המסע של הנשמה: מהשלב הפיזי עד הרוחני
כשמדובר בלידה אנשים מתכוננים, עורכים חזרות והכנות ללידה. כשמדובר במוות אנשים לא נוהגים לדבר או לעסוק בנושא מתוך פחד. גלי נדיב אלוף כותבת בספרה כי למעשה אי אפשר למות, המוות הפיזי הוא רק 'תחנה זמנית' במסע הנשמה האינסופי. פרק מהספר "בריאה אלוהית"
לפני שהנשמה בוחרת את הגוף בו היא תפיח חיים - היא בוחרת את 'מסלול מסעה'. הנשמה בוחרת:
- איזה גוף היא תאכלס ומה יהיה מינו - האם להיוולד כגבר / אישה ואיך תיראה ויזואלית.
- היכן ומתי היא תיוולד - באיזו מדינה, עיר ותא משפחתי .
- מה יהיה מצבה הכלכלי / ההשכלתי - במהלך חייה.
- האם היא תהיה בריאה או חולה - במטרה להשלים תיקון.
- מהו משך תקופת חייה - בתוך הגוף החי, מהו מועד לידתה ומועד פטירתה.
כל הנתונים לעיל, אינם בגדר 'מכתוב משמים' ויכולים להשתנות עם בחירת הנשמה. שהרי 'הכל ידוע והרשות נתונה' : הכל ידוע - נשמה בוחרת מסלול חיים ראשי וכך נכתב - בקו גורלה הראשי.
הרשות נתונה - רשות הנשמה לבחור, לשנות מהלכים והחלטות במהלך חייה בגוף הפיזי. לשם כך נכתבים קווי הגורל המשניים, המשתנים באופן מתמיד על פי בחירות הנשמה.
קווי גורל
לכל נשמה המאכלסת גוף - קו גורל ראשי ומס' קווי גורל משניים. קווי הגורל המשניים - משתנים באופן מתמיד בעקבות בחירות האדם.
חיזוי העתיד אינו מדויק במאת האחוזים. כפי שהכל זז ודינאמי סביבכם, כך גם בחירות האדם וקווי הגורל זזים, דינאמיים ומשתנים בכל רגע, לכן לא ניתן לחזות קדימה באופן מדויק וקבוע.
ניתן להמחיש זאת כך: קו הגורל הראשי של הנשמה - מדומה לכביש ראשי בין עירוני מהיר. קווי הגורל המשניים של הנשמה - מדומים לכבישים עירוניים, צדדיים ועוקפים המסתעפים, מתחברים, יוצאים וחוזרים - אל הכביש הראשי / אל קו הגורל הראשי.
דמיינו לרגע שאתם ברכב. בוחרים לנסוע בכביש ראשי ליעד כלשהו: אך תוך כדי נסיעה אל היעד אתם בוחרים לנסוע: בדרכים חלופיות, קיצורי דרך, ונתיבים משניים. אתם רשאים לבחור: לצאת בשעה מוקדמת או באיחור, לנסוע בנתיב ימיני או שמאלי, לעלות או לרדת ממחלף, לקצר או להאריך את הדרך. היעד אליו נסעתם (קו הגורל) אינו משתנה. בסוף הדרך אתם תגיעו אל היעד שבחרתם - רק הזמן והדרך משתנים בהתאם לבחירתכם.
לכן, 'הכל ידוע' – לפי קו הגורל הראשי אתם יודעים שתגיעו ליעד. 'הרשות נתונה' - הרשות שלכם לבחור בין קווי גורל משניים משתנים.
"גורל אכזר"
הבריאה תמיד תעניק לאדם - יותר ממה שהוא צריך ומעט ממה שהוא רוצה. לעיתים אנשים חשים שהגורל התאכזר אליהם: כי חייהם לא הגיעו לאן שציפו או תכננו להגיע. אפשר להבין את הקושי והתסכול שלהם. הסביבה אף תחוש אליהם: הזדהות ,רחמים והבנה אך אין זה נכון להזדהות עמם.
