מישראל לקנדה: הכלבים האבודים שמצאו בית
דניאל עדן מהרצליה יחד עם בעלה הקנדי רוב שיינברג, הקימו מקלט הצלה מופלא ומיוחד במינו בחווה בקנדה, במטרה למצוא בתים מאמצים לכלבים. השניים לא הסתפקו בסיוע רק לכלבים המקומיים, אלא הטיסו עד כה עשרות כלבים שהמתינו שנים לאימוץ בעמותות וכלביות בארץ
רוקי בן העשר סובל מסרטן סופני, וולטר ננטש פעם אחר פעם, אריק נמצא משוטט ברחובות, על ויני שפכו חומצה על הגב לאחר שנקשר לעץ וג'מבו פשוט היה כלב זקן מדי. חייהם העגומים של חמישה כלבים ברחבי הארץ, יכלו להסתיים בטון עצוב למדי, אך זכו לסוף טוב מהאגדות.
מי שאחראית על התסריט האופטימי לחיי הכלבים היא דניאל עדן מהרצליה, בת 31, בוגרת בית הספר למשחק "בית צבי". דניאל ובעלה, רוב שיינברג, איש עסקים מקנדה, גידלו עד לפני ארבע שנים שלושה כלבים בתל אביב, עד שהחליטו לעבור לקנדה, כדי לנסות ולהגשים פרויקט מיוחד למען כלבים וסוסים חסרי בית.
"היה לנו חלום לעזור לכלבים. בהתחלה תרמנו להרבה כלביות ועמותות בישראל, עד שגילינו שבאחת הכלביות הכסף לא הלך לכלבים עצמם, אלא לאנשים. אז החלטנו להקים מקום שכזה בעצמנו", מספרת דניאל בראיון בלעדי ל-ynet. מקלט ההצלה זכה לשם "Dog Tales" (סיפורי כלבים). "חשבתי שאעשה דברים אחרים בחיי, אבל כנראה שזה הייעוד שלי בחיים. לעזור לכלבים. זה ממלא אותי".
השניים תכננו לחזור לישראל כדי להקים מקלט לכלבים בארץ, אך במהרה גילו כי בקנדה הליך ההקמה קל יותר מבחינת מציאת שטח והקמת מבנה. בני הזוג רכשו חווה במחוז אונטר, באזור קינג סיטי ובה אסמים גדולים.
"בנינו לבד את החווה מכלום. את הזירה ששימשה בעבר לרכיבת סוסים הפכתי לכלבייה גדולה עם חדרים מעוצבים לכלבים. הקמנו מקום ייחודי בעולם, בית מלון שנועד להציל את הכלבים ומהווה מקלט לסוסים. המקום מעוצב ונקי, נותן לכלבים איכות חיים גבוהה עד שימצאו בית", היא מגלה.
התרומות להקמת מקלט הכלבים הגיעו מגורמים פרטיים. "זו כלביה פרטית שלי ושל בעלי. אנחנו מממנים אותה מכיסנו ויש לנו גם תורמים שעוזרים לנו בדרך", מפרטת דניאל. "אהבה לחיות לא מספיקה. צריך לדעת לתחזק, לנהל כלבייה ולטפל בכל החיות", היא מדגישה. "בקנדה אין כל כך הרבה כלביות כמו בישראל ולכן חשבתי שיש לי גם סיכוי גדול יותר למצוא ליותר כלבים בתים".
המקום עצמו, בין אם מכוסה בשלג במהלך החורף או במרבדים ירוקים מרהיבים בתקופת האביב והקיץ, מזכיר לרגע חווה מהאגדות. החווה יכולה להכיל עד 84 כלבים בזמן נתון, אך דניאל מספרת כי כרגע היא מסוגלת לטפל ב-50 כלבים בלבד. "המטרה שלי היא להטיס פעם בחודש 10 כלבים מישראל לקנדה ולהציל סוסים מקומיים שניצלו משחיטה למאכל".
"כשהגעתי לכאן לראשונה הייתי בהלם מתרבות רכישת כלבים מסוחרי הכלבים", היא נזכרת בתחילת הדרך. "בישראל התרבות שלנו היא לאמץ כלבים מעורבים מכלביות ובקנדה, לרוב יש רק כלבים גזעיים. למרות שאין כאן כלבים משוטטים כמו בישראל, עדיין יש בקנדה אחוז נטישה גבוה, על אף הקנסות הכבדים על נטישות כלבים".
