבוע את חייו במקום אחר ואת זה ניתן לעשות על ידי תוכנית לאומית רחבה. הממשלה חייבת לממש את חובתה בהסכם הלא כתוב עם אזרחיה, ולהמשיך בהורדת יוקר המחיה, הדיור והגדלת הזדמנויות התעסוקה כדי להשאיר את הדור הצעיר פה בישראל, וחשוב לא פחות כדי להחזיר את היורדים הביתה.

מדינת ישראל מאבדת לתמיד את המשאב היקר ביותר שאי פעם נוצר כאן, ההון האנושי. בניגוד למשאבים אחרים שמתכלים בצורה זו או אחרת, המשאב הזה מצמיח כלכלות, תורם חברתית ובעיקר הופך את מדינת ישראל למדינה הגאה בבניה.

• הכותבת היא חברת כנסת וסגנית שר הפנים, יוזמת כנס "משנים כיוון" שהתקיים היום (25.6) ועסק במאבק בתופעת הירידה מהארץ