הקרב ההרואי מ-67' שוחזר: "הזדמנות לחלוק"
33 לוחמים נהרגו בקרב על תל-פאחר במלחמת ששת הימים. הלוחמים ששרדו ובני משפחות החללים חזרו לאתר שבו אירעו מעשי גבורה רבים לצד אי-הבנות שהובילו לנפגעים. "לרוב האנשים יש מועקה עד היום", אמר יוזם המפגש
עשרות מהלוחמים ששרדו את הקרב על תל-פאחר במלחמת ששת הימים, הגיעו אתמול (יום ג') לפני הצהריים עם בני משפחותיהם - ועם בני משפחות החללים - לאתר הלחימה בניסיון לשחזר את הקרב ולהבין, במרחק של 47 שנים לאחור, מה באמת התחולל במקום.
עוד בחדשות:
"יעלון משתמש בצבא לחיסול חשבונות פוליטיים"
ראש המוסד לשעבר חופי נטמן: "100% סבא"
הקרב על תל-פאחר, שבו היה מוצב של צבא סוריה, אירע ב-9 ביוני 1967. גדוד 12 של גולני היה אמור לכבוש את המוצב בסיוע כוחות שריון. במהלך הקרב היו כמה פעולות שסטו מהתכנון המקורי, וכן אי הבנות (שטיב חלקן לא ברור עד היום), שגרמו למספר רב של נפגעים ולקושי רב לכבוש את המוצב. בצד אלה התרחשו מעשי גבורה רבים, ובסופו של דבר, במאמץ רב, נכבש המוצב בסיוע כוחות נוספים של החטיבה והשריון. 33 לוחמים נהרגו בקרב, בהם המג"ד משה קליין.
הלוחמים שהגיעו אתמול התחלקו לקבוצות ומי שהיו המפקדים אז, בשיתוף יחידת המחקר של צה"ל, עברו בין הנקודות השונות וכל אחד מהנוכחים סיפר על הקרב מנקודת מבטו וזיכרונותיו. מי שיזם את המפגש, דני ביזר, היה בעת הקרב מ"מ צעיר. כבר שנתיים הוא מתחקר את הקרב ונסיבותיו, ומתשאל את הלוחמים בפרטי פרטים. שלמה מן, שעובד עמו, מעלה את הסיפורים לבלוג.
"המג"ד לא טעה"
"מה שהצלחתי להבהיר במהלך השנתיים האלה אולי לא משמעותי לכולם, אבל בוודאי למשפחתו של המג"ד קליין. לאורך השנים ריחפה בחלל טענה שהמקור לכל הבלגן בקרב הייתה טעות שעשה בניווט. אני הוכחתי באמצעות יומן המבצעים של החטיבה כי לא מדובר היה בטעות. הוא אכן שינה את התוואי שבו תוכנן שהלוחמים יגיעו לתל, אבל זו הייתה החלטה מושכלת".
חלק קטן מהלוחמים שהגיעו היום לתל, לא היו שם מאז הקרב, ואחרים לא היו במקום שנים רבות. רבים מהם גם לא נפגשו זה עם זה במשך שנים, והמפגשים היו מרגשים. אחד הסיפורים שנשמע שוב היה על הלוחם שנפגע קשות בראשו והרופא קבע שלא ניתן לעזור לו. החיילים התעקשו לפנותו לבית החולים,
והוא שרד ואף הגיע למפגש.
סיפורי הגבורה, אמר ביזר, היו כורח המציאות. לדבריו, "את העובדות אי אפשר לשנות. היה בלגן. כל הפיקוד מדרגת המ"פ ומעלה נעלם, כי אנשים נפגעו, וכל אחד עשה כמיטב יכולתו".
ביזר אמר עוד כי "לרוב האנשים יש מועקה מהקרב הזה עד היום. יש הלומי קרב, נכים, הם חושבים על הקרב הזה עד היום, כל יום. מבחינה זו, החשיבות של המפגש היא שעד עכשיו הם היו לבד. עכשיו יש הזדמנות לחלוק, לדבר, להיפגש. התחקיר חשוב יותר לקצינים שהיו אז, שעד היום יש ביניהם מתיחות והדברים לא ברורים. לחייל הפשוט זה החלק הפחות חשוב".
לפנייה לכתב/ת 
