משפחה בצמיחה 4: מסכמים תקופה
הזוג כהן מיד חנה הצטצמם בלי לוותר על הבירה; משפחת קריאף מכרמיאל שינתה הרגלים; גליה הרטמן מגבעתיים חיסלה מינוס; בני משפחת לוי מאור יהודה עשו קיצוצים; ובני הזוג גיל מנתניה נפרדו מהאשראי. פרויקט משפחה בצמיחה של ynet, ידיעות אחרונות ובנק הפועלים הסתיים - וכך זה נראה
משפחת כהן, יד חנה: ותודה על הבירה
לירון ויגל, הורים לשלושה, עומדים לקבל רישיון לעסק, ובעתיד הקרוב ינסו לקנות בית. על פינוק אחד הם לא מוותרים: לצאת מדי פעם לבירהבתוך כמה חודשים עשו יגל ולירון כהן צעד גדול מאוד לקראת הגשמת שני מהלכים גדולים ומפחידים בכלכלת המשפחה: רכישת בית ופתיחת עסק פרטי ללירון. לירון (28), מקעקעת במקצועה, כבר שכרה קליניקה בכפר יונה, פתחה חשבון בנק עסקי, ובימים אלו עסוקה בקבלת אישורים לפתיחת עסק לקעקועים. במקביל מחפשים היא ויגל (36) בית לרכישה באזור יד חנה, מתוך כוונה לקחת משכנתא בנוסף לכסף שיש להם בצד. כרגע הם גרים בשכירות במקום. לפני שהצטרפו לפרויקט, את האופציה לרכוש בית הם אפילו לא העלו על דעתם.
ליגל, שעובד כמיישם תוכנה וגם מופיע מדי פעם כנגן גיטרה בס בלהקה, וללירון יש תאומים בני 4, דניאל ואריאל, ותינוקת בת שנתיים, רומי. מדובר בזוג דינמי שהגיע לפרויקט נחוש לעשות שינוי. בעיקר - לצאת מהמינוס, לצד רצון ללמוד ולקבל הכוונה מקצועית לפתיחת העסק. "אני מקווה שהעסק יפרח ויעזור לנו לשפר את התקציב המשפחתי", אומר יגל. "שנינו כיום הרבה יותר אופטימיים גם בקשר לרכישת בית בעתיד הקרוב".
לירון, שעבדה בעבר באיביי, היא אלופת הקניות המקוונות, כפי שהיא מגדירה את עצמה. היום היא אומרת: "אפשר להגיד שהייתי מכורה, והיום אני בתהליך של גמילה". היא גם הפסיקה להעסיק עוזרת בית, וחיה עם זה בשלום. היא עושה הכל לבד, "בכל פעם פינה אחרת".
מה החלטתם לשנות בעקבות הפרויקט?
"כבר בפגישה הראשונה עם ויקטור בן ארויה הופתענו מאוד לטובה. ויקטור ניתח את הדברים וידע להרגיע אותנו ולתת את התחושה שאפשר להתקדם צעד אחרי צעד. בזכות אותה חוויה ראשונית החלטנו לעשות שינוי חשיבתי מיידי בכל הקשור להתנהלנות הכלכלית, ולסמוך על הצוות".
איזו עצה שקיבלתם הייתה הכי חשובה?
"לאחר כמה פגישות עם יועצים שונים, ולאחר שקיבלנו המון חומר למחשבה ושיעורי בית, בסוף כולם סיכמו את הכל בדבר אחד - התמדה. הדבר הכי חשוב כדי לעשות שינוי לאורך זמן וביעילות זה התמדה".
מה למדתם על עצמכם בפרויקט?
"לאחר כל פגישה היינו חוזרים הביתה ומדברים על זה, משווים התרשמויות ועושים שיעורי בית. אם יש משהו שלמדנו זה עבודת צוות, להיות על אותו גל. זה מאוד חשוב כדי לנהל בית ועסק. זו נדנדה: הפיקוד עובר מאחד לשני כדי להתמיד בצורה נכונה ולא לאבד את כל מה שקיבלנו בדרך".
אילו שינויים עשיתם?
"שינוי בדרך החשיבה, הבנת משמעויות ומשקלים של דברים שחשבנו שהם מינוריים –-אם זה הפנסיה, שהרבה נוטים לטאטא מתחת לשטיח, ואם זה חיסכון. וגם לתכנן נכון לפני כל פעולה".
מה שיניתם בהוצאות השוטפות של הבית?
"הפסקנו להעסיק מנקה, התחלנו לעשות קניות עם רשימה מצומצמת של מה שבאמת חסר. התחלנו לחשוב ש'אם לא חייבים את זה, כנראה אפשר גם בלי'".
איזה מוצר/שירות הפסקתם לצרוך בעקבות הפרויקט?
"מוצרים לילדים שלא באמת היינו צריכים".
על מה אתם לא מוכנים לוותר?