הפרויקט למציאת בתים לכלבים מישראל בקנדה החל בשיתוף עם עמותת "תנו לחיות לחיות". "הרעיון שלי נולד יחד עם אתי אלטמן והתחלנו להוציא אותו לפועל. בדרך הצטרפו גם עמותות "גלבוע אוהבת חיות", "כלביית רידינג" בת"א ו-"כלביית לוד", היא מפרטת. "בחרתי לעבוד עם אנשים שכיף לי לעבוד איתם ואני סומכת עליהם".
"זהו פרויקט שאנחנו עובדים עליו כבר כמעט שנה, במטרה לעזור לכלבים עזובים בישראל", אומרת אתי אלטמן, דוברת "תנו לחיות לחיות". "הרעיון נולד כשחיפשנו פתרון למצב הקשה של הכלבים בארץ. אין הרבה אנשים כמו דניאל ורוב. אנחנו עובדים בשיתוף איתם ועם העמותה המדהימה שהקימו. הם בנו גן עדן לכלבים בקנדה. בקנדה יש עתיד לכלבים – יש תקווה שיוכלו למצוא בתים חמים מהר. אנחנו מקווים שבזכות הפרויקט הזה נוכל להציל מאות כלבים ממוות".
להטסה של כמות כה גדולה של כלבים יש משמעות כלכלית עצומה, במיוחד כשמחיר הטסה של כלב עשוי להגיע למאות דולרים והכל ממומן על ידי דניאל ורוב. אנשי הפרויקט פנו לחברת "אל על" וסיפרו להם על המבצע המיוחד שנועד להעניק בית לכלבים.
"כשהובא לידיעתנו שמתכננים להטיס 200 כלבים לקנדה, החלטנו להירתם ולעזור לפרויקט לצאת לדרך. ידענו שמחיר ההטסה לכל כלב הוא קריטי, ואם לא היינו מכווצים את המחיר בצורה משמעותית, הפרויקט לא יכול היה לצאת לדרך", אומר ל-ynet רונן שפירא, ראש אגף מטענים באל על.
בנוסף להנחה שניתנה להטסת כל כלב מישראל לקנדה, באל על נרתמו גם לסייע בכל ההליכים הבירוקרטיים בדרך ואף להשיב את כלובי ההטסה בחזרה לישראל כדי להחזירם לעמותות.
"המבצע הראשון כלל 16 כלבים. מדובר בכמות גדולה שתופסת את מרבית שטח המטען שאפשר להכניס במטוס בואינג 767, במקום מטענים אחרים שהיו אמורים לצאת בטיסה ויש לכך משמעות כלכלית", הוא מסביר. "דאגנו שעובדת החברה, הדר בן-משה, תלווה את המתנדבים והכלבים שהגיעו בשעת לילה לשדה התעופה ותעזור בהליך הקליטה והמכס".
באל אל ציינו כי איפשרו לכלבים לשהות מחוץ לכלובי ההטסה עד דקות ספורות לפני העמסתם לתא המטען במטוס. "היה חשוב לנו שיהיה להם נוח כדי להקל עליהם את המסע הארוך ודאגנו לטמפרטורה נעימה לכלבים במהלך הטיסה. זה פרויקט חשוב מבחינתנו", מבהיר שפירא.
לחוות המקלט מגיעים אנשים מכל שכבות האוכלוסיה. "מזוגות צעירים, פנסיונרים שרוצים לבלות עם כלב ולהפיג את הבדידות, אנשים אנרגטיים שמחפשים מישהו לרוץ איתו", מסבירה דניאל. "אני מתמקדת במציאת בתים לכלבים מבוגרים, מגילאי שבע ועד 12 שנה. לכן יש לי נטייה בכל פעם שאני מגיעה לישראל, לקחת איתי את הכלבים המבוגרים, כי הכי כואב עליהם וברגע שאני מוצאת להם בית, זו תחושה מעולה".
סדר היום של דניאל עמוס כבר מהרגע הראשון. "15 אנשים עובדים במקלט ולכל אחד יש התפקיד שלו. כל יום שלי מתחיל ונראה אחרת לגמרי מהקודם. החיים לא משעממים וזה כיף חיים. אני מנקה את החדרים של הכלבים, מטפלת באנשים שבאים לאמץ כלבים או כאלה שרוצים להיפטר מהכלבים שלהם, לוקחת כלבים לטיפול אצל וטרינר או פוגשת מאמצים. רק לקור עדיין לא התרגלתי".
