ההמצאות שהקדימו את זמנן

חובבי מדע ומחשבים בכל העולם התרגשו השבוע כאשר צמד מדענים קבע באופן רשמי כי מנגנון אנטיקיתרה פותח בשנת 205 לפני הספירה ולכן הוא זכאי לתואר - "המחשב הקדום העתיק בעולם". הגילוי הזה מספק הזדמנות מצוינת להסתכל אחורה על ההיסטוריה ולהיזכר בכמה מההמצאות החכמות והמרהיבות שאבות-אבותינו יצרו עוד הרבה לפני המהפכה המדעית.

המחשב של האסטרונומים העתיקים

אבל נתחיל בתגלית החדשה-ישנה, מנגנון אנטיקיתרה התגלה בשנת 1900 על ידי צוללנים שחקרו את שרידיה של ספינה רומית אשר טבעה בערך בשנת 70 לפנה"ס סמוך לאי אנטיקיתרה שביוון. על הספינה נמצאו ממצאים רבים ומעניינים. לצדם, המנגנון, אשר התגלה כגוש חלודה, נחשב אפילו משעמם. ב-1902, ארכיאולוגים גילו שגוש החלודה למעשה היה גלגל שיניים אשר התפצל לחלקים רבים בזמן הטביעה. מחקר ראשוני ביסס את ההערכה כי מדובר במנגנון אסטרונומי מתוחכם לחיזוי מיקומם של גרמי השמיים.

היופי והגאונות של המנגנון התגלו במלואם רק לאחרונה, עם התפתחותם של אמצעי דימות מתקדמים שמאפשרים לחקור את המנגנון מבפנים מבעד למעטפת החלודה ואף ליצור סימולציה ממוחשבת של המכשיר העתיק. המחקר הניב תוצאות שהדהימו את העולם הארכיאולוגי: באמצעות מערכת של גלגלי שיניים, המנגנון

שימש לחיזוי התאריך, היום והשעה של ליקויי חמה ומיקום השמש והירח ביחס לגלגל המזלות. יתכן כי המכשיר שימש לחזות את מיקומם של כוכבי הלכת שהיו מוכרים בעידן העתיק: מאדים, נגה, שבתאי, צדק וחמה. בנוסף לכל אלו, המנגנון גם חישב את תאריכי המשחקים האולימפיים. אמנם המכשיר אינו מחשב שעובר "תכנות" במובן המודרני של המילה, אולם הוא עולה בשנות דור על כל מכשיר אחר מסוגו שנבנה לפחות באלף השנים שאחריו.

אז מי הגאון שעומד מאחורי ההמצאה המסתורית? על כך הדעות חלוקות. למרות הימצאותו על ספינה רומית, הארכיאולוגים אינם מקשרים את המכשיר לאימפריה הקדומה (למרות שהחוקרים מעריכים כי הוא אינו יחיד במינו, ויתכן שדומים לו היו קיימים ברחבי האימפריה). בתחילה חוקרים קשרו את המתקן לממציא היווני המפורסם ארכימדס, או לפחות לאסכולה הפילוסופית שלו, או לחילופין לממציאים יוונים אחרים כגון פוסידוניוס או היפרכוס, וההערכה הייתה כי המכשיר הומצא סביב השנים 100-150 לפנה"ס. אולם עתה, השערה חדשה מתארכת את המתקן 50 שנים מוקדם יותר לסביבות שנת 200 לפנה"ס. התארוך החדש גם מוביל להשערה לפיה שיטת החישוב המתמטית עליה מבוסס המכשיר היא בבלית ולא יוונית. זאת מאחר ושיטות החישוב הללו טרם הומצאו על ידי היוונים בשלב זה של ההיסטוריה, ולכן הושאלו מהמזרח.

למיטיבי הלכת- סרט תעודה של 50 דקות אודות המנגנון:  

איש המכונות

אבל בואו נתקדם גם ל"גאדג'טים" נוספים, הרון מאלכסנדריה, הידוע גם בכינוי ""Michanikos או "איש המכונות", היה ממציא, מתמטיקאי ופיזיקאי שחי במאה ה-1 לפנה"ס וככל הנראה עבד ולימד בספריה הגדולה של אלכסנדריה. בספרו "פנאומטיקה" הוא תיאר מכשירים קדומים רבים. המפורסם שביניהם הינו "כדור איאולוס" , סוג של מנוע קיטור קדום. המכשיר הורכב מכדור מתכת מלא במים שאליו חוברו צינורות. כאשר הכדור חומם, המים התאדו, נפלטו דרך הצינורות מה שיצר תנועה מהירה. לכדור לא היה באמת שימוש אמיתי והוא בעיקר נועד יותר להדגים את רעיון עבודת הקיטור.