הדבר הנכון לעשות הוא לשאול: "מדוע נכפה על אדם זה לסבול בחייו?" אנשים שוכחים שהלימוד הטוב ביותר הוא דרך ניסיון חיים עשיר. 'אין חכם כבעל ניסיון'. נשמת האדם בוחרת 'לסבול' תקופת זמן קצובה בתוך הגוף החי, מתוך צורך לעשות תיקון דרך לימוד שיעור הנשמה. במטרה להתעלות אנרגטית בכל גלגול מחדש.
קיימים מוסדות, מפעלים וארגוני צדקה שנוסדו בידי אנשים שחוו 'גורל אכזר' או סוג של מחסור בחייהם, כגון: ילדות קשה, עוני, אובדן של איש או דבר ערך יקר בחייהם וכו'. אלמלא אותו מחסור - מוסדות אלו לא היו מוקמים. לכל דבר בחיים ישנה סיבה טובה. אין רע ואין סבל. יש זוויות ראיה, דעות ותובנות שונות, המושתתות על זכות הבחירה החופשית של האדם.
כל בני האדם על פני כדור הארץ - חיים באותה תפאורה: אותם שמים, ים, אדמה וטבע. לעיתים אף אותה: מדינה, עיר, שכונה ובנין. השוני בין בני האדם - מתבסס על תובנות וחוכמת החיים על פיהם הם פועלים. אתה יכול להיות עני ומאושר (תטיילו במזרח) או עשיר וסובל (תטיילו במערב).
אנשים יכולים לעשות את אותם הדברים, כמו: לטעום את אותו מאכל, להביט באותה תמונה, לשבת על אותה ספה - וכל אחד יבחר לעצמו דעה וביקורת שונים מהאחר. כי לכל אדם - דעה וזכות בחירה משלו.
חיי הנשמה בגוף קצרים
לעיתים משך חיי הנשמה בתוך הגוף הפיזי יהיו קצרים. גוף זה לא יאריך חיים כי כך בחרה נשמתו. לא ניתן למות או להיוולד - בלי לבחור בכך כנשמה. אלוהים לא ייקח או יעניק לך חיים - מבלי שתבחר ותבקש.
זכרו: אי אפשר למות. כל נשמה שעוזבת גוף - חוזרת 'הביתה' במסעה אל האלוהים. היא תוכל לבחור לשוב ולהפיח חיים בגוף אחר, בכדור הארץ או בכוכבים אחרים. היא יכולה אף לבחור להישאר במצב של רוח. הכל על פי בחירתה. כל דבר שקורה - הוא לטובה. בני האדם צוברים חוכמת חיים, ניסיון ותובנות, מתוך סבל וקשיים שעברו במהלך כל גלגול. הנשמה בוחרת, טרם כניסתה לגוף אדם, איך תתקן בכל גלגול את הקארמה והשיעור שטרם הספיקה לתקן בגלגוליה הקודמים.
שחזור גלגולים
לכל אדם תת מודע - שם נאגר ומאוחסן המידע על אודות מסע נשמתו מגלגוליו הקודמים. שהרי תת המודע זוכר הכל. החלק המודע במוח מדחיק מלראות את גלגולי עבר וזאת על מנת: להישאר מאוזנים ולא להשתגע 'מלזכור' את כל גלגולי העבר (שחלקם טובים וחלקם פחות) וכדי לאפשר לאדם הזדמנות לבחור לתקן באופן נקי, בלתי תלוי וללא רגשי אשם.
כאשר אנשים סולדים, פוחדים ונרתעים ממשהו מסוים בחייהם - זהו סימן שתת המודע 'זוכר' מפגש דומה מגלגולי נשמתו מן העבר. מפגש שהשאיר חותם של טראומה, פחד ותסכול אצלם.
באותה מידה כאשר אנשים מרגישים משיכה והתחברות לאנשים מסוימים, לתחומי עניין, למקצועות, למקומות וכד'. זהו סימן שתת המודע שלהם 'זוכר' מפגש או משיכה דומה עם הנ"ל מגלגולי העבר שלהם. אין מקריות. לא מומלץ לבצע שחזור גלגולים. זהו הליך שבו מובל האדם, באמצעות אנשי מקצוע למיניהם, דרך היפנוזה, דמיון מודרך וטכניקות רגיעה אחרות, אל סבך גלגוליו במטרה לצפות בהם ולשחרר מתוכם מחסומים קארמתיים.