דניאל מספרת כי בחוזה שהיא עורכת עם המאמצים, היא הכניסה סעיף בלתי נראה, מעין התחייבות בלתי כתובה בין הצדדים. "הם חייבים לבוא לבקר אותי עם הכלב שאימצו, כי הם כמו הילדים ששיחררתי לדרכם לחיים חדשים. אני בקשר עם כולם, מקבלת מהם תמונות ועוזרת להם בכל שאלה".
כיצד מאמצים כלבים מדניאל ורוב? "אחרי שמתאמים איתנו פגישה, זה כמו לעשות שידוך בין משפחה לכלב. החוק בקנדה מאוד נוקשה והמשפחה המאמצת חותמת איתנו חוזה, שאם הם לא מסתדרים עם הכלב, הם חייבים להשיב אותו בחזרה אלינו, גם במקרה של הרדמת הכלב בגלל בעיות כספיות".
אימוץ כלב כולל מיסים מקומיים יעלה למאמצים 420 דולר. "המין האנושי מעניק משמעות כשהוא קונה משהו בכסף ואז נותן לו ערך. מדובר בסכום זהה גם למי שרוצה למסור את הכלב שלו ואני מכנה זאת קנס נטישה. תשלום עבור האימוץ הוא למעשה תרומה למקלט הכלבים".
בקנדה מזג האוויר עשוי להגיע למינוס של 20 ואף 40 מעלות מתחת לאפס. "יש כלבים שמגיעים אלינו עם כוויות קור ולפעמים צריך להוריד להם את הזנב כדי להציל אותם". דניאל מספרת כי היא עדיין על תקן תיירת במדינה. "מה שמצחיק הוא שאני עדיין בלי אזרחות קנדית, אבל הכלבים שמגיעים מישראל, מקבלים אזרחות לפניי. הקטע המדליק של כלבים שמגיעים מישראל ומבינים עברית, מחייב אותי ללמד את הקנדים קצת מילים בעברית שיעזרו להם בהתחלה. אז הכלבים מגיעים לבית חדש עם תרגום".
בחודשים האחרונים מצאו יותר מ-18 כלבים שהגיעו מישראל בתים חדשים בקנדה. כלבים שחיכו בארץ חודשים ואף שנים, אומצו לעיתים תוך מספר ימים ושבועות לאחר שנמצאה עבורם משפחה מתאימה בקנדה. בואו להצטרף למסע המופלא של הכלבים והאנשים שהעניקו להם סיכוי נוסף לחיים חדשים.
וולטר, האסקי סיבירי מעורב בן ארבע שנים, חיפש במשך זמן רב בית קבוע. לפני כשנה הוא הגיע אל הכלבייה העירונית בתל-אביב בתקווה להתחיל פרק נוסף בחייו. "הוא הגיע לכלבייה מיואש, רזה ועצוב", אומרת ל-ynet נופר נוחי-פיאטוק, מרכזת פעילות בכלבייה העירונית בתל אביב.
"במשך שנה הוא היה בכלבייה. אומץ מספר פעמים והוחזר. פעם אחת כי לא הסתדר עם הילדים במשפחה, פעם שנייה המשפחה שאימצה אותו לא הסתדרה איתו".
גם את החורף האחרון הוא בילה בתא בכלבייה עם כלבים נוספים. ואז הגיעה דניאל מקנדה עם הצעה שהעניקה תקווה לכלבים הבוגרים בכלבייה, הממוקמת בסמוך לתחנת הכח רידינג בצפון תל-אביב.
נופר ודניאל מכירות זו את זו שנים רבות. בביקור של דניאל בישראל, היא בחרה שבעה כלבים, ביניהם וולטר. "רוב הכלבים לא נמצאים בכלביה באשמתם, אלא בגלל האנשים שלקחו אותם ולא הבינו את מהות הטיפול בכלב", מדגישה נופר.
17 שעות באוויר ובדרכים
במבצע לילי לקראת ההטסה, הובאו הכלבים מהכלבייה ברכבים פרטיים אל שדה התעופה. "זה היה מרגש ועצוב כאחד", היא נזכרת. "וולטר נכנס לכלוב טיסה שבו יכול להסתובב ולעמוד במהלך הטיסה. אחרי כמעט 17 שעות הוא הגיע לחווה של דניאל בקנדה".