"יציאה לשתות בירה".
ממה היה הכי קשה להיגמל?
"כל הפינוקים מסביב שנהגנו לרכוש בלי חשבון".
איזו עצה התקשיתם לקבל?
"לא הייתה כזאת. סך הכל קיבלנו כל עצה בחום ובנכונות ליישם. זה לא מובן מאליו: אנשים ישבו, חשבו וניסו לשפר חיים של משפחות ואנשים שהם לא מכירים, ולכן כל עצה הייתה עבורנו יהלום שאנחנו צריכים ללטש".
על מה אתם לא מוכנים לוותר?
"ויקטור אמר לנו באחת הפגישות שבתוך כל הטירוף הזה שנקרא חיים וחיסכון ותכנון קדימה וכו', מותר ואף רצוי גם להתפנק מדי פעם. אז כמו שאמרנו, אנחנו אוהבים לצאת לשתות בירה לפעמים, כי זה גם זמן איכות, הפסקה מהעולם וטעינת מערכות. אז תודה לויקטור שהוסיף את הסעיף הזה".
מה אתם מייעצים למשפחות במצבכם?
"אני חושבת שהרוב הגדול בארץ נמצא במצב שלנו פחות או יותר. כולם רוצים לחיות בצורה מכובדת, ליהנות בלי להישחק, ולאפשר לילדים שפע. אבל במציאות שלנו כדי להשיג מטרה אחת צריך למשכן מטרה אחרת. הצעד הראשון הוא הצבת המטרה: לגשת למנהל סניף הבנק ולבקש עזרה בנושא. לא לדאוג - לפעול. לקחת את כל הדברים האלה שקראתם במשך הפרויקט, ולנסות ליישם אותם".
ויקטור בן ארויה, מנהל סניף כפר יונה של בנק הפועלים: מהרגע שנפגשנו היה קליק ביני לבין לירון ויגל. הם אמנם עשו את כל הטעויות האפשריות עד שהגיעו ל"משפחה בצמיחה", אבל מרגע שלקחו על עצמם את המשימה - הם מצוידים במוטיבציה גבוהה להוכיח שאפשר גם אחרת.
בשלב ראשון הקמנו קבוצת ווטסאפ עם איריס ליפשיץ-קליגר, הכתבת שליוותה את הפרויקט, ומאז אנחנו בקשר כמעט יומיומי. בשלב שני התחלנו לצעוד לקראת העלאת משק הבית על פסים של איזון כלכלי: ויתרנו על חלק מסל המוצרים בעגלת הסופר, והפסקנו לנגוס ברזרבה של כספים שנותרו ממכירת נכס בעבר.
במקביל, עשינו תוכניות לרכישת נכס בטווח של שנה: הגדרנו טווח מחירים ואזורים אפשריים. בנינו תוכנית עסקית להקמת עסק ללירון, הבדלנו בין הוצאות משתנות וקבועות, פילחנו את האוכלוסייה ובנינו תוכנית שיווקית. שכרנו שטח בקניון בכפר יונה, והפתיחה החגיגית צפויה באוגוסט. באופן אישי, הליווי של משפחת כהן תרם לי רבות: הכרתי זוג מקסים, ואני מאחל לעצמי שאמשיך ללוות אותם שנים רבות.
משפחת קריאף, כרמיאל: מעבירים את זה הלאה
למימי ושלום היה הכי קשה לקצץ בעזרה הכספית לילדים. למרות זאת, הם שינו הרגלים, הפסיקו את הבזבוזים, ועכשיו מייעצים בעצמם לילדיהםמימי ושלום, הורים לחמישה, הגיעו לפרויקט נבוכים ועם חור ענק בכיס לאחר שהבינו שהם זקוקים באופן דחוף להכוונה איך לנהל את כלכלת המשפחה. שלום הוא נהג מונית, לשעבר עובד עיריית כרמיאל, ועכשיו בפנסיה. מימי היא טכנאית ציפורניים. "הרגשנו שאנחנו חייבים לצאת מהמערבולת", אומר שלום. "כיום שנינו עם הרגליים על הקרקע, עם תודעה חסכנית. נגמרו הבזבוזים, שאני הייתי אלוף בהם, ומימי תפסה פיקוד. היא מקבלת את ההחלטות, קובעת את סדר העדיפויות, ואני חייב להישמע. לא קונה שום דבר בלעדיה".
פעם, כששלום היה רעב, הוא היה עוצר בלי היסוס במסעדה, אוכל וממשיך. "היום אני מגיע הביתה, מחמם את האוכל שבמקרר, ואני מבסוט. גם נהנה וגם חוסך". הצעד המשמעותי ביותר שהוא זוקף לזכות הפרויקט הוא שהוא הפך בעצמו ליועץ הכלכלי של ילדיו שעזבו את הבית, ומעניק להם טיפים שקיבל בעצמו.