שחזור גלגולים עלול להסב יותר נזק נפשי לאדם - מאשר תועלת. אם אדם תחת היפנוזה או דמיון מודרך, מצליח לצפות בעצמו בגלגולי עברו: מבצע הרג, סבל , פציעה והתעללות באחרים או אחרים מבצעים בו. הדבר עלול להפר את איזון שלוות נשמתו ונפשו ועלול אף לגרום לטראומה עבורו. הנכון לעשות הוא: לפנות לאיש רוח גבוה / מדיום שיוכל לראות ולמסור בעבור האדם המבקש רק פרטים מסוימים מגלגולי נשמתו. במטרה: לאפשר לאדם לקבל מענה לשאלותיו: מה מקור פחדיו, מדוע הוא חוזר על טעויותיו, מה עליו לתקן בגלגולו הנוכחי במעשיו ובחשיבתו. כדי להביאו ליצור תיקון ללא עומס אנרגטי מיותר. מומלץ אף לשוחח עם האדם המבקש ולשלוח לו ריפוי אנרגטי.
קבורה
אי אפשר למות. המוות הפיזי - הוא 'תחנה זמנית' במסע הנשמה האינסופי. על מנת לצעוד על פני האדמה, חייבת הנשמה להפיח חיים בגוף פיזי. ברגע המוות יוצאת הנשמה מן הגוף ושבה 'הביתה' לאלוהים, אליו היא שייכת. הדבר היחידי הנמצא בבעלות הנשמה הינו - חופש בחירתה.
מוות ולידה
בזמן המוות יוצאת הנשמה מן הגוף הפיזי אותו אכלסה ושבה כרוח אל האלוהים. על האדמה נשאר הגוף הפיזי. ששימש כלי אחסון, בתוכו שכנה הנשמה בתקופת חייה על פני האדמה.
כשמדובר בלידה - אנשים מתכוננים, עורכים חזרות והכנות ללידה. לעיתים שוכרים את שירותיה של 'מדריכת לידה' (דולה) המלווה את תהליך ההיריון והלידה. כשמדובר במוות - אנשים לא נוהגים לדבר או לעסוק בנושא. מתוך פחד וחוסר נעימות. דבר תמוהה שהרי המוות הינו תהליך וודאי וקבוע לכל אדם.
לכן, חשוב שתהיה 'הכנה למיתה' עם ליווי של מדריכה תומכת פטירה. הכנה שמסבירה, מרגיעה ומכינה את האדם לרגע פטירתו. כיום קיימות מרפאות בודדות התומכות ומטפלות בחולים סופניים. חייבים להסיר את הפחד מהמוות על ידי הסברה נכונה. המוות הינו חלק מתהליך החיים הטבעי של כל גוף חי. על מנת שתיכנס נשמה לוולד בזמן הלידה - על נשמה אחרת לצאת מגוף אחר. בכל רגע לידה - מתקיים רגע מוות.
לא לפחד מהמוות
הנשמה היא רוח, הבוחרת להפיח חיים בגוף פיזי על פני האדמה - על מנת לתקן ומטרתה הנעלה - להעיד על טיב האלוהים. ברגע המוות, כאשר נשמתכם תצא מגופכם, תחוש הקלה עצומה, חופש ובעיקר את תדר האהבה האלוהי.
אם תעשירו את חייכם בתובנות חדשות, לא תפחדו מן המוות ובכך:
- לא תהפכו לנשמות תקועות. לנשמות אלו קשה לקבל את העובדה שהן כבר אינן בתוך גוף פיזי ,חוששות להתקדם לאור ונשארות תקועות בין הממדים.
- תדעו מתי לבחור למות. בזמן המתאים לכם. ישנם אנשים רבים הסובלים בגופם הפיזי, אך אינם משחררים אותו ונשארים לסבול בו, מתוך פחד מן המוות.