נופר מתנדבת בכלבייה בתל-אביב כבר תשע שנים ולא רואה שינויים בכמות הכלבים הנטושים שמגיעים כל שנה לכלבייה.
"הכלבייה תמיד תהיה מלאה בקיץ וסיפורי הנטישה חוזרים על עצמם, רק עם שמות שונים", היא אומרת ושמחה שוולטר היה הראשון מבין הכלבים שהוטסו לקנדה באפריל, מצאו בית.
"מעשה ציוני למצוא להם בית בקנדה"
"זה הזוי שכלבים בישראל לא מוצאים בית, מחכים הרבה זמן ומוטסים לקנדה לרילוקשיין", היא מסכמת. "זה מחמם את הלב שוולטר מצא בית ולדעתי, זה מעשה ציוני לקחת כלבים שאף אחד לא רצה לאמץ מישראל ולמצוא להם בית בקנדה".
אחרי 10 שנים ללא כלב - המורה לג'ודו התאהב בוולטר
חלף עשור מאז שג'ורג' פרנטוביץ', מורה לג'ודו ונהג משאית גידל בעל חיים, אחרי מותו של כלבו האהוב. "גידלתי דני ענק במשך 14 שנה. אחרי שהוא הלך לעולמו, לא רציתי לגדל כלב נוסף", הוא אומר בראיון טלפוני ל-ynet.
"חבר שלי סיפר על מקום שבו מצילים כלבים. נכנסתי לאתר שלהם וראית רועה גרמני נחמד".
בביקור ראשון אצל דניאל, היא הכירה לו את וולטר. "הוא האסקי לבן עם עיני תינוק כחולות ועדין ככל שאפשר להיות עדין. ביליתי כל חיי עם בעלי חיים וכשהסתכלתי לו בעיניים, ידעתי שהוא יהיה כלב נהדר", הוא נזכר במפגש הראשון בין השניים.
"אחרי שדיברתי עם דניאל היא שאלה אותי האם אני רוצה לאמץ את וולטר. אמרתי לה שאחשוב על כך", הוא אומר. לפני ששב לביתו, הלב שלו כבר צעק "וולטר", "וולטר".
"התקשרתי לדניאל ואמרתי לה שוולטר לא הולך לשום מקום. ואם הוא ילך לאן שהוא, זה רק איתי הביתה".
קשוח ואוהב לטייל
פרנטיבוץ' מספר כי וולטר השתלב היטב בבית. "הוא לא נובח, לא עושה בלגן בבית ולא נושך. הוא טוב עם הילדים החורגים שלי ואוהב לטייל".
וולטר למד לטייל במרחבים הפתוחים בעיר טורונטו ולהתרגל למחייה בדירה. "הוא האסקי שאוהב לרוץ, אבל גם למד לטייל עם רצועה ולא למשוך בזמן הטיול. הוא כבר יודע להושיט כף רגל, לשבת וגם למד להתרגל לשם שלו".
פרנטוביץ' הוסיף לוולטר גם את הכינוי "טאף" (קשוח). "אני קורא לו וולטר טאף בגלל כל מה שעבר בחייו. הוא קשוח. אני לא מבין איך הוא שמר על האופי הנעים שלו כשאנשים הכאיבו או נטשו אותו. הוא לא נבהל משום דבר, אפילו לא מטריקת דלת".
וולטר קיבל מזרן אורטופדי הממוקם לצד המיטה של פרנטוביץ'. בשעות היום וולטר לא נותר בגפו. פרנטוביץ' עובד כנהג משלוחים ובעל משאית גדולה, בעלת מרחב גדול בתא הנהג.
"לוולטר יש מיטה במשאית שלי וכל המרחב סביב מלא בשמיכות בשבילו. במהלך הנסיעה הוא חגור לריתמה מיוחדת החוגרת אותו למושב, אבל גם מאפשרת לו לשכב או לישון. הוא חגור כמו תינוק", צוחק פרנטוביץ'.
"רוב הנסיעות שלי הן קצרות ועיקרן משלוחים לבתי חולים במרכז טורונטו. בין משלוח למשלוח, אני מכוון את ההפסקות וארוחת הצהריים שלי, כדי שנוכל לטייל ולבלות יחד".
הפארק רחב הידיים מאחורי ביתו של פרנטוביץ', מאפשר לוולטר להינות מחצר אחורית גדולה, שם הוא משכלל את המיומנות שלו בתפיסת כדור, פריזבי וריצה. "הוא כלב מאושר", קובע פרנטוביץ'.