איזו עצה שקיבלתם הייתה הכי חשובה?
"לפתוח תוכנית פנסיה למימי, וגם לחסוך. מאז ומתמיד חיינו את הרגע ולא חשבנו על העתיד הרחוק. ומעולם לא ידענו לחסוך, תמיד חיינו מהמשכורות וכל מה שנכנס התבזבז".
מה למדתם על עצמכם בפרויקט?
מימי: "שאנחנו מבזבזים בלי לחשוב על המחר".
שלום: "תמיד אהבתי לבזבז, לקנות ולפנק, והשלמתי שזה האופי שלי וככה אמשיך. בעקבות התוכנית הבנתי שניתן להשתנות".
אילו שינויים עשיתם?
"עברנו המון שינויים, ובעיקר שינינו את סדרי העדיפויות בקניות. התחלנו לחשוב מה באמת נחוץ ועל מה ניתן לוותר".
מה שיניתם בהוצאות השוטפות של הבית?
"חסכנו בצריכת החשמל והמים, התחלנו ללכת לסופר רק עם רשימת קניות, והפחתנו את הפינוקים שהיינו מוסיפים לכל קנייה".
איזה מוצר/שירות הפסקתם לצרוך בעקבות הפרויקט?
שלום: "הפסקנו להשתמש בכרטיסי אשראי. אין ספק שיותר קל לבזבז ככה. מחלקים לתשלומים ולא מרגישים את ההוצאות במיידי".
מימי: "הבנו את האשליה שמסתתרת מאחורי כרטיסי האשראי".
איזו עצה התקשיתם לקבל?
שלום: "להפחית את העזרה הכלכלית לילדים".
מימי: "אנחנו עוזרים להם בכל מה שניתן, ופתאום היינו צריכים להבין שצריך להוריד את המינון ולתת רק מה שאפשר".
על מה אתם לא מוכנים לוותר?
שלום: "על פינוקים לנכדים בכל פעם שאנחנו מתראים איתם".
מה אתם מייעצים למשפחות במצבכם?
מימי: "לעשות רשימת קניות, ולהשתדל רק במזומן".
שלום: "להיעזר באנשי מקצוע, ולהיכנס למסגרות כמו 'משפחה בצמיחה'. המון אנשים לא יודעים לנהל בית, חשבונות וכספים, והפתרון הוא לקבל ייעוץ".
איציק שועה, מנהל סניף כרמיאל של בנק הפועלים: מימי ושלום גרים בבית בבעלותם. מימי משתכרת כ-4,000 שקל נטו בחודש, והכנסתו של שלום היא 8,300 שקל נטו. הם צברו חובות בבנק עקב התנהלות פיננסית לא נכונה, ובהחלט היו זקוקים לעזרה בניהול התקציב. כבר בפגישה הראשונה ניתן היה להבין כי אינם מנהלים נכון את הוצאותיהם מול הכנסותיהם, ולא קיים תיאום ביניהם בניהול חשבונות הבנק.
ביקשתי מהם להכין פירוט של הוצאות והכנסות - והם נרתמו למשימה. ככל שהתקדמו הפגישות, ראיתי בשמחה איך הם מפתחים הרבה רצון טוב והתלהבות. הם קיבלו כלים לניהול חשבון הבנק, וכיום אנחנו לקראת סיום תהליך מיחזור המשכנתה ופריסת הלוואות לטווח ארוך. מימי קיבלה ייעוץ פנסיוני והחלה להפקיד סכומים לפנסיה ולקרן השתלמות.
במקביל הם פתחו חשבון מרוכז - כך שיוכלו לנהל את כל הפעילות הפיננסית במקום אחד. אני גאה בשינוי הדרמטי שעשו. כיום ההוצאות שלהם מנוהלות בקפדנות, והמשפחה מרוצה מאוד.
משפחת הרטמן, גבעתיים: "אם תקדיש לזה את כל כולך, תצליח"
גליה הרטמן חיסלה מינוס של 25 אלף שקל, צמצמה הוצאות בלי לוותר על שום דבר חשוב, והיא כבר מעזה לחשוב על טיול לאוסטרליה. בסוף הכל בראש", היא אומרתגליה הרטמן (43), אם חד-הורית לליעד בן השנה ועשרה חודשים, הגדירה עצמה בתחילת הדרך כ"שורדת בקושי". היא עובדת בחברת הפקות וגרה בשכירות בגבעתיים. "נכנסתי ללופ שאני לא מצליחה לצאת ממנו", סיפרה, "הגעתי לגירעון הולך וגדל של 25 אלף שקל ובכל חודש הוא גדל ב-2,000 שקל". פעמיים נאלצו הוריה לשלם עבורה את חשבונות החשמל והארנונה, ואפילו על התספורת שלה במספרה שילמו.
