מדליקות משואה: "גם ב-2015 נשים עדיין צריכות להוכיח את עצמן"
פרופ' מרתה וינשטוק-רוזין, לוסי אהריש ואליס מילר, שידליקו משואות ביום העצמאות בתור נשים פורצות דרך, התראיינו באולפן ynet, ייחלו ליום שבו נשים לא יצטרכו להיאבק על שוויון וקראו לגברים לשתף פעולה: "יד אחת לא יכולה למחוא כפיים לבד, את חייבת את היד השנייה"
"הלוואי שלא הייתה קיימת הקטגוריה הזאת, שלא הייתי צריכה להיות פורצת דרך בקידום הומניזם ושיח שוויוני", כך ניסחה העיתונאית לוסי אהריש, אחת ממדליקי המשואות ביום העצמאות, את הפרדוקס שעליו הסכימו עוד שתיים משותפותיה לטקס, שיעמוד השנה בסימן "ישראלים פורצי דרך".
באולפן ynet שוחחו על המעמד המרגש אליס מילר שעתרה לבג"ץ ובכך פרצה לראשונה את דרכן של נשים לקורס טיס בצה"ל, אהריש, עיתונאית מוסלמית שהעלתה לסדר היום שיח של סובלנות ופתיחות בין מגזרים, ופרופ' מרתה וינשטוק-רוזין, מדענית וחוקרת שפיתחה את תרופת האקסלון לטיפול במחלת האלצהיימר ושיפור איכות חיי החולים.
אהריש ציינה: "גם ב-2015 נשים עדיין צריכות להוכיח את עצמן ולהוכיח שהן שוות לגברים. נכון, יש הבדלים
בין גברים לנשים, יש מצב שגבר יכול להחליף גלגל ואני לא, אבל בכל מה שקשור לשאיפות ולאן אנחנו רוצות להגיע - יש משפט בערבית שאומר, 'יד אחת לא יכולה למחוא כפיים לבד, את חייבת את היד השנייה'. אנחנו חיים בעידן שגבר ואישה הם שני מפרנסים, אבל עדיין רואים בזה משהו מפליא שאישה מגיעה למעמד מסוים".
מילר הרימה את הכפפה והציעה: "מי שיש לה פנצ'ר - שתקרא לי", והדגישה את המלכוד שבו נשים מצויות, "הצורך שלנו להיות גם וגם. גם הגברים נמצאים בתוך מלכוד כזה של הגם וגם, גם לעזור לאישה ולהיות עם הילדים וגם להיות טייס".
וינשטוק-רוזין הציעה "לערוך תיקונים" כדי שאישה תוכל להתחרות באופן שוויוני על תפקידים מול גברים, כיוון שהזמן שבו מפתחים קריירה הוא גם הזמן שבו נשים בגיל הפוריות ויכולות ללדת. לדבריה, הכול קם ונופל על חינוך: "מה זה חינוך? דרך ארץ. לכבד כל אחד כמו שהוא, כל עוד שהוא מכבד אותך. זה הכי חשוב".
השלוש דיברו גם על תפישת מעמד האישה כמפתחת קריירה לעומת זו שרואה בה כמי שאמור לגדל את הילדים.
לוסי אהריש: "זה מאוד מצער לדעת שאנשים חושבים שמקומה של אישה הוא עדיין במטבח ואיכשהו זה צריך להסתכם בלגדל ילדים ואם יש לה קריירה איך היא מסתדרת עם גידול הילדים ואיך היא מסתדרת עם הבעל ועם מערכת זוגית. כשפתאום לא מכניסים את הגבר לכל הסיפור הזה והיום אנחנו יודעים טוב מאוד שבחיים שאנחנו חיים היום יש משפט בערבית שאומר: יד אחת לא יכולה למחוא כפיים לבד, את חייבת את היד השנייה. והיום אנחנו חיים בעידן שגבר ואישה הם שני מפרנסים, ולצערי כן אנחנו עדיין רואים בזה משהו מפליא שאישה מגיעה למעמד שהיא מגיעה אליו".
אליס מילר: "החיים שלנו כל כך השתנו במהלך השנים האחרונות שנשים נמצאות בג'גלינג די מטורף בין
הרעיון הזה של להיות טייסת לבין הדבר הטבעי הזה שזה ללדת ילדים ולגדל אותם והצורך שלנו לעשות גם וגם, לפעמים אני לא בטוחה לגמרי זה מרגיש לי שאנחנו הכנסנו את עצמנו למעין חגיגה שהיא קצת מלכוד, של הצורך שלנו להיות גם וגם. היכולת שלנו באמת להיות בתוך זה או באמת בתוך הדבר השני היא לא פשוטה. וגם של הגברים, אני חייבת לציין. גם הגברים בעצמם נמצאים בתוך מלכוד כזה של הגם וגם, גם לעזור לאישה ולהיות עם הילדים וכו' וגם להיות טייס".
מרתה ויינשטוק: "אני מסכימה עם כל דבר שלוסי אמרה. לי הייתה בעיה גדולה גם ללדת ילדים גם להיות אשת של בעל מאוד עסוק, היה מנהל בית חולים והיה קשה מאוד לתכנן את כל זה. זה נכון מה שאליס אמרה, שרק אנחנו יכולים ללדת. ונתנו לנו הורמונים שאין לגברים, כלומר ההתנהגות האימהית זה אנחנו חייבים לפתח לא להזניח. שום גבר לא יכול לתת מה שאנחנו אמורים לתת. עכשיו מה הבעיה? הזמן שאנחנו יכולות ללדת, אני ממש לא רוצה שזה יתארך עד גיל 60, מספיק לי, זה מוגבל. וגם אם אישה רוצה קריירה זה הזמן שהיא חייבת להתחרות עם גברים. כאן צריכים לעשות תיקונים. פשוט צריכים לקחת את זה בחשבון".
לפנייה לכתב/ת 