"אהבה שאינה תלויה בדבר"
"הקשר שלי עם דניאל ואנשי הפרויקט שלה לא הסתיים באימוץ של וולטר. יש שם אווירה איכפתית והם מייעצים לי בכל שאלה, החל מנושא תזונה ועד לשאלות וטרינריות".
עד כמה גדולה ההשפעה של וולטר על חייו של פרנטוביץ'? מספיק להציץ בעמוד הפייסבוק שלו כדי לגלות שוולטר הפך לדמות מרכזית בחייו והוא לא מפסיק לשבח את הכלב ואת האהבה הגדולה שהוא הכניס לחייו.
"אתה חייב לתת להם אהבה שאינה תלויה בדבר", הוא מסכם. באחת התמונות אותה פירסם בעמוד הפייסבוק שלו, נראה פרנטוביץ' שוכב על הרצפה, וולטר מניח את כפות רגליו על החזה של פרנטוביץ'.
"לימדתי אותו הטלה אחת והוא כבר ניצח אותי בקרב ג'ודו", הוא חושף. "ניצחון באיפון?", אני שואל. שתיקה קלה ואז צחוק מתגלגל. "האמת שהיה ווזארי ובינינו, היה תיקו".
אניה מוסטקוב, מנהלת עמותת "גלבוע אוהבת חיות" עדיין זוכרת ומצטמררת משיחת הטלפון הבהולה שהפרה את שלוות הלילה בשעה אחת אחרי חצות באוגוסט אשתקד.
"הווטרינר של העמותה התקשר וסיפר כי מצאו גור בן שלושה חודשים, קשור לעץ באזור אחד הכפרים ברמת ישי. הכלב דימם כולו ונראה שזרקו עליו חומצה שאכלה לו את כל הגב והגוף", היא מספרת. "אם לא היו מחלצים אותו, הוא היה מת בשטח".
ויני שרד כנגד כל הסיכויים. הוא הובא לטיפול חירום ב"מרכז הווטרינרי בעמק" ברמת ישי, שם טופל על ידי ד"ר תמר זהבי וד"ר יובל יפה.
"מה שהדהים אותנו הוא שלמרות כל מה שוויני עבר, גם כשהגיע והיה חצי מת, עדיין הוא היה ידידותי מאוד ואיפשר לנו לטפל בו", היא מסבירה.
ויני עבר מספר ניתוחי עור עקב הכוויה שכיסתה חלק גדול מגופו. הוא אושפז למשך תקופה ארוכה ובעמותה הצליחו למצוא עבורו בית אומנה זמני.
"היינו חייבים עזרה בהחלפת התחבושות שלו מדי יום ועם הזמן תדירות החלפת התחבושות פחתה", היא מציינת. כמעט חצי שנה חלפה במהלכה עבר ויני מספר ניתוחי עור. אזור הכוויה נסגר וויני נותר עם צלקת גדולה על גבו. "זה נראה כאילו יש לו קעקוע ענק בצורה של ענף גדול על הגב", אומרת אניה.
"ויני שב לכלביה והמתין לבית מאמץ. הוא כלב שמח וההתעללות לא השפיעה על ההתנהגות שלו ולא על היחס שלו כלפי בני האדם. הבעיה היתה שאף אחד לא רצה אותו כי הוא לא נראה להם יפה. כולו צלקת אחת גדולה", היא אומרת בעצב.
המפנה חל לאחר שדניאל יצרה קשר עם העמותה שפרסמה מקרה התעללות בכלב אחר וביקשה סיוע בתרומות. "דניאל ורוב סייעו לנו רבות עם תרומה גדולה והגיעו לסיור בכלבייה, בסופו היא בחרה מספר כלבים שחיכו זמן רב והתקשו למצוא מאמצים, ביניהם גם ויני", היא מוסיפה.
אמבר דיוויס ודאסטין פרי, זוג צעיר שהתארס לפני מספר חודשים וגידל עד לא מכבר שני כלבים, נאלץ להיפרד לא מזמן מכלבם הקשיש עקב מחלה קשה. רו, כלבתם השחורה בת החמש, נותרה לבד בבית.
