הסולטן: בדרך לעוד 10 שנות ארדואן
אפילו איחוד כוחות של האופוזיציה לא מנע מר"מ טורקיה להיבחר לנשיא כבר בסיבוב הראשון. כעת ינסה לשנות את החוקה, ויש לו תוכניות גדולות לשנת ה-100. ישראל תקווה לממשלה נוחה יותר, אבל לא בטוח שיש סיבות לאופטימיות
רצף הניצחונות נשמר. זה כ-12 שנה מבקשים רג'פ טאיפ ארדואן ומפלגת הצדק והפיתוח (AKP) שבראשותו את תמיכת הציבור הטורקי. פעם אחר פעם הם מצליחים בכך - הן בבחירות כלליות והן במקומיות. אתמול (יום א') הצליח ארדואן לנצח גם בבחירות לנשיאות, וזאת בפעם הראשונה שבה אזרחי טורקיה הם אלה שבוחרים את הנשיא, ולא הפרלמנט.
עוד חדשות בעולם :
- יא ירח, איך גדלת: סופר מון בתמונות
- בצל הלחימה בדאעש: חשש מהפיכה בעיראק
- סורית נסקלה למוות ואיש בקהל לא התנגד
- נשיא טורקיה הבא: רה"מ היוצא ארדואן
ארדואן זכה בכ-52% מקולות הבוחרים, מעט יותר מ-50 האחוזים הדרושים לניצחון בסיבוב הראשון ומעט פחות מההישג שניבאו לו הסקרים. מסוף החודש הוא יכהן כנשיא ה-12 של טורקיה. ארדואן הקדים בבחירות את אקמלאדין איהסאנולו, המועמד המשותף של שתי מפלגות האופוזיציה החילוניות הגדולות, אשר זכה בכ-38% מהקולות, ואת סלהאטין דמירטאש, מועמד צעיר וכריזמטי שהתמודד מטעם המפלגה הפרו-כורדית ושזכה בכ-10%.
ניצחונו של ארדואן לא הפתיע את הטורקים. הוא ניהל קמפיין מוצלח שבו תקף יריבים פוליטיים, האשים גורמים זרים בניסיון להשפיע על הפוליטיקה הטורקית, הטיח ביקורת נוקבת בישראל לאור הלחימה בעזה, הציג עצמו כמושיע וכמנהיג לאומי, פרש חזון ארוך-טווח ובו מטרות שאפתניות לקראת שנת ה-100 לטורקיה שתחול ב-2023, והתחייב להפוך את טורקיה לחזקה יותר בבית ובעולם.
מתנגדי ארדואן המליכו אותו
כשהוא מצויד בלוגו הדומה לזה של אובמה, ארדואן היה דומיננטי על פני יריביו בכל מדד. הוא זכה לסיקור תקשורתי אוהד ולזמן אוויר ממושך יותר בטלוויזיה, קיים עצרות המונים ברחבי המדינה, והאפיל על יריביו גם בתחום גיוס התרומות. השליטה במנגנון המדינה והניסיון בניהול מערכות בחירות מוצלחות נתנו גם הם את אותותיהם.
באופוזיציה קיוו לכל הפחות לכפות סיבוב שני. החלטת מפלגות האופוזיציה הגדולות להתאחד סביב מועמד משותף היא לא דבר מובן מאליו במערכת הפוליטית הטורקית, שרוויה ביריבויות ובשנאות. ואולם, זהות המועמד שנבחר התבררה לבסוף כמוטעית. איהסאנולו, מועמד אנונימי-יחסית שכיהן במשך כעשור כמזכ"ל הארגון לשיתוף פעולה איסלאמי, היה אמור להתחרות עם ארדואן על קולות הבוחרים המסורתיים. ההנחה הייתה שהבסיס הפוליטי החילוני והלאומני כבר מונח בכיס, וכל מה שנותר הוא למשוך קולות מארדואן.
בפועל, שיעור ניכר מקרב מצביעי האופוזיציה מחה כנגד ההחלטה להציב מועמד שאינו מייצג את האופי החילוני-לאומני של המחנה. חלקם הצביעו בתגובה למועמד דמירטאש, שזכה להישגים נאים גם מחוץ לאזורים הכורדיים שמהווים את בסיס כוחו, ואחרים הדירו רגליהם מהקלפי. עם היוודע התוצאות, ביכו באופוזיציה את ההפסד בסיבוב הראשון, והאשימו בכך את אחוזי ההצבעה הנמוכים יחסית.
מאבק הירושה
בסוף החודש יחל ארדואן לכהן כנשיא טורקיה. הוא נבחר לכהונה של חמש שנים, שלאחריה יוכל על-פי החוקה להתמודד לכהונה נוספת. הוא צפוי להמשיך ולפעול לריכוז סמכויות השלטון בידיו, כפי שעשה באופן בולט בשנים האחרונות. ואולם, ככל שארדואן יכול להיות שבע רצון מתוצאות הבחירות, עדיין אין באפשרותו לכהן כנשיא העוצמתי שהוא שואף להיות.
המבחן יהיה ב-2015: האם לאחר הבחירות הכלליות תצליח ה-AKP לייצר רוב גדול דיו בפרלמנט לשינוי החוקה? הדבר תלוי לא-מעט בזהות מחליפו של ארדואן בתפקיד ראש הממשלה ומנהיג המפלגה. האם המפלגה, שכל כך מזוהה עם ארדואן, תצליח להמשיך את שלטון-היחיד שלה גם בלעדיו? ארדואן התחייב להודיע עד סוף ספטמבר על זהות יורשו, והבטיח שיפעל למנוע כל נזק למפלגתו.
לזהות ראש הממשלה הבא של טורקיה תיתכן גם השפעה על יחסי ישראל-טורקיה. לאורך מבצע "צוק איתן" שבה וגברה המתיחות בין המדינות. הסכם הפיוס שעמד על סף חתימה שב והתרחק, למרות המשך המגעים הרשמיים בין המדינות. מינוי ראש ממשלה מתון יותר ביחסו לישראל, דוגמת גול, יוכל לאפשר לארדואן להמשיך ולבקר את ישראל מעת לעת כפי שהבטיח להוסיף ולעשות, אך במקביל לתת ליורשו אור ירוק לקדם את שיקום היחסים לאחר שישקע אבק הלחימה בעזה. בירושלים לבטח לא יתנגדו להתנהל מול ראש ממשלה טורקי אחר.
ד"ר נמרוד גורן הוא יו"ר מיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית, ומרצה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים.
לפנייה לכתב/ת 
