בלי טלית, בלי תפילין: מאמינה - וזהו
רגע לפני השליחות הגדולה, משה מפקפק בעצמו. הוא צריך זריקת עידוד מהקב"ה. אנחנו לא צריכות דברים מעשיים כדי לעבוד את ה'. רק להרגיש את האמונה הטבעית, ולדעת שה' איתנו. רק כך יש את הכוח לבצע את השליחות, ולצאת מכל המצרים. לצאת מהמצרים שלנו
פרשת השבוע "וארא" מבקשת מאתנו לבחון את המציאות במבט אמוני. משה רבנו מתלונן לפני הקדוש ברוך-הוא שהוא "ערל שפתיים", מגמגם. הוא תוהה כיצד במצבו יוכל להוציא את בני ישראל ממצרים? כיצד יוכל למלא את שליחותו?
כמה פעמים זה קרה לך? כמה פעמים קורה לנו שאנחנו מפחדים, לא מסוגלים, נתקעים באיזשהו מקום - ולא באמת יכולים לבצע את השליחות שלנו. משהו מכניס אותנו ללחץ.
הקב"ה נותן את הכוח למשה רבנו. שם במצרים הוא אומר לו: "ראה נתתיך לפני פרעה". רק תראה אותי, רק תסמוך עלי, רק תדע שאתה לא הולך לארמון לבד - אתה הולך בשליחותי. אני הכוח שלך כדי שתוכל לצאת ממצרים.
מי כמונו, הנשים, שיכולות לראות ולהרגיש. אנחנו לא צריכות דברים מעשיים כדי לעבוד את ה'; לא זקוקות לתפילין, לא מצוות על טלית, לא מחויבות לשלוש תפילות ביום. מה שאנחנו צריכות זה להרגיש את האמונה הטבעית, ולדעת שה' איתנו. רק כך יש את הכוח לבצע את השליחות, ולצאת מכל המצרים. לצאת מהמצרים שלנו.
שבת שלום.
לפנייה לכתב/ת 
מירי שניאורסון
מומלצים
