הניצחון המוחלט / טור
בשחזור של המפגש הגדול בין דוד לגוליית אף אבן לא התעופפה ופגעה למכבי בול בפוני. במקום זה, האלופה התבוננה ביריבה, בחנה אותה כמה דקות ואז בפשטות, בלי הרבה מאמץ, הנחיתה לה נבוט על הראש. זה הסתיים רק עם שני שערים, אבל הדרבי הזה היה קרוב להגדרת מושג התבוסה
אנחנו נוהגים להשתמש במילה "הביסה" בקלות רבה, ובדרך כלל משתמשים בפועל הזה על בסיס תוצאה בלבד. קבוצה אחת כבשה שלושה שערים מול קבוצה אחרת וזו תבוסה, כאילו לא משנה מה התרחש על הדשא, באיזה דקות הובקעו השערים או מה היתה התחושה הכללית באצטדיון. אבל פירושה של המילה תבוסה פשוט ביותר והוא "ניצחון מוחלט". לכו תבדקו במילון. הדרבי נגמר עם שני שערים, זה הכל, אבל קשה לזכור הרבה משחקים עם ניצחון כה מוחלט, כה ברור, כל כך לא שוויוני. זה אולי לא נראה לגמרי בתוצאה, אבל הדרבי הזה היה כמעט ההגדרה לאותו ניצחון מוחלט.
על הנייר היה זה שחזור המפגש הגדול בין דוד לגוליית, רק שהפעם במקום אותה הפתעה מפורסמת אף אבן לא התעופפה ופגעה למכבי בול בפוני. במקום זה, האלופה התבוננה ביריבה, בחנה אותה כמה דקות ואז בפשטות, בלי הרבה מאמץ, הנחיתה לה נבוט על הראש. האנדרדוג, שלפעמים יכול להפתיע בעזרת השכל, ויתר אפילו על האפשרות הזו עם הצבה מוזרה של אברהם צ'קול בקישור האחורי.
מכבי לא היתה זקוקה לאיזה משחק טכני מרהיב, או אולי התעלות מיוחדת של שחקן או שניים. היא פשוט השתמשה בכלים הכי בסיסיים ולחצה את הפועל, שבמשך רוב המשחק לא הצליחה להעביר שתי מסירות רצופות. בלי יותר מדי תחכום מכבי גרמה למבוכה אינסופית אצל הפועל, ברמה
כזו שבשעה הראשונה מישהו היה צריך להתקשר לרשויות ולדווח על התעללות בילדים ולבקש למצוא למאנה, יחזקאל או צ'קול איזה מקלט, מקום מחסה.
אפשר לומר שזה היה ידוע מראש, הרי שחקני הספסל של מכבי אתמול הבקיעו העונה יותר שערים מכל שחקני ההרכב של הפועל, אבל ברגע האמת – שוב, על המגרש, לא בתוצאה – זה היה אפילו יותר חד צדדי מהצפוי. עד כדי כך חד צדדי שפאקו, שלא פתח עם אף חלוץ, הכניס אחד דווקא אחרי כל שער שהקבוצה שלו הבקיעה. הוא ידע, סליחה – הוא ראה, שלהפועל אין מה למכור. אפילו נגד הפועל עכו מאמן מכבי לא עושה דברים כאלה.
הבדלי הכוחות העצומים גרמו לתחושה מוזרה שלא באמת מדובר בדרבי. משחק חשוב כן, היה משהו באוויר, אבל זה הרגיש כמו איזה חצי גמר גביע של קבוצה גדולה מול נמושה מהלאומית. עד כדי כך. ולכו תדעו מה היה קורה ללוח התוצאות אם אלי חכמון רואה שאפולה
אדל נגע בכדור ביד מחוץ לרחבה או אם עדן בן-בסט לא היה במשחק כל כך מזעזע. לכו תדעו מה היה קורה אם ערן זהבי של תחילת העונה היה מגיע למשחק הזה.
מכבי, וזה דבר מדהים, ניצחה בקלות בלי משחק ענק של אף אחד, בעצם אולי חוץ מניקולה מיטרוביץ'. הדרבי הזה הוא המקום להחמיא לקשר הסרבי, ולאו דווקא בעקבות השער היפה שלו (משחק שני ברציפות). מיטרוביץ' הוא השחקן השני הכי טוב במכבי העונה אחרי זהבי. אתמול, כשגל אלברמן ירד לספסל, מיטרוביץ' עבר לעמדה שלו, כלומר מעט יותר לאחור, ועדיין שילב באופן מרשים בין חילוצי כדור הגנתייים לניהול התקפות ושליחת כדורים קדימה.
עכשיו מכבי סוף סוף פתחה פער בצמרת, דבר שחיכתה לו הרבה זמן - 4 נקודות מקריית-שמונה. הפועל, לעומת זאת, רואה את היריבות שלה להמשך העונה, אלה מהתחתית, גם במרחק 4 נקודות ממנה, ההפרש בינה לבין הקו האדום. לא מדובר רק בערב הזה במקרה של הפועל. הדרבי, מעצם היותו דרבי, הדגיש את האומללות האדומה של התקופה האחרונה. זה משחק הליגה השישי ברציפות בו הפועל לא מנצחת, דבר שלא קרה לה מאז אוקטובר 2007. אז, לפני שבע ומשהו שנים, הרצף הסתיים עם ניצחון של הפועל בדרבי משער של פאביו ג'וניור, מה שלאחר המשחק הזה נראה לא הגיוני כרגע.
שחקנים של הפועל לא ידעו מה לעשות עם הכדור – פשוטו כמשמעו. האיבודים האומללים של צ'קול, מאנה וליאור לוי היו הסימן הבולט לכך, התוצאה העיקרית. וכל זה יחד הוביל למשחק של אי-שוויון ברור. 0:2 שהוא תבוסה, פירוק. הניצחון המוחלט.
אוהבים כדורגל? עקבו אחרי אורי קופר ב"טוויטר" והיכנסו לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי".
לפנייה לכתב/ת 
