איך מכינים ילדים למעבר דירה?
מעבר דירה הוא שינוי גדול ולא פשוט עבור ילדים בכל גיל. הכנה נכונה, הרבה סבלנות ושיחות מקדימות יסייעו לכם לעשות את השינוי בצורה מוצלחת. מדריך למשפחה על ארגזים או רגע לפני
מעבר דירה הוא אחד השינויים המשמעותיים ביותר בחיי המשפחה, והוא משמעותי במיוחד עבור הילדים במשפחה. הוא כרוך בשינוי של הסביבה הפיזית – החדר, הבית, השכונה, העיר; שינוי של הסביבה המשפחתית – קרובי משפחה; שינוי של הסביבה החינוכית – מטפלת, גן, בית ספר; ושינוי של הסביבה החברתית – חברים מהשכונה, חברים מהמסגרת החינוכית, תנועת נוער, חוגים.
כתבות נוספות:
מה עדיף: חדר משותף לילדים או חדר פרטי?
אטרקציות לילדים: טרמפולינות או תעתועים?
אין מה לאכול! משפטי החופש הגדול
כמו כל משבר התפתחותי מעבר דירה מעבר דירה יכול להוביל לצמיחה ולפריחה חברתית ולימודית של הילדים במקום המגורים החדש, אך הוא עלול גם לגרום לנסיגה חברתית ולימודית שלהם. כיצד, אם כך, אפשר לעבור דירה עם ילדינו בצורה הבריאה ביותר?
האם למעבר דירה יכולות להיות השפעות שליליות על ילדים? כן, ומגיל צעיר
החל מגיל הגן ילדים עלולים להיות משופעים לרעה ממעבר דירה. בגילאים אלה ילדים כבר מפתחים התקשרות לחברים, לסביבתם הפיזית הקרובה, למסגרת החינוכית. מעבר דירה הוא שינוי מאיים במיוחד עבור ילדים שהם רגישים מטבעם. ילדים שיש להם ממילא קשיים חברתיים יתקשו במיוחד בהסתגלות החברתית הנדרשת במקום החדש.
ההשפעות השליליות של מעבר דירה יכולות לבוא לידי ביטוי ישיר ומיידי בהתנהגות הילד: הילד יביע התנגדות מילולית למעבר, יאמר שהוא לא רוצה ללכת לבית ספר החדש, שהבית הקודם היה טוב יותר, שהבית החדש מפחיד ולא נעים, שהוא מתגעגע לחברים הישנים וכיוצא באלה. במקרים רבים אחרים ההשפעות השליליות של המעבר תתבטאנה בצורה עקיפה, בהתנהגות סימפטומטית של הילד - הרטבה, פחדי לילה, היצמדות להורה, עצבנות יתר וכיוצא באלה.
מתי להודיע לילד על מעבר הדירה? לא מוקדם מדי עבור הילד הצעיר, ולא מאוחר מדי עבור הילד הגדול יותר
לילדים צעירים, מתחת לגיל שש לערך, מספיק להודיע על המעבר הצפוי שבוע-שבועיים לפני ביצועו, שכן פרספקטיבת הזמן שלהם ממילא מוגבלת, ואין להם יכולת להכין את עצמם מראש לאירועים.
לעומת זאת, לילדים גדולים יותר או לילדים צעירים בעלי יכולת מפותחת במיוחד לדמיין את העתיד, כדאי לספר על מעבר הדירה מספר חודשים מראש, כדי שיוכלו להכין את עצמם רגשית, ייפרדו בצורה טובה מחברים, יהיו שותפים בחלק מתהליכי המעבר, ויתחברו בצורה הדרגתית לסביבה החדשה .
כיצד לשוחח עם הילד על המעבר? בבהירות ובאמפתיה
כאשר מדברים עם הילד הצעיר על המעבר חשוב לתאר לו בצורה מעשית וציורית את הבית החדש ואת הסביבה החדשה. כדאי להסביר לילד הקטן עניינים טכניים, פשוטים, מובנים מאליהם לכאורה, כמו שהחפצים של כולם עוברים יחד איתם לבית החדש. מתברר שעבור ילדים קטנים דברים כאלה לא מובנים מאליהם.
לילדים גדולים יותר כדאי להסביר את סיבת המעבר ולדון איתם ביתרונות, ואולי גם בחסרונות, שיש במעבר עבורם. אבל מה שבעיקר חשוב לעשות בשיחה עם ילדים הוא לעודד אותם לשאול שאלות ולבטא את רגשותיהם. לעתים ילדים שואלים שאלות מפתיעות, שלא חשבנו עליהן, כמו איך אפגוש חברים חדשים אם אני לא מכיר אף אחד? מי יישן בחדר שלי בבית הישן שלנו? חשוב שהורים יקשיבו במיוחד כשהילד מבטא רגשות קשים של פחד, התנגדות ואולי אפילו כעס.
יכולתם של הורים להכיל רגשות קשים של ילדים, במיוחד אם הם מכוונים נגדם, ההורים, היא המרפא הבטוח ביותר עבור רגשותיהם הקשים של הילדים. בהמשך כדאי, כמובן, לעודד את הילד ולחזקו. אפשר לומר לו, למשל: "אני מבין שאתה חושש מהמעבר. זה טבעי, שכן אתה לא מכיר את הבית החדש ומרגיש קרוב לחברים שלך עכשיו. אבל, משעה שתתרגל מעט לבית החדש ותרכוש חברים, יהיה לך קל יותר. אנחנו נהיה איתך ונעזור לך בכך".
