העם כולו סופר את הימים בציפייה לשובו של משה עם לוחות הברית. כאשר הגיע יום הארבעים לפי החישוב שלהם, הם ציפו לחזרת משה, אך... משה לא יורד. העם החל לדאוג. כיצד נסתדר ללא מנהיג? בשלב זה נכנסו לתמונה ה'ערב-רב', אותם גויים שהצטרפו לעם ישראל בעקבות הניסים שאירעו להם במצרים, והעלו את הרעיון של עגל הזהב. וכך, בסך הכול ארבעים יום לאחר ששמעו בהר סיני "אנוכי ה' אלוקיך", היהודים כבר מכריזים על העגל "אלה אלוהיך ישראל" וחוטאים בחטא חמור שכזה.

איך זה יתכן? אחרי ניסים כה גדולים כקריעת ים סוף וההתגלות האלוקית שהייתה במתן תורה, איזה היגיון יש במחשבה שעגל מזהב הוא האלוקים? מה הם חשבו לעצמם?

בכדי להבין את זה, מסביר בעל התניא דבר מעניין מאוד: בעצם, גם הגויים העובדים לכוכבים ולמזלות מאמינים שה' ברא את העולם ושהוא יוצר הכול, נצחי וקדמון לכל דבר. אלא שהם מכנים אותו "אלוקי האלוקים". זאת אומרת שהוא אמנם ה'בוס', אבל יש מתחתיו עוד כמה 'אלוקים' קטנים שמנהלים את הבריאה. שהרי זה לא מכבודו של הבורא הגדול להתעסק עם כל הפרטים הקטנים של הבריאה, לכן הוא נתן את הנהגת הארץ בידי אלה שתחתיו.

מי הם אותם מנהלים קטנים? הכוכבים והמזלות. לטענת הגויים, הם אלה שנותנים לאדם את מה שיש לו בחיים. ולכן, ראוי לאדם לעבוד אותם (חס ושלום) להודות ולהשתחוות להם. הם האמינו שככל שהאדם יודה וישתחווה לכוכבים ולמזלות, כך יצליח יותר בחיים.

עם ישראל, לעומתם, יודע את האמת. ה' לא עזב את הנהגת העולם בידי הכוכבים ומזלות, אלא הוא מנהיג כל פרט ופרט בבריאה. כאשר משה רבינו אומר לפרעה שה' אמר "שלח את עמי ויעבדוני", הוא מראה לו אותות ומופתים בכדי להסביר לו שה' הוא האלוקים לא רק 'בשמיים ממעל', אלא גם 'בארץ מתחת'. הוא מנהיג כל פרט, גם בעולם הזה. ואכן, לאחר האותות והמופתים שהראה משה, אמרו חרטומי מצרים והודו: "אצבע אלוקים היא", אכן ה' מנהיג את הבריאה. וכך יצאו עם ישראל ממצרים, עם האמונה הזו שהכול מה' יתברך.

אבל, עם בני ישראל עלו גם 'ערב-רב'. הם ראו את כל המופתים ועשרת המכות שעשה משה, וכיצד כל חרטומי מצרים לא יכלו לעמוד בפניו עד שהודו שה' מנהיג את הבריאה, החליטו גם הם להצטרף לעם ישראל, ויצאו ממצרים לקבל את התורה. אבל, כאשר הם עמדו תחת הר סיני וחיכו למשה, וראו שמשה לא יורד מההר, הם חזרו לטעותם הראשונה, שכל ההשפעה בעולם תלויה בכוכבים ומזלות.

המזל של מצרים היה טלה. אותם אנשי ערב רב הגיעו למסקנה, שמשה ניצח את מצרים בגלל שהשתמש במזל שור שבא מיד אחרי מזל טלה. ואם כך, הרי שבאמת כל ההשפעה תלויה במזלות, ולכן הם חזרו לטעותם ועשו את העגל, בהתאם למחשבתם שמשה השתמש במזל שור וניצח את מצרים. כך גם תובן אמירתם "אלה אלוהיך ישראל אשר הוציאוך מארץ מצרים", שבזה התכוונו לומר, שמשה ניצח את מצרים בכוח מזל שור.

מה זה אומר לנו כיום? חטא העגל הוא עניין תודעתי. זה מצב שבו אדם חושב שהטבע הוא כוח נפרד ועצמאי שאינו כפוף לקדוש ברוך הוא. אנו צריכים לחקוק בתודעתנו את האמת, שכל כוחות הטבע הם 'כגרזן ביד החוצב'. הם בסך הכול כלים שבהם משתמש הקדוש ברוך הוא, שברא גם אותם.

ואם ניקח דוגמא מחיי היום-יום: להתייחס לעסק ולביזנס כמקור הפרנסה שלנו, ולהפוך אותו לאליל חיינו, זה 'עגל זהב' מודרני. זה בדיוק כמו לראות ציור מדהים ולומר 'איזה ציור נפלא צייר המכחול'... כל ילד קטן מבין שזו טיפשות, ושהצייר העומד מאחורי המכחול, הוא הכול. הקדוש ברוך הוא נותן את השפע לאדם, הוא בסך הכול משתמש בעסק בכדי להעביר לנו את השפע, וכנאמר: "ברכת ה' היא תעשיר", "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה".