מהי עמדת ההלכה בנוגע לגיוס דתיות?

"אופנה חדשה" בקרב בנותינו: גיוס לצה"ל. מה עמדת ההלכה לגבי גיוס בנות דתיות לצה"ל? בברכה, אברהם (שרון).

• יש לכם שאלה לרב? לחצו כאן  
  

נושא גיוס הבנות לצה"ל אינו חדש, ומאז הקמת המדינה הוא מהווה עילה לוויכוחים חריפים ביותר. בקרב הציבור החרדי, רוב ככל הרבנים מגדירים את איסור הגיוס כמצווה הכלולה בהגדרה הקיצונית ביותר – "ייהרג ואל יעבור".

עוד בפולמוס גיוס בנות:

• עמדת הרב שלמה ריסקין התומך בגיוסן: בנות, אתן חייבות להתגייס
• עמדת הרב שמואל אליהו המתנגד: רוצות לתרום למדינה? אל תתגייסו
  

גם הרבנים הראשיים ומועצת הרבנות הראשית פסקו לאסור את גיוס הבנות, ולכן, גם בקרב הרבנים ה"ציוניים" קיימת מחלוקת הלכתית בנושא זה, אם כי לא כל כך חריפה.

מהו שורש המחלוקת?

הרמב"ם בהלכות מלחמה מחלק בין היוצאים להילחם במלחמת הרשות, לבין אלה היוצאים במלחמת מצווה. "מלחמת מצווה",

לפי הגדרת ההלכה, היא "מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" (רמב"ם הלכות מלכים פרק ה, א).

כאשר מנסים לבחון את כל ההגדרות האלו, בהתייחסות לדורנו - ישנן גם כן מחלוקות (למשל, האם מלחמת שבעה עממים היא מלחמת כיבוש ושחרור הארץ, וממילא הגדרה זו רלבנטית לדורנו, או שמדובר דווקא על ז' עממים בזמן יהושע בן נון, ועוד). אולם נראה כי המלחמות והמצב הביטחוני שלנו מוגדר לפחות כ"עזרת ישראל מיד צר", כדברי הרמב"ם, וממילא – המלחמות והשירות הצבאי שלנו כלולות בהגדרה של מלחמת מצווה.

במלחמת הרשות ישנם פטורים שונים ביחס לחובת הגיוס, אולם לגבי היוצאים למלחמת מצווה כותב הרמב"ם: "הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (שם פרק ז, ד). מדבריו משמע, שגם נשים (כלה מחופתה) יוצאות למלחמת מצווה.

הרדב"ז, מגדולי מפרשי הרמב"ם מקשה: "וכי דרך הנשים לעשות מלחמה, דקתני (שכותב) 'וכלה מחופתה'? והא כתיב (והרי כתוב) 'כל כבודה בת מלך פנימה'" (בפירושו שם), ועונה הרדב"ז שתי תשובות לשאלתו:

א. הרמב"ם משתמש במליצה על פי פסוק בנביא יואל, האומר: "יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ" (יואל פרק ב, ט"ז), וכוונת הרמב"ם - כיוון שהחתן הולך למלחמה, גם הכלה עוזבת את החופה.

ב. "ואפשר דבמלחמת מצווה הנשים היו מספקות מים ומזון לבעליהן, וכן המנהג היום בערביות". כלומר, הנשים אמנם משתתפות במלחמה, אולם רק באספקת שירותים, אך לא בלחימה ממש.

לפי התשובה השנייה של הרדב"ז, מותר לבנות להתגייס לצבא ולהיות שותפות למאמץ המלחמתי, אך לא כלוחמות. ואכן, כך גם השיב בזמנו הרב אונטרמן זצ"ל בזמן היותו רב ראשי, לשאלה פרטית שנשאל.

לפי זה, מבחינה עקרונית ניתן למצוא היתר הלכתי לגיוס בנות לתפקידים שונים שאינם מלחמתיים ישירות.

לסיכום

אולם המתנגדים לגיוס בנות טוענים, שמעבר להיבט ההלכתי ה"יבש" – קיימות בצבא בעיות צניעות רבות; פעמים רבות חיילות נמצאות במצבים לחוצים, וכאשר יש מפקדים גברים – מצבים עלולים הלסתבך. לדעות אלו, אם באמת רצונה של הבת להתנדב לטובת האומה – היא יכולה למצוא זאת במסגרות אחרות המתחשבות יותר בצרכיהן הדתיים של הבנות, מסגרות שאינן לוחצות כל כך (שירות לאומי, למשל).

למעשה, ישנן והיו בנות בכל התקופות שהתגייסו לצבא, עמדו בכל הניסיונות, ושמרו על עצמן מכל הבחינות. בנוסף, ישנם דברים הקוסמים בצבא,

והגורמים לבנות להתגייס. למענן ולמען אחרות הוקמו מסגרות ושירותים דתיים העוזרים על שמירת ההלכה בתקופת הגיוס.

לסיכום, מבחינה הלכתית יש אפשרות לבנות להתגייס לצה"ל, אולם הקשיים הרבים והניסיונות שהבנות עוברות בזמן השירות – גרמו לרוב הרבנים להסתייג משירות בנות בצה"ל, ולהעדיף את השירות הלאומי (משיב: הרב שמואל שפירא).

• לאחרונה יצא ספרו של הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר, "אור כוכב" - רעיונות לפרשת השבוע ולמועדים, ושו"תים בענייני דיומא.
  

• לבירורים ושאלות אפשר לפנות למענה הטלפוני של צהר בענייני בהלכה. ימים א'-ה', בין השעות 19:00-23:00, בטלפון 1-800-200-377