"כמעט אין לי מרחב תמרון", סיפרה. "כל עוד הייתי לבד, הצלחתי להחזיק את הראש מעל המים, אבל מאז שליעד נולד אני מתקשה לשרוד. גם קשה לי לשים גבולות לעצמי ולהתמודד נכון עם מרחב התמרון המצומצם שבכל זאת עומד לרשותי".
המשכורת ברוטו שלה היא 11,600 שקל בחודש, ומתוך זה היא צריכה לשלם שכר דירה של 3,800 שקל בחודש והחזר הלוואות בסך 900 שקל בחודש. אחרי הרבה התלבטויות, היא החליטה להצטרף לפרויקט משפחה בצמיחה.
איזו עצה שקיבלת הייתה הכי חשובה?
גליה: "לוותר על כרטיס אשראי. יש לי עוד שלושה כרטיסים, שאני לא מסוגלת לוותר עליהם. זה עניין פסיכולוגי אצלי - החשש להישאר פתאום בלי כסף במסגרות האשראי, שלא יהיה מאיפה לקחת. היה לי חיוב קבוע נטען באשראי בריבית גבוהה עם חיובים מצטברים, וביטלתי. לקחתי הלוואה אחת גדולה לשבע שנים, וניקיתי את כל החובות וההתחייבויות. היום אני משתדלת לשלם רק במזומן".
מה למדת על עצמך בפרויקט?
"שהכל בסוף בראש. אם אתה בתוך משהו ומקדיש לזה את כל כולך, גם תצליח. תתגייס למטרה, תעשה מה שצריך, גם כלכלית, וזה ילך. גיליתי שיש לי התמדה. זה התחיל לפני שנה כשהחלטתי להפסיק לעשן, ועובדה שגם פה אני מחליטה, והנה זה קורה. היום אני כבר בפלוס בחשבון".
איזה שינויים עשית?
"לקחתי הלוואה גדולה של 115 אלף שקל מהבנק לשבע שנים, וכיסיתי הלוואה קודמת, כולל כל המסגרות שהיו תפוסות בכרטיס האשראי. היום אני מנהלת הוצאות נכון, כי ההוצאות הקבועות שלי היו גבוהות בגלל ההחזר החודשי של ההלוואה. עכשיו אני מחזירה 1,700 שקל בחודש. בינתיים זה בסדר, רק התחלתי. בינתיים שילמתי רק את ההחזר הראשון".
מה שנית בהוצאות השוטפות של הבית?
"הכי חשוב - אני חושבת פעמיים לפני שאני מוציאה. היום אני לא אימפולסיבית בהוצאות, אני חושבת על כל שקל. למשל היום הייתי בדרך להוריי ושכחתי לקחת מקצץ ציפורניים לליעד. פעם ישר הייתי עוצרת וקונה אחד בדרך ב-15 שקל. היום אמנם לא שיניתי יותר מדי בהרגלים, אבל אני לא קונה דברים שאני לא באמת חייבת. זה בעיקר חשיבה, תכנון ומעקב".
איזה מוצר/שירות הפסקת לצרוך בעקבות הפרויקט?
"לא ביטלתי שום דבר גדול - לא אינטרנט, לא כבלים, לא תמי 4. גם אין לי הרבה דברים שאפשר לוותר עליהם. אני פשוט מחשבת כל הזמן, וזה המון דברים קטנים: אני לא קונה יותר באינטרנט, לא מזמינה בסופר אלא הולכת פיזית, לא קונה יותר בחנויות בגדים, לא מתפתה כהרגלי לקנות נעליים חדשות. כשאין כסף אני לא מצ'פרת את עצמי בפינוקים מיותרים".
איזו עצה התקשית לקבל?
"לבטל כרטיסי אשראי. כמו שאמרתי, זה משהו פסיכולוגי אצלי".
על מה את לא מוכנה לוותר?
"על דברים שקשורים לליעד. אם הוא ירצה ל'צוציגן' (יש שם מזגן) ב-25 שקל או יבקש במבה, לא אגיד לו לא. לא אחסוך ממנו דברים שיעשו לו טוב. גם לא אוותר על נוחות. למשל ללכת ברגל בחום ולחסוך נסיעה באוטו - אעדיף לשלם ולא להזיע".
ממה היה הכי קשה להיגמל?
"מללכת לחנות נעליים ולקנות שני זוגות בבת אחת. הפתרון: מאז תחילת הפרויקט לא נכנסתי לחנות נעליים. יש לי מספיק זוגות נעליים".
יש איזה חלום שמתקרב עכשיו?
"כן. שנה מהיום אני רואה עצמי טסה עם ליעד לאוסטרליה. יש לנו שם חברים שאנחנו יכולים ללון אצלם, כך שזה רק הטיסה".
מה את מייעצת למשפחות במצבך?
