חיילת מצטיינת ומוסלמית: "אמי זרקה את המדים"
היא גדלה בבית מוסלמי-דתי, התחנכה על דאגה לפלסטינים, אך פרט לאמה אף אחד לא יודע שהיא משרתת בצה"ל ובקרוב תהפוך לקצינה. היום היא נמנתה עם 120 החיילים שקיבלו תעודת הצטיינות על פועלם: "אמי התביישה, אבל גיליתי שיהודים לא מפלצות", אמרה הצוערת בראיון ל-ynet
"מגיל קטן רציתי להתגייס, הייתי רואה חיילים בתחנות אוטובוס ואומרת 'וואו, אני ממש רוצה להיות חיילת'". בין 120 החיילים שקיבלו היום (ה') בבית הנשיא בירושלים תעודת הצטיינות משכה את תשומת הלב צוערת בבה"ד 1, שתענוד בחודשים הקרובים דרגות קצונה. הצוערת, מוסלמית שגדלה בכפר ערבי, אמרה ל-ynet בראיון לאחר הטקס: "אני עושה משהו שהוא באמת למען מדינת ישראל".
אמהּ של החיילת גילתה במקרה את דבר גיוסה לצה"ל ושאר בני המשפחה כלל לא יודעים שהיא בחרה לשרת בצבא. "כל החיים שלי גדלתי בבית מוסלמי דתי", סיפרה הצוערת. "תמיד שמעתי
מהמשפחה שאני ערבייה מוסלמית פלסטינית, שצריכה לדאוג לעם שלי שזה העם הפלסטיני. בגיל 16 וחצי קיבלתי תעודת זהות כחולה כמו כל אזרח במדינת ישראל, וכאן התחלתי להיכנס לקונפליקט של זהות".
על המאבק הפנימי שכבש אותה סיפרה החיילת כי "מצד אחד שמעתי מהמשפחה שאני פלסטינית, אבל מצד שני אני מחזיקה תעודת זהות כחולה. וכאן אני הבנתי שיש משהו שאני יכול לבחור את כל העניין של השייכות. ואז הייתי במסלול של ילדי השלום, של ערבים ויהודים יחד, ושם הבנתי שיהודים באמת הם לא מפלצות, הם אנשים שאני חיה איתם כאן במדינת ישראל".
המהפך האישי הוביל את החיילת בצורה מורכבת מאוד לצה"ל. "התחלתי עם הרעיון של להתגייס לצבא, אבל בהתחלה ממש פחדתי כי הייתי מצייתת לכל מה שהמשפחה שלי אומרת, והייתי ילדה צעירה ולא מבינה כלום בחיים. מגיל 19 התחלתי להבין שאני כן רוצה להיות עצמאית. התחלתי לעשות תואר ותוך
כדי התואר עשיתי שירות לאומי. בשירות הלאומי הבנתי שזה לא מה שאני רוצה לעשות, כי זו לא השייכות באמת למדינת ישראל. השייכות למדינה היא כשאתה שם את המדים עליך, זה מה שמחבר אותך יותר למדינה".
על השאלה כיצד הגיבה המשפחה השיבה החיילת כי "המשפחה שלי לא יודעת שאני בצבא. בהתחלה בטירונות, בשבוע הראשון, אמרו לי שאנחנו חוזרים שבת הביתה ובאמת שלא ידעתי לאן ללכת. אל"ף אני על מדים, ולא הבנתי מה זה חייל בודד לא ידעתי שיש חייל בכל העניינים האלה, ואז המפקדים אמרו 'אנחנו נמצא לך מקום'. הלכתי לבית החייל בחיפה וביום שישי בבוקר רציתי לחזור הביתה. כשחזרתי הביתה הייתי על תיק רגיל אבל עם מדים, שמתי את המדים שלי בחדר על המיטה ובדרך כלל אף אחד לא נכנס לי לחדר בלי לדפוק בדלת".
אמה גילתה כאמור את עניין הגיוס לצבא ממש במקרה. "היא ראתה את המדים וכשביקשתי ממנה לכבס אותם
היא זרקה אותם והתחלתי לבכות. בהתחלה הייתה תקופה מאוד קשה אז היא התחילה להירגע, להתכחש לכל הסיפור, ואמרה לי לא לספר לאף אחד. במקביל היא הבטיחה לא לספר לאף אחד. היא יודעת שזה יכול לסכן את החיים שלי. היא מתביישת במה שאני עושה".
"מתה לעודד גיוס של ערבים מוסלמים"
החיילת ציינה כי המחשבה להחזיר את הגלגל לאחור כלל לא עלתה אצלה. "להיפך, זה נתן לי את המוטיבציה, כי אני יודעת שאני הולכת נגד הזרם ואני לא חושבת שזה משהו רע. אני עושה
משהו שהוא באמת למען מדינת ישראל, וזה באמת מה שרציתי ואני מתה לעודד גיוס של ערבים מוסלמים לצה"ל, וגם של נוצרים ודרוזים, כי בסופו של דבר כולנו חיים יחד".
על ההחלטה ללכת במסלול של קצונה אמרה החיילת כי "אם אני יודעת שאני יכולה לתרום עוד למדינה, אני אעשה את זה, כי גם בתפקיד שלי אני רואה שהם צריכים אותי. ב'צוק איתן' ראיתי עד כמה קיבלנו ביקורת, אם זה ממדינות כמו לבנון, ואם זה מעיתון 'אל-מנאר' של חיזבאללה. אני רוצה להשפיע עוד, לא רוצה לבזבז, לא באתי לכאן רק כדי לעשות שנתיים, אני רוצה לשרת עוד ועוד. כשאני רואה את המוטיבציה של שאר החיילים זה נותן לי עוד יותר מוטיבציה".
בסיום דבריה ציינה הקצינה המיועדת כי היא מעריכה שסודה לא יישמר לאורך זמן. "אני חושבת שעוד לא הרבה זמן כל האנשים יידעו את זה, ואני אשמח מאוד באמת שהרבה אנשים יבואו בעקבותיי להתגייס לצה"ל".
לפנייה לכתב/ת 
