"מהפעם הראשונה יחד זה היה טבעי, כמו בית"

"כשאני נוסע להופיע אני קצת מתנזר. אני נשאר בחדר המלון שלי, כך שאני לא מתייר המון", אומר בובי מקפרין בתחילת הראיון, וכמעט מיידית מבהיר שזיכרונות חומוס, מועדון אופנתי בתל אביב וצילום מנדטורי עם ביבי ושרה לא יהיו מנת חלקו.

בובי מקפרין וצ'יק קוריאה. קליק מהפגישה הראשונה(צילום מסך מתוך פייסבוק)

הם גם לא מתוכננים להיות, כשיגיע לישראל השבוע לסדרת הופעות משותפות לצד וירטואוז הפסנתר צ'יק קוריאה, שבעצמו לא זר לישראל. אולי זה הגיל, אולי זו העובדה שמקפרין וקוריאה הם לא בדיוק כוכבי פופ תזזיתיים כמו שהם מוזיקאים מוערכים שעושים אתה מה הם עושים באהבה גדולה, ועל כן נשארים רלוונטיים גם מול רכבת כוכבים משתנים ונכונים לזמנם. או במילים אחרות - לא בטוח שהכותל יכלל בלו"ז היומי של שני שועלי הג'אז הותיקים הללו.

"בדרך כלל לפני הופעה אני נותן מנוחה לקול שלי וקורא בתנ"ך", הוא אומר. "אני עורך סעודות עם מהנדס הסאונד שלי ואוגר אנרגיה כדי לחלוק אותה מאוחר יותר עם הקהל. אני לוקח את האחריות כלפי הקהל שלי מאוד ברצינות. אבל אני זוכר סדנה שערכתי אצלכם עם כמה חבר'ה צעירים ונפלאים, וכמובן שאני זוכר את כל המוזיקאים הישראלים הנהדרים שבאו לנגן איתי בפעם האחרונה שהייתי שם. אהבתי לפגוש את כולם, אז אני מניח שמכל הדברים שאני זוכר אלה האנשים שנשארים איתי".

"אני תמיד נהנה מהביקורים שלי בישראל, על אף שאני חייב להודות שהם קצרים מדי", אומר קוריאה, למוד הביקורים התכופים יותר בישראל וככל הנראה בעל הזיכרון הטוב יותר מבין השניים. "הביקור הזה הולך להיות מעט ארוך מהרגיל ואני מצפה להופיע אצלכם שוב. הקהל בישראל הוא אחד מהטובים. אני מאוד נהנה מההערכה שיש לכם למוזיקה".

בובי מקפרין. "זוכר את כל המוזיקאים הישראלים הנפלאים שבאו לנגן איתי"(צילום: gettyimages)

מפתיע לשמוע התייחסות, או אפילו פרגון. אנחנו לא ממש פופולריים בעולם בימים אלה.

קוריאה: "לא היו לי כל ספקות אם להגיע ולהופיע אצלכם, אם זה מה שאתה שואל. בשנה שעברה הייתי אמור להגיע אליכם אבל לצערי הטיסה שלנו בוטלה ולא יכולנו, כך שאני מאוד שמח שיש לי את האפשרות לחזור (הופעתם המשותפת של קוריאה וסטנלי קלארק בישראל תוכננה ליולי אשתקד אך בוטלה עקב אירועי "צוק איתן". ע.פ)".

מקפרין: "אני לא אדם פוליטי במיוחד או אינטלקטואל. אני כאן כדי ליצור מוזיקה, ואני אסיר תודה כשאנשים רוצים להאזין לה. ההגעה שלי לישראל היא אינה הצהרה פוליטית".

אם כן, אלו הם צ'יק קוריאה ובובי מקפרין, שני מוזיקאי-על שפשוט משחקים את המשחק מספיק שנים כדי לדעת לא לשחק אותו. אם הלהיט הגדול שירדוף אחר מקפרין כל ימי חייו הוא "Don’t Worry Be Happy" (השמועה המטופשת שרצה בארץ כבר שנים היא שכותב השיר התאבד) - יתכן שהמסר הופנם היטב. מקפרין וקוריאה מדגמנים זוגיות מאושרת, מוזיקלית וקסומה, ונראה שבסך הכל מדובר בשני אנשים כמעט נטולי אינטריגות. סיוט של כל מראיין, אין ספק.

השילוב האמריקני מקפרין-קוריאה טרי יחסית. הם הכירו אמנם באירוע מוזיקלי רב משתתפים בשנות השמונים, והאגדה (שכתבו שניהם) מספרת כי החיבור ביניהם היה מיידי ומוצלח מהשניה הראשונה. משהו ביכולת הווקאלית הנדירה של מקפרין ושלל האפקטים הקוליים שהוא מפיק מעצמו פשוט השתלב נכון עם הבנת הקלידים הנדירה של קוריאה - בעצמו נגן מוזיקה קאמרית, ומהמלחינים היותר מוערכים שידע עולם הג'אז. "קליק", הם קוראים לזה בהעדר הגדרה אחרת. משהו שפשוט עובד, בלי דרך להסביר אותו באמת. או צורך בכך בכלל.