האם להכיר לילד מראש את הדירה החדשה? בוודאי
ככל שיהיה לילד ידע מעשי על הסביבה החדשה שבה יגור, הוא ירגיש בטוח יותר. לכן לא רק שראוי להראות לו את הדירה החדשה אלא כדאי גם לבקר עם הילד בשכונה החדשה, ואף באזור הגן או בית הספר שבו ילמד.
כדאי גם לבקר במקומות נחמדים לילדים באזור, כמו גינת משחקים שכונתית, פארק ואולי אף להיפגש עם חברים עתידיים. כדאי גם לתרגל את מסלול ההליכה מהבית לגינת המשחקים, לגן או לבית הספר. כך הילד יחוש ביטחון ושלווה לקראת השינוי הצפוי.
האם לקצר בפרידה מהבית הישן ומהחברים או להאריך בכך? כדאי לבצע תהליך פרידה הדרגתי
יש הורים שמנסים לקצר את תהליך הפרידה של הילד מהבית הקודם ומסביבתו מתוך מחשבה מוטעית שבכך יקלו על ייסורי הפרידה של הילד. הם ינסו לעשות את זה "קצר ולעניין", ינזפו אם יבטא צורך להיפגש פעם נוספת עם חברים לפני המעבר, ילחצו עליו לו לא לדבר על כך אלא רק לאחר המעבר ועוד.
אולם חשוב שנזכור שהתחלה טובה במקום חדש אפשרית רק לאחר פרידה מתאימה ממקום ישן. זהו כלל פסיכולוגי הנכון גם למבוגרים בנסיבות חיים מגוונות של פרידות והתחלות חדשות. לכן, חשוב לתת מקום נרחב לתהליכי הפרידה של הילד: לתמוך ברצונו לעשות מסיבת פרידה, לחלק מתנות פרידה לחברים, לעשות צילומים מיוחדים של המקום הישן ועוד.
לפייסבוק הורים כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
האם לשתף ילדים בתהליכים הכרוכים במעבר דירה? כן, ברוב העניינים
אין לשתף ילדים בהחלטות עקרוניות הכרוכות במעבר דירה כמו האם לעבור דירה ולאן לעבור. זו החלטה הורית שגם אם היא קשה לנו כהורים אין להעמיס אותה על כתפי ילדינו, בוודאי כשהם צעירים. אבל משעה שהורים קיבלו החלטה לעבור דירה והם שלמים איתה, כדאי מאוד לערב את הילדים בכל התהליכים הכרוכים במעבר.
זה יכול להיות בהתלבטות עם הילד לגבי צבע החדר שלו (ככל שהילד צעיר יותר הבחירה שתינתן לו תהיה מוגבלת יותר), בקשת עזרה ממנו בניקיון ובצביעה, וכמובן באריזה משותפת. כדאי לארוז יחד עם הילדים את הצעצועים והחפצים שלהם ולאפשר להם לקשט את הארגזים עם החפצים שלהם במדבקות יפות כדי שיוכלו לזהות אותם בנקל לאחר מכן טוב וכיוצא באלה.
למה כדאי לשים לב ביום המעבר עצמו? לא לעזוב בית ריק ולא להיכנס לבית ריק
יום המעבר הוא יום קשה, לחוץ, שבו בדרך כלל אין להורים פנאי להתעסק עם הילד הקטן. לכן כדאי שלפחות בחלק מהיום הורים יהיו פנויים מלטפל בילד. סבא וסבתא יכולים לעזור בכך וגם חברים טובים. כדאי גם שהילד לא יחווה את הבית החשוף והריק אותו המשפחה עוזבת וגם לא את הבית הריק והנטוש אליו המשפחה נכנסת.
יש ילדים שיום המעבר זכור להם כחוויה טראומטית של הורים לחוצים ומתוחים ושל בית מפחיד בהתרוקנותו. עדיף שילדים יגיעו לבית החדש כשהוא כבר ברמת ארגון ראשונה, ולפחות החדר של הילד מוכן ברמה בסיסית לקלוט אותו.
אם אפשר יהיה גם לאכול ארוחת ערב, לעשות מקלחת וללכת לישון בחדר החדש, זה יהיה מצוין מבחינת תחושת הביטחון של הילד. שמירה על רוטינה היא אחד מיסודות בריאות הנפש של ילדים קטנים.
האם כדאי לנצל את המעבר לבית חדש כדי לבצע שינויים נוספים כמו גמילה (מהנקה, מבקבוק, מחיתולים)? לא!
מעבר דירה עלול להתגלות כשינוי קשה הרבה יותר לילד מאשר ההורים דמיינו. אם הילד יידרש במקביל להסתגל לשינויים נוספים כמו גמילה, הוא עלול להיכשל בהתמודדות עם השינויים כולם. עדיף לכן להמתין בסבלנות להסתגלות מוצלחת של הילד לבית החדש ורק אז לבצע תהליכי שינוי נוספים.
הכותב הוא פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני, מחבר הספרים: "הורים כבני אדם", "הורים כמנהיגים" ו"הורים בטוחים בעצמם"