על שמו של איש האשכולות הקדום רשומים גם מספר המצאות יותר שימושיות: כך למשל בספרו "מכניקה ואופטיקה", מתואר מכשיר אליו מכניסים מטבע שנופל על צלוחית שחוברה לידית. הידית פתחה צינור שממנו זרמו מים אל ידי ה"משתמש". במילים אחרות, הרון חתום על המצאת מכונת המשקאות הראשונה. הרון גם המציא את התאטרון המכני: מנגנון של חבלים, קשרים ומשקולות שהופעלו על ידי בוכנות וגלגלי שיניים, הפעיל "אוטומאטונים", פסלים זזים שתפקדו כשחקנים בתיאטרון והיוו למעשה סוג של רובוטים קדומים. הרון גם המציא דלתות אוטומטיות שהיו אמורות להיות מותקנות במקדשים: לפי התיאור, כאשר כוהן הדליק אש על גבי מזבח, מנגנון מורכב של צינורות, חבלים ומשקולות גרמו לפתיחה מכנית של דלת המקדש.

דרקון וצפרדע חוזים רעידות אדמה

הואפונג דידונג די, או "מכשיר למדידת רוחות העונה ותנועות כדור הארץ", הוא כנראה הסיסמוגרף העתיק בהיסטוריה. המכשיר הומצא ב-132 לספירה על ידי זאנג הנג, ממציא ואיש אשכולות משושלת האן העתיקה. המכשיר עצמו מעולם לא נמצא, אולם שחזורים שלו נבנו על פי תיאורים היסטוריים שנחשבים למדויקים. לפי התיאור, המכשיר הורכב מכד ברונזה גדול, אשר בתוכו הונח מוט. על הכד עצמו השתלשלו שמונה דרקונים שאחזו בפיהם כדורי נחושת. כאשר האדמה רעדה, המוט שבתוך הכד נטה לאחד הכיוונים, והפעיל מכניזם שגרם לכדורי הנחושת לצנוח מפי הדרקון אל עבר פסלון של צפרדע שהיה בתחתית הכד, מה שלכאורה צפה את כיוון רעידת האדמה. לפי התיאורים שבידינו, במקרה אחד המכשיר באמת התריע אודות רעידה עוד לפני שהורגשה.

סוללות בגדד: החשמל הקדום שלא היה

נסיים בהמצאה עתיקה שהסטטוס המדעי שלה מוטל בספק. "סוללות בגדד" התגלו בשנות ה-30 סמוך לעיר שעל שמן הן קרויות, וההערכה היא כי הן פתוחו בין השנים 250 לפנה"ס- 250 אחרי הספירה, מה שמשייך אותן לאחת משתי אימפריות ששלטו באותה תקופה במרחב פרס ובבל והיו אויבות מרות של האימפריה הרומית: האימפריה הפרתית והאימפרית הסאסאנית. "הסוללות" הינן למעשה כדי חמר שבתוכם התגלה מוט נחושת מצופה ברזל, ובראשם מעין פקק עשוי אספלט. מי שבקיא בפרקים של "שובר שורות" יודע שלפחות בתיאוריה, חומר חומצי יכול היה לגרום לזרימה של אלקטרונים מתחתית הכד דרך הצינור המתכתי.

בתוכנית הטלוויזיה "מכסחי המיתוסים" בנו שחזור של הסוללות והגיעו למסקנה שחיבור של עשרה כדים ביחד יכול להפיק זרם של בעל פוטנציאל של 4.5 וולט. האם הכדים באמת שימשו להפקת חשמל? למרבה הצער, כנראה שלא. בעוד שתיאוריות היסטוריות ישנות גרסו שהסוללות שימשו לטובת גלוון, כלומר תהליך כימי לציפוי תכשיטים בזהב, הפרשנות הזו נדחית היום על ידי רוב הארכיאולוגים, שגורסים שעצם העובדה שדבר מסוים אפשרי, לא אומר שהוא אכן התרחש. לחילופין, ההערכה היא שהכדים שימשו לאכסון של מגילות.