"לעשות רישום הוצאות, כדי לראות לאן הולך הכסף. לא לגהץ כרטיסי אשראי, עדיף מזומן. להשתמש בכסף בתבונה. להגיע להסדר ולפרוס הלוואות לטווח שיאפשר לנשום ולחיות. להיכנס לדף החשבון באינטרנט פעם ביום ולראות שהכל בסדר".
נורית רז, מנהלת סניף בנק הפועלים בגבעתיים: גליה הגיעה לפרויקט עם מינוס של 25 אלף שקל, שהלך וגדל. גליה, אישה אינטליגנטית מאוד, הבינה שאם תמשיך כך המצב רק יידרדר. היא ידעה שהיא חייבת לקחת את עצמה בידיים ולנהל תזרים - כלומר לדעת כמה הוצאות יש לה בחודש לעומת הכנסות, ושעליה להתחיל לצמצם בהוצאות עד שתאפס את הגירעון, ובהמשך גם לנסות לחסוך.
בחודשים האחרונים עבדנו קשה: לגליה לא היה קל לצמצם את ההוצאות, אבל היא עשתה זאת. היא חתכה הוצאות כמו בתי קפה ומסעדות, הכינה אוכל בבית, ורכשה מוצרים במקומות זולים יותר. בנוסף, יחד הגענו למסקנה שעליה לקחת את כל התחייבויותיה הכספיות - כולל בכרטיסי האשראי - ולפרוס אותן לתקופה ארוכה עם החזרים חודשיים נמוכים, כדי שתוכל לעמוד ביעד שהצבנו לנו. אני גאה לספר שהיום היא נמצאת במצב של שליטה ובקרה על ההוצאות וההכנסות.
היא עובדת לפי תזרים מזומנים, הפסיקה להשתמש בכרטיסי האשראי שברשותה, נמצאת ביתרת פלוס, מתכננת לעשות הוראת קבע לחיסכון – ומאושרת על כך שעברה את התהליך. אני מאמינה שהיא עלתה על הדרך הנכונה, ומאחלת לה מכל הלב הצלחה בהמשך דרכה.
משפחת לוי, אור יהודה: "אנחנו חושבים על כל הוצאה קטנה"
מדונה ויוסי למדו לחסוך בהרבה פעולות קטנות, שיחד מצטברות לסכומים משמעותיים. עדיין יש קיצוצים שצריך לעשות, אבל יוסי מסכם: "למדנו לחשוב על המחר""יש לי חלום לראות יום אחד את חשבון הבנק שלי בפלוס, אפילו בשקל בודד", אומר בחיוך יוסי לוי בעת שהוא מחלק פופקורן לילדי הקייטנה בצהרון שהוא מפעיל בביתו, היושבים וצופים בסרט בשעת צהריים. יוסי (49) ומדונה (49) הם הורים לשלוש בנות - לירן (17), מאור (18.5) ומיראל (24) - שרגילות שסלון ביתן הוא מגרש המשחקים של ילדי הצהרון שהזוג מפעיל בבית. בחופשת הקיץ הם מפעילים קייטנה ומעסיקים אותם במשחקי יצירה, סיפורים ומחשב.
יוסי למד חינוך מיוחד ויש לו מקצוע ייחודי לגברים - בשעות הבוקר הוא עובד כגנן בגן בבית דגן. כשהוא חוזר הביתה הוא מפעיל צהרון בשעות 13:00-17:00. מדונה היא מזכירה רפואית ולוקחת חלק פעיל בניהול הצהרון, וגם הבנות תורמות את חלקן.
ההכנסה של משפחת לוי מגיעה ל-16 אלף שקל, שמשמשים גם להפעלת הצהרון. ניכר שיוסי ניחן בסבלנות רבה לטפל בילדים, והוא מדבר אליהם בנועם ובשפה עשירה. הוא חולם לשכור מקום מחוץ לבית ולהפעיל בו את הצהרון, "ולהתפתח, כי יש לי הרבה מה להעניק לילדים". בני הזוג משקיעים את כל מרצם - כולל הכלכלי - בחינוך הבנות. "ההשקעה בחינוך שלהן היא במקום הראשון בסדר העדיפויות. אנחנו מוותרים על מותרות עבורנו כבני זוג, למען כל דבר שהבנות צריכות", הם אומרים.
לוי: "לפעמים קשה לנו. אנחנו חיים מהלוואה להלוואה. אני חולם לנסוע עם אשתי פעם ראשונה בחיים לחו"ל. לקחת איזה עשרה ימים של שקט מכל המרדף הזה. אבל ברוך השם, מברכים על מה שיש".
לוי מספר שהחשיפה בעיתון היתה לו זרה מאוד: "אשתי הודיעה לי שרשמה אותנו לפרויקט משפחה בצמיחה, וכשראיתי שצריך להצטלם ולדבר על הכסף ועל המינוס - זה היה לי קשה מאוד. אחר כך זה היה מדהים, לאן שהלכתי אנשים זיהו אותי. קיבלתי טלפונים מאנשים שלא ראיתי עשרות שנים, וכולם אמרו: 'תעביר לנו את עצות שקיבלת איך לצאת מהמינוס'".