"ויני הוא כלב מיוחד. נתקלתי לראשונה בתמונות ובסיפור שלו באתר של דוג-טיילס בסוף דצמבר שעבר. לאחר שקראתי את הסיפור, הרגשתי אהבה מיידית כלפיו, אותה תחושה שהרגשתי ברגע שפגשתי אותו 71 ימים מאוחר יותר", מספרת אמבר בראיון ל-ynet.
"כואב לי ואני לא מסוגלת לשאת את המחשבה שמישהו מסוגל לפגוע בבעל חיים, במיוחד באופן הקיצוני בו נפגע ויני. מצד שני, זה מעניק לי תקווה ושמחה אינסופית, לדעת שישנם אנשים טובים בעולם, כמו בעמותה שהצילה אותו ובדוג-טיילס, ועל כך שוויני נותר נפלא למרות כל מה שעבר".
אמבר, דאסטין ורו הגיעו לאמץ את ויני לפני כשלושה חודשים. "ויני הופך לאט לאט לכלב משפחתי והוא מסתגל יותר טוב מכפי שציפינו. הוא אוהב את המיטה ואת הצעצועים שלו, למרות שכבר הרס יותר מ-30 צעצועים, הוא עדיין עוד לא יודע איך לשחק איתם. הוא אוהב ליטופים ויש לו דרך מוזרה כדי לבקש חיבה", מגלה בן זוגה, דאסטין.
"הוא יגיע ברוב הפעמים ופשוט ישב על הברכיים או ישכב צמוד על החזה. הוא פשוט לא יודע שהוא כלב גדול וכבד".
לוויני לא היה מושג כיצד לטפס ולרדת במדרגות בבית ולמזלו, רו תפסה את תפקיד האחות הגדולה ונחלצה לעזרתו. "אחרי שבוע הוא כבר למד לעלות ולרדת בהצלחה. הוא לא פוחד מהרעש של הפעלת תנור האח בבית ומתרגל לצלילים של הבית. הוא אוהב טיולים יחד עם רו ולשחק איתה בחצר", הם מספרים.
ויני עדיין מגיע לטיפולים שוטפים אצל הווטרינר במיוחד לקראת הקיץ, תקופה רגישה לעור של ויני והוא יצטרך להימרח במשחות במשך התקופה החמה.
הטיולים הפכו למהנים במיוחד עם שני הכלבים ונראה כי ויני זוכה למבטים סקרנים מצד השכנים והאנשים אותם הם פוגשים ברחוב.
"הם שואלים אותנו מה קרה לו לגב ואנחנו מספרים את הסיפור שלו. בתחילה, כשהגיע אלינו היה רזה מאוד, אבל מאז הוא השמין. היה לו קשה עם הקור בהתחלה, אבל הוא מתרגל אליו בהדרגה. אולי ישאיל קצת פרווה מרו לחורף הקרוב", צוחק דאסטין. "הוא כלב יפה, למרות הצלקת על הגב".
רוקי, כלב בן כעשר שנים בילה מספר שנים בכלבייה העירונית בלוד. "רוקי, כלב מבוגר וחירש הגיע אלינו על אלונקה באישון לילה. לא עמד על הרגליים. דניאל בחרה בו ובכל הכלבים הכי קשישים ובעייתיים לאימוץ", אומרת ד"ר אור רז, מנהלת הכלבייה העירונית של לוד. שיתוף הפעולה בין הכלבייה לדניאל איפשר אימוץ מהיר של כלבים רבים, שעברו שיקום וניתוחים בכלביית לוד.
צוות המטפלים והמתנדבים משקיע מאמצים גדולים כדי לעזור להם. "היא לוקחת את המקרים הכי קשים לאימוץ כדי להציל אותם", היא אומרת. לדברי ד"ר אור, הכלבייה מטפלת בכלבים וחתולים חסרי בית רבים ופועלת בזכות תמיכה של מנהלת העירייה, ראש העיר יאיר רביבו ומנכ"ל אהרון אטיאס.
"רוקי הוא אחד המקרים הקשים שהגיעו אלינו מישראל. הוא כלב מבוגר שהתגלה לו סרטן בגב לאחר שהגיע לקנדה", אומרת דניאל. "כשהוא הגיע אלינו, ראינו שמשהו לא בסדר איתו והתחלנו לערוך לו בדיקות מקיפות ואז התוודע לנו שהוא חולה בסרטן סופני, שלא מאפשר אפילו ניתוח. הוא בקושי עמד על הרגליים".
כלב חולה בסרטן סופני הוא לא בדיוק הכלב האידיאלי שמשפחה ממוצעת תרצה לאמץ, אך דניאל לא ויתרה.
