ההורים שילמו, הפסיכיאטר התרשל והרוויח

פסיכיאטר עלום שם טיפל באישה פגועת נפש משך תשע שנים. הטיפול היה רשלני. הרופא רשם תרופות לא מתאימות. גם המינונים היו לקויים. כך קבעה השופטת חנה לפין הראל מבית משפט השלום בחיפה. מדוע הפסיכיאטר נותר עלום שם? כי בית המשפט הורה להסתיר את שמו. אולי כדי לא לפגוע בכבודו. אולי כדי לא לגרוע מפרנסתו. לעולם לא נדע מדוע.

מכל מקום, השופטת לפין הראל פסקה כי לאישה נגרמו נזקים נפשיים כתוצאה מהטיפול הרשלני. השופטת הטילה על הרופא לפצות את האישה בסכום של 350,000 שקל עבור "עוגמת נפש, הפסד הנאה מהחיים ופגיעה באוטונומיה". קרוב לוודאי כי סכום זה ישולם על ידי חברת הביטוח של הרופא.

האישה ביקשה מהשופטת לחייב את הפסיכיאטר להשיב את הכספים שקיבל עבור הטיפולים הכושלים וכן לשלם עבור התרופות היקרות אותן צרכה לשווא במשך השנים הארוכות. זה לא מגיע לך, פסקה השופטת, מי ששילם עבור הטיפולים והתרופות היו ההורים שלך. לך לא נגרם כל חיסרון כיס.

האם יש בתוצאה זו היגיון או צדק? בוודאי שלא. תארו לעצמכם ששופט יפטור יצרן מלהחזיר לכם את תמורתו של מוצר פגום רק משום שלא אתם שילמתם עבורו אלא הוריכם.

הקורא הנבון יאמר זו בדיחה. אבל בתחום הביטוח והנזיקין בתי המשפט דשו ודשו בשאלה זו. תילי תילים של הלכות סותרות נכתבו עליה. לבסוף נתקבלה ההלכה שסוכמה בפשטות ובחדות על ידי נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס: "המזיק (או חברת הביטוח של המזיק) אינם יכולים 'להרוויח' מכך שבני משפחה מסייעים לנכה בלא תמורה".

צודקת, אבל את "בגלגול שלישי"

נחזור כעת למקרה הטראגי של האישה פגועת הנפש. הפסיכיאטר ערער על פסק הדין של בית משפט השלום שהכריז עליו רשלן. האישה ערערה על סכום הפיצויים המקפח שנפסק לה באותו פסק דין. שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה דחו את שני הערעורים.

האישה לא ויתרה. היא פנתה לבית המשפט העליון וביקשה רשות לערער על העובדה שבתי המשפט, השלום והמחוזי הגיעו ל"תוצאה מקפחת באופן קיצוני". העובדה שההורים מימנו את הטיפולים הכושלים ותרופות השווא, כך טענה בפני השופט צבי זילברטל, לא צריכה לפטור את הרופא הרשלן מחובתו להשיב את עלותם.

ומה ענה השופט זילברטל? השופט קבע כי האישה צודקת. כאשר בן משפחה מסייע בתשלום לחולה או סועד אותו, הוא מבקש להיטיב עם בן משפחתו מתוך הרגשת חובה מוסרית. הוא לא חפץ להיטיב עם המזיק או עם חברת הביטוח של המזיק. "הלכה זו משקפת את המדיניות המשפטית לפיה אין לאפשר למזיק "להרוויח" מטובת ההנאה שניתנה על ידי המיטיב לנכה".

יש שופטים בירושלים, שמחה האישה. אלא שמיד הבינה כי שמחתה מוקדמת מידי. אכן, פסק השופט זילברטל, הרופא הרשלן חייב להשיב לך את הוצאות הטיפולים והתרופות אבל את נמצאת פה "בגלגול שלישי" לאחר שתי ערכאות, שלום ומחוזי. כאשר אדם מגיע אלינו בגלגול שלישי, גם אם הוא צודק, הוא לא מקבל את מה שמגיע לו אלא אם פנייתו אלינו "מעלה שאלה שיש לה היבט כללי המשתרע מעבר לעניינם של בעלי הדין עצמם".

אי אמון של הציבור במערכת המשפט

לסיכום, אמר לאישה, אין ספק שהשופטים בערכאות הקודמות טעו וקיפחו אותך, אבל זה עניינך האישי. לכן את לא תקבלי דבר.

בכל זאת טרחתי וכתבתי ניתוח יפה של הסוגיה, ביקשה החולה לדבר על ליבו של השופט, סימן שראית כאן משהו החורג מהעניין הלא חשוב שלי.

זה נכון הודה השופט, אבל עשיתי זאת "רק כדי להעמיד הלכה על מכונה" לא כדי לעשות צדק במקרה הספציפי שלך.

בקיצור, גם השופט זילברטל שילח את האישה פגועת הנפש לביתה בלא כלום ואפילו חייב אותה בהוצאות משפט בסך של 2,500 שקל למרות שצדקה לגופו של עניין.

ואני מבקש ברשותכם לפנות אל לבם של שופטינו בבחינת את אשר יאהב יוכיח. אין לכם מושג כמה פסק דין שכזה מעורר זעם ואי אמון בציבור הרחב. לא רק בקרב ציבור הנכים והמבוטחים. טייקוני הביטוח אמנם צוחקים כל הדרך אל הבנק עם כספה של האישה האומללה, אבל גם הם מבינים כי הם זכו מן ההפקר. הם לא מעריכים את מי שהביא לזכייתם.

מעבר לכך, ישנם מקרים שבהם חברות הביטוח פנו אליכם בגלגול שלישי ושם תיקנתם עוול ספציפי שנגרם לחברת הביטוח למרות שלא היה בעוול כל "היבט כללי". כך לדוגמא, לבקשת אחת מחברות הביטוח, החזרתם לבית משפט השלום דיון בעניינו של מבוטח שעסקו נשרף בטענה שנגרם לכלל "אי צדק דיוני".

העובדה שהמבוטח זכה בדין לאחר שש שנות התדיינות בשתי ערכאות קודמות ובינתיים פרנסתו חרבה עליו, לא הובאה בחשבון בבואכם לתקן את העוול הדיוני הספציפי של חברת הביטוח.