איך הבנות הגיבו לפרויקט?
"הגדולה קצת לא אהבה את החשיפה, אבל בסוף כל המשפחה נרתמה לפרויקט, שממש עבדנו בו, ומקווים להמשיך".
איזו עצה שקיבלתם הייתה הכי חשובה?
"להפריד בין חשבון הבנק הפרטי לחשבון הבנק של הצהרון, כדי שאדע אם העסק הוא כלכלי".
מדונה: "העצה השנייה היא לרשום כל הוצאה - אפילו 10 שקלים - ובסוף החודש רואים פתאום שהשקלים מצטברים לעשרות שקלים שמצטברים למאות ויותר".
יוסי: "וגם העצות למחזר את המשכנתה ולהפריש כספים לחסכון פנסיוני. למדנו פשוט לחשוב על המחר".
מה למדתם על עצמכם בפרויקט?
"למדנו שלנהל משק בית זה כמו עסק לכל דבר, שצריך להיות מחושבים. בעבר למדונה לא הייתה סבלנות לעקוב אחרי ההוצאות, עכשיו היא למדה. פתאום מקבלים תמונה על ההתנהלות הכלכלית של הבית והעסק, ואפשר לשלוט בהוצאות או לנהל סדרי עדיפות נכונים".
אילו שינויים עשיתם?
"למדנו לוותר על מותג ולקנות מוצר דומה במחיר זול בעשרות שקלים. הייתי קונה לבית ולעסק 2-3 כיכרות לחם פרוס. עברתי לקנות לחם אחיד ולפרוס במכונה. חסכתי כמעט 30־40 שקל בשבוע. המון פעולות קטנות שחוסכות עשרות שקלים, שבמצטבר יכולות להגיע למאות ולמעל אלף שקלים".
מוצר/שירות שהפסקתם לצרוך בעקבות הפרויקט?
"לא היה מוצר או שירות שהפסקנו לצרוך. אין הרבה מותרות בהוצאות שלנו, כמו חופשות יקרות או מסעדות".
איזו עצה התקשיתם לקבל?
"קיבלנו עצה להוזיל את ההוצאה החודשית על התקשורת הסלולרית, ואנחנו עדיין מתקשים ליישם אותה. יש לנו חמישה מכשירים של אורנג' שההוצאה עליהם מגיעה ל-900 שקל בחודש. את זה אנחנו חייבים להוזיל לרמה של כ-400 שקל. מדונה מנסה לדבר איתם, שעות ממתינה על הקו, ולא מצליחה לצאת מהם. בנוסף היא לא סומכת במיוחד על החברות החדשות שמציעות מחירים זולים, למרות שאני אומר לה שהן הוכיחו את עצמן עם מאות אלפי לקוחות שחסכו מאות שקלים בכל בית אב. זה הפרויקט הבא - למצוא תוכניות שיוזלו את ההוצאה החודשית".
על מה אתם לא מוכנים לוותר?
"על מינוי לתיאטרון, שזה קצת חופש ותרבות עבורנו כבני זוג".
ממה היה הכי קשה להיגמל?
"מלקנות פירות בתחילת עונה כשהם עדיין יקרים. לי זה כיף להתפנק עם פרי חדש שרק עכשיו מגיע, גם אם הוא יקר".
מה אתם מייעצים למשפחות במצבכם?
"לעבוד במזומן בלבד, ולרשום כל הוצאה. תגלו שאסור לזלזל בהוצאה של כמה עשרות שקלים, וכמה המבצעים לא משתלמים. צאו לקנות רק עם רשימה, וקנו כמות עבור שבוע בלבד. אל תהפכו את הבית למחסן של מוצרי ניקיון ומזון. מבצעים יהיו גם בשבוע הבא".
צחי יאיר, מנהל סניף בנק הפועלים באור יהודה: יוסי ומדונה עובדים כשכירים, ובמקביל יוסי מנהל בביתו צהרון פרטי לילדים קטנים. לזוג שלוש בנות הגרות בביתם וסמוכות על שולחנם. כאשר פגשתי את משפחת לוי, הבנתי מיד כי לבני הזוג אין כל בקרה על התקציב, ואין הבנה ברורה של הוצאות משק הבית.
למעשה, התקציב המשפחתי שלהם כלל לא היה מנוהל. כך, למשל, הם ניהלו חשבון בנק אחד משותף גם לתקציב המשפחה וגם לצהרון שמנהל יוסי. במצב כזה אי־אפשר לדעת אם הצהרון הוא עסק רווחי, או שהוא מסובסד מדי חודש באמצעות ההכנסות האחרות של בני הזוג.