"משפחה אימצה בידיעה שלא יחיה זמן רב"
"במקרים כאלו, אני מחפשת בית שיוכל לתת לו אהבה ואנחנו מצידנו, מממנים את כל ההוצאות הווטרינריות והמזון. לבסוף מצאנו לו בית שיוכל לתת לו איכות חיים והמשפחה שאימצה אותו, הגיעה להחלטה בידיעה שרוקי לא יחיה עוד זמן רב".
זוג מתנדבים במקלט, החליט לתת לרוקי את החיים הטובים בחודשים האחרונים לחייו ואימץ אותו. "נפרדנו ממנו בדמעות, אימוץ מרגש מאוד", כתבה דניאל בעמוד הפייסבוק שלה. "רוקי למרות מצבו, עדיין פעיל, מסוגל לצאת לטיולים קצרים.בני המשפחה שאימצו אותו, דונה, כריס ומקנזי הציעו לרוקי בית אוהב לימיו האחרונים".
ג'מבו בן השמונה הגיע לכלבייה העירונית בלוד. במשך שנה הוא חיפש בית מאמץ ואז נבחר לטוס לקנדה. מאז חייו השתנו לחלוטין. דניאל והצוות מצאו עבורו משפחה חדשה ואפילו חבר נוסף על ארבע.
ליסה קריסטן, טכנאית וטרינרית, עובדת במקלט ההצלה של דניאל ורוב מזה כחמישה חודשים. היא אחראית על הטיפול בסוסים שהוצלו מהתעללות ומשחיטה.
"אימוץ כלב הוא הדבר הכי שמח והמתנה המופלאה ביותר שאפשר להעניק לבעל חיים שזקוק לבית", אומרת ליסה ל-ynet, המגדלת עוד שלושה כלבים בביתה יחד עם בן זוגה.
"אני גידלתי כלבים כל חיי ומודה שהאימוץ של אריק היה מעט בלתי צפוי. הוא פשוט התאים לנו כמו כפפה ולכלבים קאשה, בולט וליריק".
ליסה פגשה לראשונה את אריק, פקינז מעורב, כשהגיעה יחד עם דניאל ואנשי הצוות אל שדה התעופה כדי לקחת את הכלבים שהגיעו מישראל, לאחר מסע של יותר מ-9,000 ק"מ וכ-12 שעות טיסה.
אריק נמצא משוטט ברחובות ונאסף אל הכלבייה העירונית בלוד, שם החלו לשקם אותו. ברגע שנבחר לטוס לקנדה, הוא עדיין היה בהליך השיקום הראשוני בן מספר ימים.
לאחר שזכה לטיפול מלכותי אצל דניאל, החליטה ליסה לאמץ אותו אל משפחתה. "השבועות הראשונים בבית עברו עליו בקלות. הוא הסתדר במהירות עם שאר הכלבים ומצא מקום משלו על הספה. נראה שהוא מאוד נהנה להיות חלק מהלהקה", היא מספרת.
לדבריה, אריק הוא כלב שמביע אהבה רבה אך גם מוצא פעמים רבות את הזמן להתנהגויות משעשעות.
"הוא יכול ברגע להתהפך על גבו ולזחול על גבי הרצפה כדי למשוך תשומת לב תוך כדי כך שהוא נוחר בקול", מגלה ליסה. "הוא גם אוהב לטפס על הדברים כדי להשיג בחזרה את הצעצוע האהוב עליו ואפשר לסמוך עליו שהוא ימצא כל זווית אפשרית כדי לטפס או לקפוץ".
לגולשי ynet שמתלבטים האם לאמץ כלב מבוגר, יש לה מסר ברור וחד משמעי. "שימרו על לב פתוח כשאתם מאמצים כלב מבוגר. אי אפשר לצפות מכלבים שיהיו בעלי חיים מושלמים. לפעמים לוקח להם זמן להתאהב באנשים חדשים וללמוד התנהגויות חדשות", היא מסכמת. "לאמץ כלב מבוגר, משמעות הדבר היא לקבל אותו ולאהוב אותו כפי שהוא".
לעמוד הפייסבוק של מקלט ההצלה ולאתר הבית של "Dog Tales".
תודה לצלמים: אסף ברנר,
gotchastudios.ca,
רויטל טופיול
ולצוות Dog Tales Rescue
לפנייה לכתב/ת 