צ'יק קוריאה. "הקהל בישראל הוא אחד הטובים"(צילום: gettyimages)

"כשנפגשנו לראשונה, בובי רק התחיל את דרכו כאמן סולו וישב ערב אחד עם הלהקה שלי. מאז נהיינו חברים טובים ושותפים מקצועיים", אומר קוריאה."הטור הראשון שיצאנו אליו היה מאוד מרתק. החלטנו לעלות לבמה ופשוט לאלתר את המופע שלנו. וכל לילה התגלה כהרפקה מדהימה".

וכשזה מגיע להופעה עצמה, איך לא דורכים על בהונות של מפלצת דו ראשית?

קוריאה: "ובכן, בובי הוא אמן מיוחד ומאוד שונה. בנוסף ליכולות הקוליות המדהימות שלו ולטכניקה המצוינת, הוא בדרן יצירתי באופן נפלא ויודע להפעיל קהל ממש יפה. כשאנחנו מנגנים יחד, אני עושה את המיטב שביכולתי כדי לתמוך באלתורים שלו. גם הוא משאיר המון מקום פתוח בשבילי לרעיונות מקוריים. אנחנו תמיד זורמים ביחד באותו כיוון. לבובי יש את היכולת לעשות מוזיקה מכל סיטואציה, בכל מקום ובכל זמן. בכל פעם שאנחנו מנגנים יחד אני חש השראה".

אחרי כל כך הרבה שנות פעילות, אתם עוד מרגישים מייצגים רלוונטיים של ז'אנר הג'אז?

"ג'אז, כמו כל צורת אמנות אחרת, הוא זרימה מתמדת. תמיד היה ותמיד יהיה דור חדש, ככה זה עובד. אני לא מנסה לנבא את העתיד, כי כל הזמן יש שחקנים אחרים שמנגנים כל הזמן. הטבע הבסיסי של האדם מכיל יצירתיות ככלי הכרחי, ואם כולנו נגן על החופש אחד של השני ללא ספק העתיד שלנו יהיה חיובי ויצירתי".

מקפרין וקוריאה. "תמיד זורמים ביחד באותו הכיוון"(צילום מסך מתוך פייסבוק)

אבל אותם שחקנים חדשים גם לוקחים אותו למקומות אחרים, שונים מאלו שלכם.

מקפרין: "אני לא מעריץ גדול של הפרדות ז'אנריות. עבורי מוזיקה היא מוזיקה. כשאמרתי זאת לראשונה, לפני עשור או שלושה, זה היה ממש רעיון מהפכני. אבל היום המון מוזיקאים מתמזגים ומשלבים השפעות, כך שאני לא בטוח לגבי העתיד של כל ז'אנר במובנו הטהור. אני חושב שעם הזמן יהיו יותר ויותר הכלאות מוזיקליות, אבל לגבי הג'אז - אני חושב שהוא עדיין חי מאוד. מוזיקאי ג'אז ומוזיקת ג'אז עדיין מפיחים בי המון השראה. קהילת הג'אז מאדירה חופש, עומק ואינטנסיביות, ומעריכה מסורת, רעיונות חדשים והמצאה. כל אלו הם באמת מצע נהדר ליצירה של מוזיקה נהדרת".

ואין איזו התאמה שאתם עושים, כדי להשאר רלוונטיים עם הזמנים המשתנים?

"אני לא רוצה להשמע כמו איזה סבא, אבל יש לי טי שירט שכתוב עליה 'מה לעזאזלוגיה?' (שילוב של 'לעזאזל' ו'טכנולוגיה'. ע.פ.). לא ממש השתניתי. בורכתי במהנדס סאונד שמשתמש בטכניקות שהן חוד החנית של הטכנולוגיה, שעושה את הצליל טוב ככל האפשר עבור הקהל ועבורי על במה, ובמפיק שמתמחה בהבנה של שכבות באולפן. אבל כשאני על הבמה אני עדיין חושב אקוסטית. אני פשוט שר".

קוריאה: "זו פשוט התפתחות טבעית, כך שאין באמת צורך בהסתגלות. זה מעניין, אבל מעולם לא ניסיתי לנתח שינויים בזמן ובטכנולוגיה. זה מאוד סובייקטיבי, לא? אולי פשוט התשובה שלי משתנה בכל פעם שאני יוצר מוזיקה. פעם אני נשאר מעודכן בגלל עניין, פעם אחרת בגלל איכות, הנאה או השראה. אני לא אוהב לתכנן. גם בהופעות בישראל אני לא באמת יודע מה אנחנו הולכים לנגן. אני יכול להגיד שיהיה ממש כיף".

אצל לא מעט מוזיקאים אחרים זה היה יכול להיות מתכון לאסון מוזיקלי.

מקפרין: "כן, אבל אנחנו מכירים המון שירים דומים ואנחנו גם אוהבים להמציא דברים, פשוט לאלתר בלי מפת דרכים. אנחנו פשוט עולים לבמה והולכים לאן שהרוח לוקחת אותנו. התכנית שלנו היא שאין תכנית".

בובי מקפרין וצ'יק קוריאה יופיעו ב-22 ביולי בזאפה אמפי שוני, ב-23 בזאפה הרצליה וב-24 במופע צהריים בזאפה הרצליה ובאותו הערב בלייב-פארק בראשון לציון.