אין המטרה לחייכם?
אלוהים אמנם לא יכעס עליכם אם תתאבדו, אך אתם מבקיעים לעצמכם 'גול עצמי'. מכיוון שאתם נשארים כלואים באותה קארמה אובדנית-מעגלית והיא תשוב ותתקוף אתכם בגלגוליכם הבאים. עד אשר תבחרו להתעלות מעל הקשיים ולסיים באופן שונה את חייכם.
דרכי קבורה
בתוך חלקת אדמת הקבר - נמצא ומתכלה הגוף הפיזי שהכיל ואכלס את הנשמה. את הגוף הפיזי ניתן לשרוף, לקבור באדמה או לתרום למדע. איש בדרכו יעשה. " כי מעפר (כוכבים) הגעתם ואל אפר תשובו .. ". הסיבות לקבורה הן חשובות מבחינת היגיינה. בעיקר כדי למנוע הדבקות במחלות מהגופה, הפצת ריחות לא נעימים הנפלטים מריקבון הגופה ומניעה מבעלי חיים לאכול את הגופה.
סוגי קבורה
א. בארצות המזרח (אסיה) - נוהגים לשרוף את הגופה. זוהי הדרך הנבונה לחסוך בשטחי קרקע ואחסון אפר האדם, מכיוון שרוב שטחו של כדור הארץ מכוסה במים. לכן שטחי האדמות הם מעטים ואמורים לשמש את האנשים החיים ולא את קבורת המתים. בנוסף, בסיום טקס השרפה - נותר מן הגופה אפר הנפטר. אותו ניתן לשמר בכלי ולאכסן או לפזרו בחזרה לטבע, על לפי בקשת הנפטר ויקיריו.
ב. בארצות המערב (אירופה/ אמריקה ועוד) - נוהגים לקבור את גופת הנפטר, בחלקת אדמה, קיר, ארון קבורה ומעליו מציבים מצבה או אבן.
זוהי אינה הדרך הנבונה מכיוון שמדובר בבזבוז שטחי אדמה יקרים, עלויות כספיות גבוהות, הפיכת הקבר - למקום עליה לרגל, כעבודת אלילים. ולבסוף, קבורת מצבה היא פסולה מטעמי " לא תעשה לך פסל על פני.. " - עבודת אלילים.
רכישת חלקה באדמה או בקיר. כרוכה בעלות כספית לא מועטה. לעיתים מיקום הקבורה נכפה מטעם 'מנהלי עסקי הקבורה': מטעמי חוסר מקום, שייכות והיררכיה דתית, סיבה ואופן המוות ושאר המצאות. עסקי הקבורה מגלגלים הון כספי בחסות הדת. רכישת מצבה, כרוכה אף היא בעלות כספית לא מועטה התלויה: בסוג האבן, העיטורים, התוספות, הגימורים, הצבעים, החריטה, השיוף ,הכיפוף והליפוף. בשיטת ' כל המרבה הרי זה משובח ' או מסובך.
מהרגע שהונחה המצבה על חלקת הקבר - הפך רשמית מקום הקבורה - מעליה לקבר - לעליה לרגל. בקבורת מצבה, יוצר האדם פסל ותלות לעלות לקבר הנפטר: עליה לקבר לאחר 30 יום, לאחר שנה , מידי שנה וכו'. כל עליה לקבר היא 'אירוע משפחתי' של ממש, הכולל: הזמנת מקורבים, הספד, תפילות, עם או בלי 'איש דת' מוסמך (הגובה תשלום על 'שירותיו'). כמוכן שטיפת הקבר, הבאת פרחים, עציצים, אוכל, שתיה, מיני פיצוחים, פירות יבשים וכו'. הנ"ל מתייחס גם לקברי צדיקים, אבני כותל ומיני אבנים 'קדושות' אחרות. חומר לא יכול להיות קדוש. רק הנשמה שמפיחה חיים - היא קדושה.
- מתוך הספר: "בריאה אלוהית" מאת גלי נדיב אלוף, הוצאת אוריון
לפנייה לכתב/ת 