ניסינו להעניק למשפחת לוי כלים שיסייעו להם לנהל את כלכלת הבית באופן אחראי ונבון. הסברנו להם שניהול כלכלת הבית דומה מאוד לניהול עסק, וכמו בכל עסק מצליח יש להכין תזרים מזומנים מסודר, ולוודא מהן ההכנסות ומהן ההוצאות. את ההוצאות יש לנהל בצורה קפדנית ואחראית.
עלינו לשאול את עצמנו: האם כל הוצאה הכרחית ונחוצה? האם ניתן לוותר עליה? האם קיימת חלופה זולה יותר? יוסי ומדונה קיבלו כלים לניהול משק הבית, ואנו מקווים ובטוחים שיעשו בהם שימוש מושכל ואחראי. אם יתמידו בכך לאורך זמן, יוכלו לראות שינוי אמיתי. שמחתי להכיר את יוסי ומדונה, וזיהיתי בהם רצון עז להצליח. מהיכרותי איתם, נכונותם האמיתית לשינוי תוביל אותם לרווחה כלכלית.
משפחת גיל, נתניה: ביי-ביי לכרטיס האשראי
"מקסימום יצליחו להוציא אותנו מהמינוס", חשבה נופר גיל כשנרשמה לפרויקט. עכשיו לא רק שנופר ורן מצליחים לחסוך כל חודש, אלא גם חושבים ברצינות על קניית דירה
נופר ורן גיל, הורים לרון - תינוקת מקסימה בת 7 חודשים - הצטרפו לפרויקט בעיקר כדי לצאת מהמינוס תוך שמירה על רמת חיים נאותה. "איך עושים את זה? גם יוצאים מהמינוס וגם חיים טוב? היינו אובדי עצות, אז פשוט הרמנו את הכפפה ונרשמנו", מחייכת נופר ומסכמת: "החוויה הייתה שווה בהחלט. למדנו הרבה והצלחנו לעשות כבר כמה שינויים ולצאת מהמינוס. אולי מה שהיה רק בגדר חלום, לקנות דירה, יתממש בעתיד הקרוב. אנחנו בהחלט מעזים לחשוב בכיוון".
נופר, בת 29, סיימה לאחרונה את חופשת הלידה וחזרה לעבודתה בהיי-טק בחברת אלביט, מטעם קווליטסט. רן בן ה־30 עובד בתחום מערכות מידע בחברת הוט. המשפחה, יש לציין, זכתה בתואר "חביבי הקהל" בטקס הסיום של פרויקט משפחה בצמיחה, לפי הצבעת גולשי ynet.
איך הגעתם לפרויקט?
נופר: "הייתי בחופשת לידה, קצת משועממת, ראיתי באינטרנט שיש אפשרות למלא פרטים ואמרתי 'יאללה, ננסה, מה יש להפסיד? מקסימום יצליחו להוציא אותנו מהמינוס. להפסיד אי אפשר'. הגענו לפרויקט אובדי עצות - איך מגדלים ילדה ומעניקים לה הכל בלי להחסיר ממנה שום דבר ובמקביל יוצאים מהמינוס. מאז הלידה, כל הכסף שקיבלנו במתנה מהבריתה נגמר וגם הייתה עזרה מההורים - ועדיין היינו במינוס. כל ההוצאות שלנו התרכזו בעיקר סביב הקטנה, וזה למרות שאחותי נתנה לנו המון ציוד מהילדים שלה שכבר גדלו. כך שראינו בהחלטה להצטרף לפרויקט משפחה בצמיחה עוגן להמשך הדרך".
מה היה הכי חשוב לכם?
נופר ורן: "שיעזרו לנו לצאת מהמינוס אבל בלי 'להרוג' אותנו ואת החיים שלנו. שעדיין נוכל ליהנות קצת מהחיים. כלומר, לצאת מהמינוס שלנו ולהצליח שההכנסות שלנו יהיו יותר גבוהות מההוצאות".
מה החלטתם לשנות בעקבות הפרויקט?
נופר: "בזכות הפרויקט אנחנו מאמצים את כל נושא הקנייה במזומן. זה עוזר לנו להתפקס על כמה כסף יש לכל אחד לבזבוזים לחודש, ואין לחרוג מזה. עד שהצטרפנו לפרויקט גיהצתי הרבה בכרטיס אשראי".
איזו עצה שקיבלתם הייתה הכי חשובה?
"שאם אין לנו שאיפות גבוהות, לא נגיע רחוק וניתקע במצב שלנו כיום. החזירו לנו את החלום שהיה לנו לרכוש בית משלנו, וזה כיף שעכשיו יש לנו למה לשאוף".
מה למדתם על עצמכם בפרויקט?
נופר ורן: "שאנחנו יכולים לנהל לעצמנו את החשבון הרבה יותר טוב ממה שעשינו עד כה".
איזה שינויים עשיתם?
"בעיקר עברנו להתנהל במזומן וכמה שפחות בכרטיס אשראי. בנוסף, אנחנו דואגים לשים כסף בצד כל חודש לטובת חיסכון. בקניות בסופר למדנו לבדוק יותר, לא להתפתות לאסוף כל פריט מיד לעגלה, ובעיקר להימנע מנפילות שיווקיות".
מה שיניתם בהוצאות השוטפות של הבית?
נופר: "במקרה שלנו, דווקא בהוצאות של הבית לא היה יותר מדי איפה לקצץ. רוב ההוצאות שלנו הן על עצמנו ועל רון, כולל פינוקים. אז עכשיו אנחנו חושבים פעמיים לפני כל קנייה ושואלים עד כמה זה באמת נחוץ. אין ספק שעבורי זה שינוי משמעותי כי הייתי פזיזה מאוד בכל הקשור למשל בקניית גרדרובה לרון. בהזמנות מקוונות באינטרנט מיד הייתי שולפת את כרטיס האשראי בלי להסס, וגם על צעצועים כמובן. עכשיו אני כבר לא פזיזה. עושה הרבה חושבים לפני כל הוצאה".
יש מוצר או שירות שהפסקתם לצרוך בעקבות הפרויקט?
"אין מוצר או שירות שהפסקנו לצרוך, אבל כן יש לנו רצון להפסיק את ביטוח הבריאות הפרטי. כולנו מבוטחים דרך העבודה של רן בביטוח מורחב, אז אנחנו בכיוון של לעשות בסעיף הזה שינוי ולהפסיק לצרוך אותו".
איזו עצה התקשיתם לקבל?
"כמובן שכל עניין הבזבוזים במזומן. בעיקר עבורי זה קשה לפתוח את הארנק ולהתנהל לפי מה שנשאר שם במזומן".
על מה אתם לא מוכנים לוותר?
"אנחנו לא נוותר על מסעדה או בית קפה פעמיים בחודש. זה חשוב בשביל הנפש של שנינו".
ממה היה הכי קשה להיגמל?
נופר: "אה ברור. האיסור על שימוש בכרטיס אשראי והקניות באינטרנט שהרביתי לעשות בעבר. מזה היה לי הכי קשה להיגמל. כשהייתי נכנסת לחנות תינוקות, למשל, ברור שרציתי מיד לקנות לרון את הכל מהכל. זה לא פשוט לוותר על זה, לא כי לרון חסר משהו, הרי יש לילדה שלנו לא חסר כלום. ועדיין הכי כיף היה להיכנס לחנות של פצפונים ולהוריד מדפים לסל".
מה אתם מייעצים למשפחות במצבכם?
נופר ורן: "פשוט להאמין שזה אפשרי! הגענו לתהליך הזה סקפטיים מאוד. לא האמנו שיכולים לחדש לנו יותר מדי, אבל מתברר שכן. זה עובד, והמומחים שליוו אותנו במהלך הפרויקט בהחלט חידשו לנו והצליחו לגרום לנו לשנות חשיבה ולהתחיל להתנהל אחרת בצורה נכונה יותר ואחראית כהורים שרוצים כמובן להרחיב את המשפחה בעתיד.
עובדה, אם אנחנו תוך חודש הצלחנו לחסוך כסף אז כנראה שזה הצליח. בשורה התחתונה, ההמלצה שלנו היא שאם גם לכם קשה לצאת מהמינוס פשוט בקשו עזרה, זו לא בושה, זו מתנה. מי יודע, אולי בעוד כמה שנים נמצא את עצמנו גם בעלי דירה משלנו וגם נצליח לממש את ירח הדבש שלא עשינו, באיזו חופשה חלומית בתאילנד. היום יש לנו את הכלים להאמין שאם רוצים מצליחים - וביחד".
במהלך פגישותינו התחלנו לבדוק את הוצאות בני הזוג אל מול ההכנסות, ולנסות להגדיר תקציב חודשי ידוע מראש. התוצאה הייתה מיידית ומצוינת: בני הזוג ביצעו מהפך של ממש והחלו להתנהל במזומן במסגרת תקציבית שהוגדרה מראש. כתוצאה מכך החלו לחסוך סכומים ניכרים מדי חודש - למעלה מ-1,500 שקל.
לאחר שפרסנו את ההלוואה הקיימת בחשבונם באופן נוח יותר המתאים למבנה ההכנסות להם, הם חיים כיום ללא מינוס. בנוסף ישבנו עם בני הזוג כדי לבחון את יכולתם לקנות דירה, והראינו להם שהם יכולים לקנות דירה בעלות של כ-1.1 מיליון שקל - עם עזרה מההורים.
ראינו יחד שכאשר משפחה מחליטה לעשות מעשה, היא יכולה לצמצם הוצאות ולהתחיל לחסוך. אני שמח שבחודשים שעברנו יחד בני הזוג עלו על דרך פיננסית חדשה ועל מסלול אופטימי לעבר חיסכון והגשמת חלומות - וללא מינוס.
